קרל פלנטין

קרל פלנטין
Karl Valentin
	פלנטין כפי שצויר על ידי אויגן רוזנפלד (1940-1870)
לידה	4 ביוני 1882; מינכן, ממלכת בוואריה, האימפריה הגרמנית
פטירה	9 בפברואר 1948 (בגיל 65); פלאנג, בוואריה, גרמניה תחת מנהל בריטי-אמריקאי ("ביזוניה")
מקום קבורה	פלאנג
שם לידה	פלנטין לודוויג פיי
סוגה מועדפת	קברט גרמני, מערכונים קומיים, סרטים קצרים, סלפסטיק
מדינה	גרמניה
תקופת הפעילות	מ-1902
מקום לימודים	Grundschule an der Herrnstraße
יצירות בולטות	מערכונים, קופלטים ושירים
בת זוג	גיזלה לבית רוייס ;
צאצאים	ברטל פלנטין, גיזלה פלנטין
	פרופיל ב-IMDb

קרל פלנטין או ולנטין (בגרמנית: Karl Valentin, בשמו האמיתי פלנטין לודוויג פיי (בגרמנית: Valentin Ludwig Fey; ‏ 4 ביוני 1882 מינכן – 9 בפברואר 1948 פלאנג) היה קומיקאי, אמן קברט גרמני, ליצן, שחקן תיאטרון וקולנוע, זמר-יוצר עממי, מחבר מערכונים וקופלטים, במאי ומפיק קולנוע גרמני בווארי. השפיע רבות על התרבות הגרמנית בימי רפובליקת ווימאר. פלנטין כיכב בהרבה סרטי ראינוע בשנות ה-1920 וכונה לפעמים "צ'ארלי צ'פלין של גרמניה" . יצירתו השפיעה בצורה מהותית על אמנים כמו ברטולט ברכט, סמואל בקט, לוריו, וילי אסטור, גרהרד פולט והלגה שניידר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל פלנטין נולד בשם פלנטין לודוויג פיי ברובע אאו של מינכן בשנת 1882 כבנם של יוהאן פלנטין פיי ושל מריה יוהנה שאטה. כעבור ימים אחדים הוטבל בנצרות האוונגלית. פלנטין גדל כילד יחיד, כשאחותו ושני אחיו הגדולים מתו זמן קצר אחרי לידתו ממחלת הדיפתריה. הוא גדל במשפחה מן המעמד הבינוני. אביו היה שותף לחברה להובלות רהיטים. אחרי שבשנים 1888–1895 למד בבית ספר עממי (שאותו השווה מאוחר יותר לבית כלא) היה למשך שלוש שנים שוליה של נגר. עד שנת 1901 עבד במקצוע זה. עם זאת, משהוקסם על ידי עולם הקברט והתיאטרונים, התחיל להופיע בעצמו כ"קומיקאי מועדונים" ("Vereinshumorist").

השנים 1931-1902[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופיע במופע רביו באולם "צויגהאוס" בנירנברג, שבו השתמש לראשונה בשם הבמה "קרל פלנטין". אחרי מות אביו בשנת 1902 הצטרף פלנטין לאמו בניהול חברת ההובלה המשפחתית "פאלק ופיי" שלבסוף פשטה רגל ונמכרה בשנת 1906.^[1] יחד עם אמו עבר לגור בעיר הולדתה ציטאו בסקסוניה. הוא בנה לעצמו "תזמורת של אדם אחד" מורכבת מ-21 כלים וסייר איתה במהלך שנת 1906. עוד במינכן לקח שיעורי גיטרה אצל היינריך אלברט. אחרי סיור הופעות מוצלח בערים שונות חזר פלנטין בשנת 1908 למינכן, שם כתב את המונולוג "Das Aquarium " (האקוואריום). העסקתו על במת הזמרים העממיים שב"פרנקפורטר הוף" שמה קץ לקשייו הכלכליים. פלנטין פיתח באותה עת שפת גוף גרוטסקית ומשחק בעל אירוניה עצמית שכבשו את הקהל. בשנת 1911 פגש את אליזבת ולאנו, שאימצה את שם הבמה "ליזל קרלשטאט" והפכה לשותפתו לצמד אמנותי מפורסם על הבמה. לבד או יחד איתה הוא הציג בפני הקהל מערכונים קומיים בניב הבווארי העשיר. באותה שנה התחתן עם גיזלה רוייס (Royes) שהייתה עובדת במשק הבית המשפחתי. אחרי 1912 פתח פלנטין אולפן סרטים משלו וצילם מערכונים ב-40 סרטים אילמים קצרים. בשנת 1929 הפיק פלנטין את הסרט האילם האחרון שלו Der Sonderling (התמהוני). אחרי שנת 1914 העלה על הבמה תוכנית בידור בשם Tingeltangel (שכלל, בין השאר, את המערכון "Die Orchesterprobe" (החזרה של התזמורת) ועוד כעשרים גרסאות שלה. בימי מלחמת העולם הראשונה קיבל פלנטין פטור מהשירות הצבאי בגלל מחלת האסתמה . בימי המלחמה המשיך לחבר מערכונים ופזמונים, חלקם גרסאות טריוויאליות של שירי המלחמה. ב-1915 הפך למנהל הקברט "וינה-מינכן" במינכן.

שיתוף הפעולה עם ברטולט ברכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 ברטולט ברכט הופיע לצידם של פלנטין וקרלשטאט בתצלום הפרודיות האוקטוברפסט של פלנטין. ברכט צפה באופן קבוע במופעי הקברט של פלנטין במבשלות של מינכן והשווה אותו לצ'פלין, במיוחד בגלל רתיעתו מחיקויים זולים ומפסיכולוגיה בגרוש. באותה שנה ,1922 יחד עם ברטולט ברכט העלה פלנטין פרודיה לפי המחזה של האחרון "Trommeln in der Nacht" (תופים בלילה) על במת התיאטרון קאמרשיפל בעיר. עבודתם המשותפת השפיעה על יצירותיו העתידיות של ברכט. בשנת 1923 הופיע פלנטין בסרט הסוריאליסטי סלפסטיק שאורכו חצי שעה ושנקרא Mysterien eines Friseursalons 1923 (מסתורין של מספרה). תסריט הסרט נכתב על ידי ברטולט ברכט והוא בוים על ידי אריך אנגל. השתתפו בו גם ליזל קארלשטאט ושורה של אמני קברט גרמני, קולנוע ותיאטרון, כולל: מקס שרק, ארווין פאבר, יוזף אייכהיים ובלנדינה אבינגר. אף על פי שהסרט לא הוצא מיד לבתי הקולנוע והושלם בפברואר 1923, הוא נבחר כאחד ממאת הסרטים החשובים ביותר של הקולנוע הגרמני. ברכט כתב (כשהוא מתייחס לעצמו בגוף שלישי):

אבל האדם שממנו למד יותר היה הליצן פלנטין, שהופיע במבשלת בירה. הוא ביצע מערכונים קצרים שבהם גילם שכירים קשיי עורף, נגני תזמורת או צלמים, ששנאו את מעבידם וגרמו לו להראות מגוחך. את תפקיד המעביד שיחקה שותפתו, קומקאית עממית שניפחה את בגדיה ודברה בקול באס עמוק. כשהאיש מאוגסברוג (ברכט) יצר את המחזה הראשון שלו, והכניס בו סצנה של קרב בת שלושים דקות שאל את פלנטין מה צריך לעשות עם החיילים. "איך החיילים בקרב?". פלנטין השיב מיד: "הם חוורים. מתים מפחד, מחרבנים על עצמם" זה היה הרעיון של פלנטין לשים גיר על פני השחקנים של ברכט בהצגת "אדוארד השני" שהוא הפיק

ב-1923 יצא פלנטין לסיוריו הראשונים בחוץ לארץ - בציריך ובווינה. בשנים 1924–1938 ערך סיורי הופעות בברלין. גם סופרים כמו אלפרד קר וקורט טוכולסקי העריכו את "להטוטי הלשון" שלו.

השנים 1939-1931[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1931 פתח פלנטין במינכן תיאטרון משלו באולם גתה שבלאופולדשטראסה, אולם נאלץ לסגור אותו אחרי שמונה שבועות בלבד: התווכח עם כבאי האש בגלל בדל סיגריה בוער שנראה לו חיוני לאחד המערכונים. בשנים 1932 ו-1933 גילם מנהל קרקס נודד בסרט הקולנוע הראשון שלו "הכלה המכורה", עיבוד לקולנוע של האופרה מאת בדריך סמטנה בבימויו של מקס אופולס ב-1931 הפיק גם סרט לפי "החזרה של התזמורת".

בימי המשטר הנאצי לא עזב את גרמניה. בדרך כלל שמר מרחק מסוים כלפי השלטון. ב-1934 פתח "פנופטיקום לנונסנס" שפעל חדשיים בלבד ונסגר. ניסיון חוזר ב-1935 נכשל שוב. משום כך התבזבזו חסכונותיו שלו ושל ליזל קרלשטאט. היא לקתה בהתמוטטות עצבים ונאלצה להפסיק את פעילותה לתקופה ארוכה. אחרי משבר הפנופטיקום כשנשאר ללא כסף כתב פלנטין בעיתון התעמולה המקומי Münchner Feldpost קטעים על נושאים לא פוליטיים. כתב לפעמים קטעים בעלי גישה סטירית כמו Auf zum Endsieg“ ( "עד לניצחון הסופי") או "Das letzte Aufgebot " (המחזור האחרון). בשנת 1934 סרטו Der Firmling נאסר על ידי הצנזורה בגלל "פגיעה ברגשות הדתיים" ובשנת 1936 נאסר גם הסרט Erbschaft. עשרות שנים מאוחר יותר בשנת 2007 פרסם המגזין "דר שפיגל" ידיעה לפיה הלשין פלנטין בפני השלטונות על שני אמנים שיחסיו איתם היו מעורערים וביקש לבדוק את מוצאם (הגזעי) האמיתי: אחד היה הבמאי ולטר ירוון, שהוא טען כי שמו האמיתי היה סמואל ווכרפפניג והשני, הסופר אויגן רוט. ירוון הצליח תוך ארבעה ימים להשיג את התעודה המאשרת את מוצאו הארי. באשר לאויגן רוט לא קרה לו דבר.^[2]

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים קצרים ("פלנטינאדות")[עריכת קוד מקור | עריכה]

Karl Valentins Hochzeit (1912 oder 1913) (חתונתו של קרל פלנטין)
Die lustigen Vagabunden (1912) (הנוודים העליזים)
Der neue Schreibtisch (1913 oder 1914) (שולחן הכתיבה החדש)
Die Schönheitskonkurrenz oder: Das Urteil des Paris (1921) (תחרות היופי או משפטו של פריס)
Der entflohene Hauptdarsteller (1921)
Mysterien eines Frisiersalons (1922) (מסתורין של מספרה)
Auf dem Oktoberfest (1923) (באוקטוברפסט)
Der Feuerwehrtrompeter (1929) (חצוצרן הכבאנים)
Im Photoatelier (1932) (בסטודיו של הצילומים)
Orchesterprobe (1933) (חזרת התזמורת)
Der Zithervirtuose (1934) (ויטואוז הציתר)
Es knallt (1934)
Der verhexte Scheinwerfer (1934)
Im Schallplattenladen (1934)
Der Theaterbesuch (1934)
So ein Theater! (1934) (איזה תיאטקון!)
Der Firmling (1934)
Musik zu zweien (1936)
Die Erbschaft (1936)
Strassenmusik (1936) (מוזיקת רחוב)
Ein verhängnisvolles Geigensolo (1936)
Die karierte Weste (1936)
Beim Rechtsanwalt (1936) (אצל עורך הדין)
Kalte Füße/Beim Nervenarzt (1936) (רגליים קרות/אצל רופא עצבים)
Der Bittsteller (1936)
Ewig Dein (1937)
(1938) או 1937 Selbst Valentin macht mit (סרט פרסומת עבור הבנק Deutsche Sparkasse)
1937או 1938 Nur nicht drängeln (סרט פרסומת עבור הבנק Deutsche Sparkasse)
München (1938) (מינכן)
Der Antennendraht/Im Senderaum (1938)
In der Apotheke (1941 (בבית מקרחת)

סרטים עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Der Kinematograph (1920) - הראינוע
Der Sonderling (1929) - התמהוני
Die verkaufte Braut (1932)| (הכלה המכורה) - סרטו הראשון עם קול - לפי האופרה מאת סמטנה
Kirschen in Nachbars Garten (1935) -דבדבנים בגן של השכן
Donner, Blitz und Sonnenschein (1936) - רעם, ברק ושמש

מופעי רדיו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Buchbinder Wanninger ואנינגר, כורך הספרים
Radfahrer und Verkehrsschutzmann - רוכב האופניים ופקח התנועה
Der Trompeter von Säckingen - החצוצרן מזקינגן
Die Brille - המשקפיים
Das Aquarium - האקוואריום
Der Ententraum - חלום הברווזים
Der Hutladen - חנות הכובעים
Der Schäfflertanz ריקוד החבתנים
Der verlorene Brillantring - טבעת הבריליאנט האבודה
Die gestrige Zeitung - העיתון של אתמול
Der Notenwart -האחראי על התווים
Der neue Buchhalter - מנהל החשבונות החדש
Das Brilliantfeuerwerk זיקוקי דינור מבריקים
Semmelknödeln - הלחמניות העגולות
Der Spritzbrunnenaufdreher - סדרן המזרקה

שירים (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Die alten Rittersleut האבירים הישנים
Das Lied vom Sonntag - השיר של יום ראשון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא קרל פלנטין בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של קרל פלנטין
קרל פלנטין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרל פלנטין, באתר AllMovie (באנגלית)
קרל פלנטין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קרל פלנטין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קרל פלנטין, באתר Yandex.Music (ברוסית)
קרל פלנטין, באתר Discogs (באנגלית)
קרל פלנטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ M. Schulte (red), Zeittafel, Alles von Karl Valentin München-Zürich, Piper, 1978 עמ' 37
^ [1] באתר 14.6.2009 Valentin schwärzte Kollegen bei Nazis an merkur.de

[1] M. Schulte (red), Zeittafel, Alles von Karl Valentin München-Zürich, Piper, 1978 עמ' 37

[2] [1] באתר 14.6.2009 Valentin schwärzte Kollegen bei Nazis an merkur.de

[1]

[2]

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.