קרל ליצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל ליצמן
Karl Litzmann
קרל ליצמן
קרל ליצמן
לידה 22 בינואר 1850
נויגלובסוב, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במאי 1936 (בגיל 86)
נויגלובסוב, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "האריה מבז'זיני"
השתייכות Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
תקופת שירות 18671919
דרגה גנרל חיל הרגלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-39
מפקד דיוויזיית המשמר השלישית
מפקד קורפוס המילואים ה-40
מלחמות וקרבות
עיטורים
פור לה מריט (29 בנובמבר 1914) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרל ליצמןגרמנית: Karl Litzmann‏; 22 בינואר 185028 במאי 1936) היה גנרל גרמני אשר פיקד על כוחות במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה היה פוליטיקאי במסגרת המפלגה הנאצית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליצמן נולד בעיירה נויגלובסוב שבברנדנבורג ב-22 בינואר 1850. ב-1870 התגייס ליצמן לצבא הפרוסי ובאותה שנה השתתף במלחמת צרפת-פרוסיה. ב-1895 הוא כבר החזיק בדרגת אוברסט, וב-1898 קודם לדרגת גנרל-מיור. בין 16 ביוני 1901 ל-26 באוגוסט 1907 הוא פיקד על הדיוויזיה ה-39. בין השנים 19021905 הוא שימש כמנהל אקדמיית המלחמה הפרוסית. ב-1905 הוא פרש מהצבא בשל חילוקי דעות עם המטכ"ל.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, חזר ליצמן לצבא, וב-18 באוקטובר של אותה שנה מונה למפקד דיוויזיית המשמר השלישית. הדיוויזיה שלו הועברה כחלק מהארמייה התשיעית לשלזיה כדי לסייע לצבא האוסטרו-הונגרי בקרב גליציה. הדיוויזיה השתתפה בקרב על הוויסלה ובקרב לודז' ולאחר מכן במתקפת הקרפטים. במהלך קרב לודז' ביצעה הדיוויזיה שלו הגנת גבורה ליד בז'זיני, ועל כך זכה ליצמן לכינוי "האריה מבז'זיני" וקיבל את הפור לה מריט. ב-1915 קיבל ליצמן פיקוד על קורפוס המילואים ה-40 ופיקד עליו במהלך הקרב השני על האגמים המזוריים. על חלקו בכיבוש קובנה, הוספו עלי אלון לעיטור הפור לה מריט שלו. וילהלם השני, קיסר גרמניה הציע לו תואר אצולה אולם הוא דחה אותו.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליצמן היה מזועזע מהתבוסה הגרמנית הצורבת במלחמת העולם הראשונה ומתנאי השלום הנוקשים של חוזה ורסאי, ותמך בקבוצות ימין לאומניות ומלוכניות. הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו ב-1927 ובה טען שהאשמה בתבוסה היא השיטה הפרלמנטרית שהונהגה בקיסרות הגרמנית. הוא דחה את רעיונות רפובליקת וויימאר וטען שהתקומה הלאומית הגרמנית דורשת חזרה ל"רוח ביסמרקיאנית". הוא ניבא שמנהיג חדש יבוא ויציל את העם הגרמני ממצוקתו על ידי השבת המלוכה.

כבר ב-1929 חזר בו ליצמן מדעותיו המלוכניות והצטרף למפלגה הנאצית. המוניטין שלו כגיבור מלחמה סייע מאוד לתעמולת המפלגה. ב-1932 הוא נבחר ללנדטאג הפרוסי. בנובמבר של אותה שנה הוא נבחר גם כאחד מנציגי המפלגה הנאצית ברייכסטאג. ב-6 בדצמבר הוא נשא נאום ברייכסאג בו תקף בחריפות את נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג ודרש ממנו למנות את היטלר כקנצלר גרמניה. ב-15 בדצמבר הוא ויתר על מקומו ברייכסטאג. בבחירות שנערכו ב-5 במרץ 1933 הוא נבחר מחדש לרייכסטאג, אך ויתר על מקומו ב-2 באפריל. ביולי הוא הצטרף למועצת המדינה הפרוסית של הרמן גרינג. בנובמבר של אותה שנה הוא נבחר לרייכסטאג בפעם השלישית, והפעם החזיק בתפקיד עד מותו ב-28 במאי 1936 בגיל 86.

ב-1939 קראו הנאצים לעיר לודז' ליצמנשטאט (Litzmannstadt) על שמו של ליצמן.

בנו של ליצמן, קרל-זיגמונד ליצמן הצטרף לאס אה ובהמשך נעשה לגנרלקומיסר של נציבות הרייך אוסטלנד. נכדו ולטר ליצמן הצטרף ללופטוואפה ולאחר מכן לחיל האוויר של צבא העם הלאומי והגיע לדרגת אוברסט. נכדתו אורסולה ליצמן התפרסמה כצלמת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל ליצמן בוויקישיתוף