קרל שטרנהיים
 | |
| קרל שטרנהיים ב-1921 | |
| לידה |
1 באפריל 1878 לייפציג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 1942 (בגיל 64) איקסל, בלגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות באיקסל (בריסל) |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| השכלה |
אוניברסיטת גטינגן |
| בן או בת זוג |
|
| ילדים |
Mopsa Sternheim, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| חתימה |
 |
  | |
קַרְל שְׁטֶרְנְהַיים (בגרמנית: Carl Sternheim; 1 באפריל 1878 – 3 בנובמבר 1942) היה מחזאי ומחבר סיפורים קצרים גרמני ממוצא יהודי. אחד מהנציגים הבולטים של האקספרסיוניזם הגרמני, הוא במיוחד כתב סאטירות על הרגישויות המוסריות של המעמד הביניים הגרמני המתפתח בתקופה הווילהלמינית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטרנהיים נולד בלייפציג, בנם של רוזה מאריה פלורה (לבית פרנקה) (1856–1908) וקרל יוליוס שטרנהיים (1852–1918), בנקאי.[1][2] הוריו נישאו שנתיים לאחר לידתו.[3] אביו היה יהודי, ואימו הייתה לותרנית ממשפחה ממעמד הפועלים.[4] שטרנהיים גדל בהנובר ובברלין. בין השנים 1897–1902, הוא למד פילוסופיה, פסיכולוגיה ומשפטים לסירוגין באוניברסיטאות מינכן, גטינגן ולייפציג, אך מעולם לא סיים את לימודיו.
בשנת 1900, הוא החל לעבוד כסופר עצמאי בוויימאר, שם פגש ונשא לאישה את אשתו הראשונה, אויגניה האוט, באותה שנה. נישואיהם הסתיימו בשנת 1906, ובשנת 1907 הוא נישא לסופרת תיאה לבנשטיין (גר') (לבית באואר), עמה נולדו לו שני ילדים. בתם, דורותיאה ("מוֹפְּסַה"), הייתה לוחמת מחתרת במהלך מלחמת העולם השנייה ונכלאה על ידי הנאצים במחנה הריכוז ראוונסבריק.
העושר שהביאה תיאה ממשפחתה העשירה בעלת המפעלים אפשר לזוג לבנות את "וילה בלמזון" (גר') במינכן. כאן, שטרנהיים עבד בחברת אמנים עמיתים כמו מכטילדה ליכנובסקי (אנ'), מקס ריינהרדט ופרנק ודקינד. בשנת 1908, הוא שיתף פעולה עם פרנץ בליי (אנ') כדי להשיק את כתב העת הספרותי האקספרסיוניסטי "היפריון (אנ')", שפרסם את שמונת יצירות הפרוזה הראשונות של פרנץ קפקא. הוא גם תרם מדי פעם לכתב העת האקספרסיוניסטי די אקציון (אנ')".
בשנת 1912, הוא עבר עם משפחתו לבלגיה, ובשנת 1918 הם ברחו מהלחימה במלחמת העולם הראשונה ועברו זמנית לסנט מוריץ ואוטוויל (אנ') בשווייץ. שטרנהיים ותיאה התגרשו בשנת 1927. נישואיו הבאים, לשחקנית ולזמרת פמלה ודקינד (גר'), נערכו בשנת 1930 ונמשכו עד 1934, ולאחר מכן הוא חי עם הנרייטה קרבונרה.
שטרנהיים נפטר כתוצאה מדלקת ריאות באיקסל (אנ') (בריסל) במהלך מלחמת העולם השנייה ונקבר בבית העלמין של איקסל (אנ'). ידיד שלו, מרסל אסטיר (אנ') (1906–2011), נקבר ב-2011 באותו קבר.
חוג ידידיו הבולטים של שטרנהיים כלל את גוטפריד בן, קרל איינשטיין (אנ'), פרנץ פפמפרט (אנ'), ולטר רתנאו, ארנסט שטדלר (אנ'), הוגו פון צ'ודי (אנ') ופריץ פון אונרו (אנ'). בשנת 1915, שטרנהיים קיבל את פרס תאודור פונטנה (גר') עבור שלוש הנובלות שלו: "בוזקו", "נפוליאון" ו"שוהלין". הוא תרם את כספי הפרס לפרנץ קפקא, שהיה עדיין ברובו לא מוכר באותה תקופה. הרשויות הנאציות אסרו את יצירתו של שטרנהיים לא רק בגלל מוצאו היהודי החלקי אלא גם בגלל התקפותיו הקומיות החריפות על השחיתות המוסרית כפי שנתפסה על ידו של הבורגנות הגרמנית.
אוסף אמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרל שטרנהיים אסף אמנות. בהיותו מעריץ מוקדם של וינסנט ואן גוך,[5] בשנת 1912 הוא השאיל מספר ציורים מאוספו לתערוכת האמנות הבינלאומית בקלן, הידועה בשם "זונדרבונד 1912". ציורי ואן גוך שהושאלו על ידי שטרנהיים כללו את "טבע דומם עם קנקן קפה, כלים ופירות", "רחוב בסן-מארי", את "ל'ארלזיאן" ואת "כניסה לפארק הציבורי בארל".[6]
עיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירותיו של שטרנהיים נותרו פופולריות בגרמניה, אך הפקות שלהן בשפה האנגלית נדירות, במיוחד בבריטניה שם קיימת מסורת ארוכה של התעלמות ממחזות שלא נכתבו תחילה באנגלית או של עיבודם באופן המאבד כל ייחודיות תרבותית זרה.[7] חוקרים טענו גם שיצירותיו של שטרנהיים לעיתים קשות למכירה בשפות זרות בשוק בשל הקושי לסווג את סגנונו כשייך לתנועה ספציפית אחת.
כתוצאה מכך, מחזותיו של שטרנהיים הועלו לעיתים רחוקות באולמות מרכזיים. יוצא דופן בולט התרחש כאשר סיימון קאלו ערך את הופעת הבכורה שלו בווסט אנד בגרסה של "Bürger Schippel" (ששמו שונה ל"התקדמות השרברב") לצד הארי סיקום (אנ') בשנות ה-70 של המאה ה-20.[8] עם זאת באוגוסט 2011, הן "פול שיפל" (שם חלופי מקובל ל-"Bürger Schippel") ו"המאובן" (Das Fossil), קומדיה נוספת של שטרנהיים, הוצגו כהצגה כפולה בתיאטרון צ'רינג קרוס (אנ'), לונדון, עם קיראן אי. סימס ואלכס קורבט ברצ'ר בתפקידים הראשיים בהתאמה. בדצמבר 2018, עיבוד חדש לשלושה מהמחזות הקצרים מתוך "Aus dem bürgerlichen Heldenleben" ("מחיי הגבורה של הבורגנות") מאת דייוויד אייבס הוצג בבכורה בחברת תיאטרון שייקספיר (אנ') בוושינגטון די. סי.[9] "המכנסיים", "השותף" ו"הרווח" עובדו מתוך"Die Hose" (המכנסיים),"Der Snob" ("הסנוב") ו-"1913", והופקו עם כותרת המשנה "סצנות מחיי הגיבורים של מעמד הביניים".
דורון תבורי תרגם ארבעה מחזות פרי עטו של קרל שטרנהיים, ויזם וניהל פרויקט של הצגת המחזות בתיאטרון הבימה ב-1998. אלו ארבעה מתוך המחזור "מעלילות גבורת הבורגנים" שכתב האקספרסיוניסט הגרמני-יהודי, העוסקים בעלייתה של משפחה זעיר בורגנית לצמרת תעשיית הנשק, ערב מלחמת העולם הראשונה, ונפילתה לאחריה. ארבעה במאים שונים (גדליה בסר, משה פרלשטיין, גדי רול והבמאי האמריקאי Robert Woodruff (אנ')), גרעין מצומצם של שחקנים (אהרון אלמוג, רבקה נוימן, אורה מאירסון, יוסי טולדו, לני שחף ותבורי) ומספר סטודנטים לעיצוב מאוניברסיטת תל אביב בהנחיית התפאורנית מרים גורצקי בילו, יצרו את האירוע למשך מספר הופעות ב"הבימרתף".
מבחר מכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטרנהיים היה סופר פורה מאוד. בנוסף למספר רב של מחזות, הוא כתב נובלות ואת הרומן בן שני הכרכים "אירופה".
- Aus dem bürgerlichen Heldenleben (From the Heroic Life of the Bourgeois), play cycle (1911–22):
- Die Hose (The Trousers, also The Underpants)[10]
- Der Snob (The Snob)
- 1913
- Das Fossil (The Fossil)
- Die Kassette (The Cartridge)
- Bürger Schippel (Citizen Schippel, also Paul Schippel, Esq.)
- Schuhlin, Eine Erzahlung (Schuhlin, A Narrative) (1915)
- Kampf der Metapher (Struggle of Metaphor), essay (1917)
- Chronik von des zwanzigsten Jahrhunderts Beginn (Chronicle of the Beginning of the Twentieth Century), short stories, 1918
- Die Marquise von Arcis (The Mask of Virtue), drama (1918)
- Europa, novel, 2 vol. (1919/1920)
- Manon Lescaut, drama (1921)
- Oscar Wilde: His Drama, drama (1925)
- Vorkriegseuropa im Gleichnis meines Lebens (Prewar Europe in the Parable of My Life), memoir (1936)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי קרל שטרנהיים בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
קרל שטרנהיים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרל שטרנהיים, באתר AllMovie (באנגלית)
קרל שטרנהיים, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קרל שטרנהיים, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ (William) (Adolf) Carl Sternheim Biography.
- ^ "Marbacher magazin". Deutsche Schillergesellschaft. 9 בספטמבר 1980 – via Google Books.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-11 בינואר 2011. נבדק ב-1 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ BWW News Desk. "North Coast Rep Presents San Diego Premiere of Steve Martin's Adaptation of THE UNDERPANTS, 9/5-10/7".
- ^ "MAKING VAN GOGH: A GERMAN LOVE STORY, 23 OCTOBER 2019 TO 16 FEBRUARY 2020, Städel Museum, Garden Halls" (PDF).
Vincent van Gogh’s early popularity in Germany is mirrored in the substantial number of private collectors who were already purchasing his works around the turn of the century. Among the key figures in this context were Thea and Carl Sternheim, the sugar manufacturer Adolf Rothermundt, the banker Paul von Mendelssohn-Bartholdy, the art patron and diplomat Harry Graf Kessler and the artist couple Maria Slavona and Willy Gretor. Many dealers, such as Alfred Flechtheim and Paul Cassirer, likewise bought works by Van Gogh.
- ^ Sonderbund Westdeutscher Kunstfreunde und Künstler (1912). Internationale Kunstausstellung des Sonderbundes Westdeutscher Kunstfreunde und Künstler zu Cöln, 1912. Solomon R. Guggenheim Museum Library. Cöln a. Rhein : M. Dumont Schauberg.
- ^ Bojana Jankovic, Lost Translations: What we lose by ignoring plays that aren’t in English
- ^ "20 Questions with Simon Callow". What's On Stage. 12 בספטמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-9 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Shakespeare Theatre Company | The Panties, The Partner and the Profit: Scenes from the Heroic Life of the Middle Class 18–19 – Shakespeare Theatre Company". www.shakespearetheatre.org. נבדק ב-19 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) Steve Martin's The Underpants, production study guide for an adaptation of Sternheim's play at the Capital Repertory Theatre (3 November – 2 December 2006), "About the Original Playwright", p. 8.