קרל קרסטנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל קרסטנס
Karl Carstens
Bundesarchiv B 145 Bild-F054633-0020, Ludwigshafen, CDU-Bundesparteitag, Carstens.jpg
לידה 14 בדצמבר 1914
ברמן, גרמניה
פטירה 30 במאי 1992 (בגיל 77)
מכנהיים, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מקום קבורה Riensberger Friedhof עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU)
בת זוג ורוניקה קרסטנס
נשיא גרמניה ה־5
1 ביולי 197930 ביוני 1984
(5 שנים)
פרסים והוקרה
  • אות הצלב הכסוף הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית (1962)
  • הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש (23 בדצמבר 1980)
  • Grand Officer of the Military Order of Christ (4 בפברואר 1960)
  • הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו (13 באוקטובר 1966)
  • מדליית לושיוס ד. קליי (1986)
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (19 בדצמבר 1959)
  • הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1976)
  • אות הצלב המוזהב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית (1977)
  • צווארון של מסדר קרלוס השלישי (28 בספטמבר 1981, חואן קרלוס הראשון)
  • אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית (1982)
  • פרס הנס מרטין שלאייר (1986)
  • פרס קרל הגדול (31 במאי 1984)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1979)
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (18 בספטמבר 1979)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (8 באוגוסט 1965)
  • מסדר ההצטיינות הבווארי
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית
  • אזרח כבוד של בון
  • מסדר ג'מייקה
  • אזרח כבוד של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Signatur Karl Carstens.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרל קרסטנסגרמנית: Karl Carstens;‏ 14 בדצמבר 191430 במאי 1992) היה פוליטיקאי גרמני, כיהן כנשיא גרמניה החמישי בין השנים 19791984.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרסטנס נולד בשנת 1914 בעיר ברמן לאב מורה בבית ספר אשר זמן קצר לפני לידתו נהרג בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. בשנים 19331936 החל בלימודי משפטים ומדע המדינה באוניברסיטאות בפרנקפורט, דיז'ון, מינכן, קוניגסברג והמבורג. בשנת 1938 סיים את לימודי הדוקטורט שלו, ובשנת 1939 קיבל הסמכה לעסוק בתחום. בשנת 1949 סיים קרסטנס בנוסף גם תואר מתקדם מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.

בשנת 1933 הצטרף לאס אה כדי לקבל מלגת לימודים[1].בשנת 1937 הגיש בקשה להצטרף למפלגה הנאצית, לאחר שנאמר לו שאי הצטרפות למפלגה הנאצית תפגע בקידומו, ובקשתו אושרה ב1940[2]. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת במערך הנ"מ של הורמאכט והגיע עד לדרגת לוטננט. לאחר המלחמה ועדה מיוחדת טיהרה את שמו וקבעה שהוא הביע גילויים שונים של התנגדות לנאציזם[2]. קרסטנס טען שעבר ללמוד משפט אזרחי במקום משפט ציבורי כדי להמנע מלשרת את הנאצים. כמו כן טען שעבר בין אוניברסיטאות כדי להתחמק מפעילות עם הנאצים[1].

בשנת 1944 נשא קרסטנס לאשה את ורוניקה פריור, סטודנטית לרפואה. לאחר המלחמה הפך לעורך דין בעיר הולדתו ברמן. בשנת 1949 התמנה לחבר מועצה בסנאט של ברמן, ובשנת 1951 החל להרצות באוניברסיטת קלן. בשנת 1954 הצטרף אל השירות הדיפלומטי במשרד החוץ הגרמני ושימש כנציג גרמניה המערבית במועצת אירופה בשטרסבורג. בשנת 1955 הצטרף אל מפלגת הCDU תחת הקנצלר קונראד אדנאואר. בשנת 1960 מונה למזכיר המדינה לענייני חוץ (מנכ"ל משרד החוץ) של גרמניה[3]. קרסטנס היה ליד ימינו של שר החוץ גרהרד שרדר ואף מילא את מקומו לעיתים[4]. בספטמבר 1965 נשלח קרסטנס למוסקבה לשיחות מדיניות[5] לאחר שבמשך עשור לא היה ביקור של דיפלומט מערב גרמני בכיר במוסקבה[6].

בשנת 1966 בעקבות מעברו של שרדר להיות שר ההגנה, עבר קרסטנס להיות מזכיר המדינה במשרד הביטחון[7]. בתפקיד זה החליט שלא לספק מסכות גז לישראל במאי 1967, ומסיכות הגז סופקו לבסוף בהתערבות הקנצלר שקבע שמדובר בציוד להגנה אזרחית ולא ציוד צבאי[8]. לימים התפרסם שבאותה תקופה אישר קרסטנס מכירת נשק לסעודיה[9] ולירדן ומכר נשק לאיזורי עימות באפריקה[10].

בשנת 1968 עבר לכהן כראש לשכת הקאנצלר קורט גאורג קיזינגר. בשנת 1969 הוא הוצא לפנסיה בניגוד לרצונו[8].

בבחירות הכלליות בגרמניה המערבית בנובמבר 1972 נבחר קרסטנס לראשונה לבונדסטאג[8]. במאי 1973, בעקבות פרישתו של מנהיג המפלגה ברצל, נבחר ליו"ר סיעת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית[8]. לאחר הבחירות הכלליות בגרמניה בשנת 1976 בה מפלגת הCDU זכתה במספר המושבים הגדול ביותר בבונדסטאג, נבחר קרסטנס לנשיא הבונדסטאג ללא התנגדות בדצמבר 1976, לאור הנוהג שנשיא הבונדסטאג נבחר מהמפלגה הגדולה ביותר[11].

בסוף 1978 הודיע קרסטנס שיתמודד על תפקיד נשיא גרמניה ובמרץ 1979 נבחר למועמד מטעם מפלגתו[12]. מולו התייצבה אנמארי רנגר שנשלפה להתמודד מספר ימים לפני הבחירות[13], לאחר שהנשיא המכהן, שנוכח שלקרסטנס רוב באסיפה הבוחרת, הודיע שלא יתמודד לכהונה שנייה, כדי לא להתבזות בהפסד[14]. ב-23 במאי 1979 נבחר קרסטנס לכהן כנשיאה החמישי של גרמניה[15], למרות תחזיות מוקדמות של פרשנים שהבחירה לא תתאפשר בגלל עברו הנאצי[2]. קרסטנס כיהן בתפקיד הנשיא עד 1984, אז הוחלף על ידי ריכרד פון וייצזקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל קרסטנס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אינגה דויטשקרון, המועמד לנשיאות מערב גרמניה נהג לענוד סמל נאצי על מדי הצבא, מעריב, 30 בנובמבר 1978
  2. ^ 1 2 3 כתמים מתקופת הנאצים, דבר, 26 בנובמבר 1978
  3. ^ נחתם הסכם תרבות בין קע"ם ובון, חרות, 18 בספטמבר 1960
    מזכיר המדינה המערב גרמני, חרות, 5 בפברואר 1963
    א. דויטשקרון, שנער הופתע: "אי אפשר להבין", מעריב, 11 בפברואר 1965
    בון תפעל לחידוש הסכם הסחר עם מוסקבה, מעריב, 13 בספטמבר 1965
  4. ^ פאולס יגיש מחר האמנתו, למרחב, 18 באוגוסט 1965
  5. ^ דוד קוליב, עם חיסול תקרית קאשמיר, הצופה, 24 בספטמבר 1965
  6. ^ פקיד בכיר מבון חזר משיחות במוסקבה, למרחב, 29 בספטמבר 1965
  7. ^ בון לא תקצר את שירות החובה, למרחב, 14 בדצמבר 1966
  8. ^ 1 2 3 4 אינגה דויטשקרון, האיש שעיכב מסיכות גז לישראל, מעריב, 28 במאי 1973
  9. ^ השר הגרמני קארסטנס אישר מכ־רת נשק לסעודה, מעריב, 10 באפריל 1975
  10. ^ מערב־גרמניה מכרה נשק לערבים לאחר שהפסיקה למכור לישראל בטענה כי מדובר באיזור מתיחות, מעריב, 19 בדצמבר 1978
  11. ^ קארל קארסטנס נבחר יו"ר הבונדסטאג, דבר, 15 בדצמבר 1976
  12. ^ נשיאות גרמניה בסימן מחלוקת, דבר, 7 במרץ 1979
  13. ^ המועמדת של הרגע האחרון הפסידה בכבוד, מעריב, 7 ביוני 1979
  14. ^ אינגה דויטשקרון, נשיא מערב־גרמניה נסוג מן המירוץ נגד מועמד האופוזיציה, מעריב, 15 במאי 1979
  15. ^ קרסטנס נבחר לנשיא גרמניה למרות עברו, דבר, 24 במאי 1979