קרל פרנצל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל פרנצל
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

קרל אוגוסט וילהלם פרנצלגרמנית: Karl August Wilhelm Frenzel‏; 20 באוגוסט 1911 - 2 בספטמבר 1996) היה נגד אס אס בדרגת אוברשארפיהרר,[1] שהיה אחראי על עובדי הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה סוביבור ועל שילוח הקורבנות לתאי הגזים. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הורשע ונשפט למאסר עולם באשמת פשעי מלחמה, ריצה 16 שנות מאסר בכלא ולאחריהם שוחרר מסיבות רפואיות.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנצל נולד ב-20 באוגוסט 1911 בעיירה זאדניק שבמחוז טפמלין. אביו עבד ברכבת המקומית והיה נציג רשמי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. קרל השלים את לימודי החובה שלו בשנים 1918 עד 1926 בעיר אורניינבורג ולאחר מכן עבד כשוליית נגר. באותה תקופה הוא היה חבר בהתאגדות הנגרים. עם זאת, לאחר שעבר מבחן מועמדות לתפקיד נגר בשנת 1930 הוא מצא את עצמו מובטל. בימים שעברו עבד במשך תקופה קצרה כקצב. המפלגה הנאצית הבטיחה שיהיו הרבה מקומות עבודה לאחר שיעלו לשלטון, והבטחה זו דחפה את קרל להצטרף למפלגה וכן לשורות האס-אה באוגוסט 1930. אחיו, סטודנט לתאולוגיה, הצטרף למפלגה הנאצית שנה אחת קודם, ואביו הצטרף בשנת 1934. הוא טען שהאנטישמיות היה היבט בפוליטיקה שהוא ומשפחתו היו אדישים לו. בהמשך טען שהוא נחרד מהרדיפה אחר היהודים בגרמניה.

בשנת 1929, כאשר היה נער בן 18, פרנצל פגש את חברתו הראשונה שהייתה יהודייה. הקשר ביניהם התפרק לאחר שנתיים כאשר אביה שמע שהוא חבר במפלגה הנאצית. חברתו ומשפחתה היגרו לארצות הברית בשנת 1934.

הוא שירת בכוח המשטרתי המסייע של האס-אה במדים חומים בקיץ 1933. באמצעות קשריו במפלגה הנאצית הוא הצליח למצוא עבודה כנגר ובהמשך כאיש ניקיון.

בשנת 1934 הוא נישא לאשתו, שניהם היו נוצרים גרמנים. הם נישאו בכנסייה והלכו לכנסייה "אם לא בכל יום ראשון, אז לפחות בכל יום ראשון שני או שלישי בחודש". כל חמשת ילדיהם הוטבלו לנצרות. את הריהוט לביתם הם רכשו מסוחר יהודי. לקראת סוף המלחמה בשנת 1945, כמו נשים גרמניות רבות, אשתו נאנסה על ידי חייל רוסי. תקופה לאחר מכן היא חלתה בטיפוס הבטן ונפטרה מהמחלה.

תוכנית T4 - אותנסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה קרל גויס לשורות ה-RAD, אך זמן קצר לאחר מכן שוחרר בשל הצורך לפרנס את משפחתו הגדולה. אחיו שירתו בצבא הגרמני והוא הרגיש תסכול והחמצה. הוא הגיש בקשה לשרת בצבא תחת יחידת האס-אה שלו, אך הוא שובץ בתוכנית T4 - אותנסיה, התוכנית של גרמניה הנאצית להרוג אזרחים נכים, מפגרים או בעלי מחלות נפש. כאשר הוורמאכט קרא לו לשרת בשורותיו, השיבוץ בתוכנית T4 מנע זאת ממנו.

כמגויסים אחרים לתוכנית האותנסיה, פרנצל התייצב בקולומביה האוס שם נבחן על נאמנותו הפוליטית ולאחר מכן צפה בסרט על הניוון בחברה שנוצר מבעלי נכויות. בתחילה עבד במכבסה וכשומר, לאחר מכן בבניית מרכז האותנסיה בברנבורג ולבסוף אחראי על ההסקה במרכז האותנסיה בהדמר. כאחראי על ההסקה, תפקידו היה לפנות גוויות מתאי הגזים, להסיר שיני זהב, לשרוף את הגופות, וכן תפקידים נוספים שנוגעים לתאי הגזים ולמשרפות. ישנה טענה הגורסת כי פרנצל עזר לתכנן את תאי הגזים בהדמר. כמו עמיתיו, הייתה זו ההתנסות הראשונה של פרנצל עם המתה בגז ושריפת גופות, התנסות שתסייע לו בתפקידו בעתיד במחנה סוביבור. ב-20 באפריל 1942, הוא שובץ במסגרת מבצע ריינהרד ונשלח למחנה ההשמדה סוביבור.

סוביבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנצל סיפר שבעת שקיבל את הפקודה להתייצב בסוביבור, נאמר לו שמדובר במחנה עבודה שהוא צריך לשמור עליו. כאשר גילה על טבעו האמיתי של המחנה נאסר עליו לדבר על כך עם איש, שכן הנעשה במחנה היה צריך להישמר כסוד מדינה. העונש לעובר על חוק זה היה מאסר במחנה ריכוז או מוות.

פרנצל היה המפקד של מחנה מספר אחד, מחנה עובדי הכפייה בסוביבור. הוא שימש כמחליפו של גוסטב וגנר כסגן מפקד המחנה כאשר וגנר היה בחופשה או ביצע מטלות אחרות מחוץ למחנה. בזמנים אלו, פרנצל בחר מי מבין האסירים מהטרנספורטים החדשים יעבוד בתוך או מחוץ למחנה (ולמעשה קבע גם מי מהם יישלח לתאי הגזים). מעשיו במחנה עזרו בתיעוש המוות של אסירי המחנה כחלק מיעדי מבצע ריינהרד.

הוא הלקה בשוט שלו את אסירי המחנה ללא היסוס. אריך באואר, אחד ממפקדי מחנה 3 של סוביבור, הצהיר: "הוא [פרנצל] היה אחד מאנשי סגל המחנה הקבועים האכזרי ביותר. השוט שלו היה מאוד משוחרר". למשל, באביב 1943, כשעובד כפייה ניסה לשים קץ לחייו וחפץ למות, פרנצל צעק שליהודים אסור להרוג את עצמם - רק לגרמנים יש את הזכות להרוג. פרנצל הלקה את האסיר הגוסס וחיסל אותו בירייה. שנים מאוחר יותר בראיון שנערך עמו, פרנצל אמר שתמיד היה "הוגן" בעת מתן עונשים. כמו כן, באביב 1943, לאחר ששני יהודים מחלם ברחו מן המחנה, סגל המחנה התוועצו ביניהם ופרנצל הכריז שהעונש על הבריחה יהיה הוצאה להורג של כל אסיר עשירי ממסדר הבוקר. פרנצל בעצמו הלך בין שורות העומדים במסדר הבוקר ומשך את הקורבנות להריגה בירי במחנה 3. עשרים אסירים הוצאו להורג כפעולת נקם על שני האסירים שברחו.

שלא כמו לרוב אנשי האס אס, לפרנצל היו גבולות כלשהם. הוא העיד שנמנע מלקחת חלק בפעולות הרצחניות יותר שבוצעו במחנה. למשל, כשמינו אותו להיות אחראי על החשמלית שהובילה את היהודים לתאי הגזים הוא מחה. פרנצל תיאר זאת כך:

"לאחר פריקת הרכבות, הילדים והיהודים החלשים נזרקו בכוח אל החשמלית. מראות נוראיים התרחשו אז. האנשים הופרדו ממשפחתם, ונדחפו עם מכות רובים, הלקאות והצלפות. הם בכו נוראות, אז לא יכולתי להתמודד עם המשימה. רייכלייטנר נענה לבקשתי, ומינה את ברדאו ללוות את החשמלית".

לאחר מרד האסירים באוקטובר 1943, פרנצל עזר בפירוק המחנה. הוא נשלח לבצע משימה בטריאסטה וברייקה, בה הוחרמו בתיהם של היהודים שגורשו מאיטליה.

מעצר ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה הוא נעצר על ידי יחידות צבא ארצות הברית במחנה של שבוי מלחמה ליד מינכן, אך שוחרר לאחר זמן קצר. הוא מצא עבודה בפרנקפורט כטכנאי תאורה. ב-22 במרץ 1962, בעודו בחופש מעבודתו, הוא שוב זוהה, נעצר והובא למשפט יחד עם קציני אס-אס נוספים לשעבר במסגרת משפטי סוביבור שהחלו ב-6 בספטמבר 1965.

האישום העיקרי כנגד פרנצל היה רצח באופן אישי של 42 יהודים ובהשתתפות ברצח של כ-250,000 יהודים.

זהו הטיעון של פרנצל לנעשה במחנה:

"כפי שכבר הסברתי, תחת התנאים ששררו בזמן המלחמה, וכעת קשה מאוד להבינם, אני למרבה הצער האמנתי שהמתרחש בסוביבור היה חוקי. לחרטתי, הייתי משוכנע שלמחנה היה צורך. הייתי המום מכך שבזמן המלחמה, כאשר רציתי לשרת את המולדת שלי, הייתי צריך להיות במחנה השמדה נורא שכזה. אבל אז חשבתי רבות על טייסי המפציצים של האויב, שלבטח לא נשאלו אם הם רוצים לבצע את הקרבות הרצחניים כנגד הגרמנים בביתם באופן שכזה."

ב-20 בדצמבר 1966, פרנצל נשפט למאסר עולם על כך שרצח במו ידיו 6 יהודים, ועל חלקו ברצח ההמוני של כ-150,000 יהודים כמפקד מחנה 1 של סוביבור. הוא שוחרר בשנת 1982 מסיבה טכנית, נשפט מחדש, ושוב נגזר עליו מאסר עולם ב-4 באוקטובר 1985. בשל גילו המתקדם ובריאותו הלקויה, גזר הדין לא יצא לפועל והוא שוחרר.

ניצול סוביבור, תומאס בלאט, היה מבין האנשים שנקראו להעיד במשפט נגד פרנצל. כאשר בלאט נסע לעיר שבה התקיים המשפט, הוא ופרנצל נפגשו בבית מלון כדי לדון בשאלות היסטוריות ובפרטים טכניים על פעילות המחנה, לצורך ספר שבלאט כתב על המרד במחנה. משערים שאירוע זה היה הפעם היחידה בה איש מסגל מחנות ההשמדה רואיין על ידי אסיר מהמחנות.

בשנים שלאחר המלחמה, פרנצל הביע תכופות חרטה על מעשיו, אך הסביר שהוא ציית לפקודות שניתנו לו. הוא ויתר על האמונה שלו במפלגה הנאצית ואמר:

"מאז שנת 1945, אני מקלל את הנאצים - על הכל, על מה שהם עשו ועל כל דבר שהם יצגו. נלחמתי נגד השטן. מאז 1945 נמנעתי מכל מעורבות בפוליטיקה."

בסרט משנת 1987 "הבריחה מסוביבור" קרל פרנצל גולם על ידי קורט ראב.

הוא העביר את שנות חייו האחרונות בבית אבות בגרבסן שליד הנובר, שם נפטר ב-2 בספטמבר 1996.

ראיון מ-1983 עם ניצול מחנה סוביבור תומאס בלאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1983, ראיין תומאס בלאט, ניצול מחנה סוביבור, את פרנצל (שהיה בן 73). בראיון התעמת בלאט מול פרנצל על הבחירות שעשה בתוקף עבודתו במחנה, וכיצד הוא זוכר את הדברים. במהלך הראיון, פרנצל טען בניגוד לכתובת שהוצבה בסוביבור "כאן הנאצים רצחו 250,000 שבויי מלחמה רוסים, יהודים, פולנים וצוענים":

"פולנים לא נרצחו שם. צוענים לא נרצחו שם. רוסים לא נרצחו שם... רק יהודים, יהודים רוסים, יהודים פולנים, יהודים הולנדים, יהודים צרפתים".[3]

כמו כן, כאשר נשאל לסוגיית הזיכרון של השואה והכחשתה על ידי גרמנים רבים, הצהיר שהוא לא מכחיש את הדברים שקרו:

"כאשר ילדיי וחבריי שואלים אותי אם זה נכון, אני אומר שכן, זאת האמת. וכאשר הם אומרים שזה לא אפשרי, אני אומר להם שוב, זה באמת נכון. זה שגוי לומר שזה מעולם לא קרה".[3]

פרנצל חזר על הטיעון שהוא היה בכלא במשך 16 שנה עבור פשעיו, ושבמשך התקופה הזו הוא חשב רבות על המאורעות שהיו בסוביבור ועל חלקו בהם. יחד עם זאת, נראה שהוא לא שש לקבל על עצמו אחריות ישירה עבור הרג היהודים במחנה, ושהערכתו היא שמתו הרבה פחות יהודים מכפי שטוענים כיום (להערכתו מדובר ב-160 אלף בלבד).[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]