קרן השמיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן השמיטה הוא כינוי למספר קרנות סיוע שהוקמו במטרה לתמוך בחקלאים יהודים שבחרו לקיים את מצוות שנת השמיטה, בה נאסרת הפעילות החקלאית בארץ ישראל, בלא להסתמך על היתר המכירה, היתר הלכתי שנוי במחלוקת המאפשר את המשך הפעילות החקלאית גם בשנת השמיטה.

מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת קרן השמיטה היא לסייע לחקלאים אשר הכנסתם קטנה בגלל שנת השמיטה. מטרה זאת משותפת לכל קרנות השמיטה, אולם דרכי הסיוע והסיבות לרצון לסייע שונות.

אחת המטרות של קרן השמיטה היא לכרסם בשימוש בהיתר המכירה. טענת המתנגדים להיתר המכירה היא שאם כל הציבור היה משתמש בהיתר המכירה הייתה נמצאת הדרך לממן את כלל החקלאים השובתים. זו הייתה הטענה בשמיטת תרמ"ט בעת שהמושבות הסתמכו בעיקר על תרומות של הברון, אך גם נאמרה בשנים מאוחרות יותר כשהיקף החקלאות בארץ ישראל היה הרבה יותר גדול. הרב יעקב דוד וילבסקי טען שאי שמירת השמיטה גרם לקללה על הארץ שהוציאה פחות יבול מאשר הוציאו הערבים לפני ייסוד המושבות, וזו הסיבה לדוחק הכלכלי[1]. הרב יואל טייטלבוים טען שלא שמירת השמיטה פוגעת בכלכלה של מדינת ישראל אלא הדבקות של מנהיגי המדינה בסוציאליזם אשר מונעת ממשקיעים זרים להשקיע בה[2]. לעומת זאת, רבנים ציוניים רבים טוענים שקרן שמיטה יכול להיות רק פתרון ליחידים ולא לכלל החקלאים במדינה ועל כן אין מנוס מהסתמכות על היתר המכירה[3]. הרב יעקב אריאל, כתב שעיקר העול של קרן השמיטה צריך ליפול על כלל הציבור ולא רק על החקלאים[4].

הרב קוק דן בכתביו בשימושים שיש לעשות בכסף של קרן השמיטה. הוא כותב שיש לייסד שתי קופות נפרדות, אחת עבור חקלאים שכלל אינם מעבדים את שדותיהם בשמיטה והשנייה עבור חקלאים הנעזרים בהיתר המכירה אך כדי לעמוד בדרישות ההיתר זקוקים לתמיכה, למשל כדי לממן שכירים גויים לביצוע המלאכות האסורות מהתורה, ולפועלים שפרנסתם נפגעת בגלל המגבלות של היתר המכירה. את התמיכה בפועלים הוא מציע לעשות בדרך של עבודות יזומות נדרשות. הרב קוק הביע תקווה שקרן שמיטה תוכל לאסוף מספיק כסף באופן שיהודים לא יצטרכו כלל לעשות עבודות האסורות בשמיטה וגם פועלים נכרים יעשו רק מינימום של עבודות הכרחיות והוא האמין שפתרון כזה הוא ריאלי[5].

שמיטות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת המושבות הראשונות בארץ ישראל עלתה לקראת שנת תרמ"ט שאלת שמירת השמיטה ונהיה לפולמוס השמיטה בין תומכי היתר המכירה והמתנגדים לו. תומכי היתר המכירה טענו שהחקלאים לא יוכלו להתקיים אם האדמה תושמט בשמיטה. המתנגדים, לעומת זאת, טענו שהמושבות מקבלות נדבות מחוץ לארץ ועל כן יוכלו להתקיים גם ללא עבודת האדמה בשמיטה. כך למשל כתב הרב נפתלי צבי יהודה ברלין: "ומעט היושבים בקאלאניות ... וגם היום רבו המתנדבים ומשתדלים ביישוב הארץ ... ואם יהי נשמע במרחקים כי שבתו בשביעית יתרבו המתנדבים ... ולהפך אם יהי נשמע כי לא שבתו מעבודת השדה חלילה אזו ירפו ידי המתנדבים"[6].

בשמיטת תרמ"ט הסתמכו כל המושבות על היתר המכירה חוץ מאנשי מזכרת בתיה ורוב איכרי פתח תקווה אשר בהשפעת הרב מרדכי גימפל יפה נמנעו מלהזדקק להיתר. בתחילת שנת השמיטה התארגן בירושלים ועד השמיטה, בו היו חברים הרב יוסף חיים זוננפלד והרב עקיבא יוסף שלזינגר, אשר פעל לאיסוף כספים כדי לתמוך באיכרים שומרי השמיטה. בד' במרחשון תרמ"ט פורסם כרוז הקורא לתרומות לוועד השמיטה בחתימת שלושים מחשובי הרבנים האשכנזים בירושלים ובראשם הרב שמואל סלנט והב יהושע ליב דיסקין. אל הקריאה הצטרפו מרבני חו"ל שגם הרימו את תרומתם, בהם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הרב שמשון רפאל הירש, הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, הרב מאיר שמחה הכהן והרב עזריאל הילדסהיימר שהיו ממתנגדי היתר המכירה, וגם הרב ישראל יהושע מקוטנא והרב חיים אלעזר וקס שהיו מראשי התומכים בהיתר המכירה. לעומת זאת, רוב אנשי חובבי ציון הפעילו תעמולה נגדית וטענו שאין לתרום לוועד השמיטה למימון האיכרים שלדבריהם חפשו חיי בטלה[7][8].

התרומות שנאספו בתחילה לא הספיקו לכלכלת כל המשפחות של שומרי השמיטה והם נאלצו לקחת הלוואה מקופת הוועד הכללי בירושלים. באדר תרמ"ט יצאו שליחים ממזכרת בתיה לחוץ לארץ במסע איסוף כספים עבור ועד השמיטה. איסוף הכספים נתקל בקושי רב בגלל שאנשים רבים לא הבינו למה האיכרים נמנעים מלהסתמך על היתר המכירה ובגלל שלא רצו לפעול נגד עמדת הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד[9]. הרב יעקב דוד וילבסקי כתב שהוא התכוון לאסוף כספים עבור שמירת השמיטה וכבר העריך שיוכל לאסוף 500 רובל כסף, אולם בעקבות פרסום היתר המכירה הצליח לאסוף רק 100 רובל כסף[1]. הכסף שנאסף על ידי ועד השמיטה במהלך כל השנה היה מועט והגיע לכ-61,000 פרנק עד טבת תר"ן ושימש בעיקר לחלוקה לחקלאים, אך גם להחזקת מלמד במזכרת בתיה שפקידי הברון סירבו לממן בגלל התעקשות האיכרים לשמור שמיטה, לטיפול בחולים, להוצאות ולקניית חיטה לזריעה בשנה שלאחר השמיטה[10].

בשנים 1896 ו-1903 הונהג היתר המכירה בתמיכה של רבני ירושלים וככל הנראה לא היו חקלאים שנזקקו לסיוע בשמירת השמיטה.

משנת תר"ע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת השמיטה בשנת תר"ע (1909/1910) התארגנו רבנים ממתנגדי היתר המכירה, ובראשם הרב יעקב דוד וילבסקי והרב חיים ברלין להקים קרן לעזרת שומרי שמיטה. הקרן תמכה בכ-50 משפחות של חקלאים ששבתו מכל עבודה בשדה ובכרם. אלו כללו את כל מתיישבי יסוד המעלה, 25 משפחות, 9 משפחות ממשמר הירדן, 3 משפחות ממטולה, 3 משפחות ממוצא, 3 משפחות מעין זיתים[11], משפחה אחת ממאיר שפיה[12] ומשפחה אחת מבאר יעקב[13]. עד סוף שנת השמיטה, הצליחה הקרן לאסוף רק כ-9,000 פרנק שנאספו בגליציה[14], הונגריה וגרמניה. בחודש אב תר"ע שלחו הרבנים כרוז בהול לתרומות כדי שיהיה ניתן לקנות זרעים לזריעה של השנה השמינית וכדי לכלכל את השובתים בשנה השמינית[15]. גם הרב קוק ביקש לייסד קרן שמיטה לסיוע לחקלאים על פי שיטתו, אך עוד במר חשוון תר"ע הוא פנה לרב חיים ברלין בבקשת סיוע עבור שתי משפחות מבאר טוביה שנדרש עבורן 2200 פרנק[16]. ניסיון לשיתוף פעולה בינו ובין המתנגדים להיתר המכירה לא צלח[17] מכיוון שהרב קוק לא הסכים לנוסח בקשת התרומות של מתנגדי היתר המכירה אשר כתבו שאסור להסתמך על היתר המכירה[18].

הרב קוק ייסד "קופת שומרי שביעית" לקראת שנת תרפ"ד[19].

בשנת 1937 יסד הוועד הפועל של אגודת ישראל העולמית "קרן שמיטה" לעזרה לחקלאים שומרי שמיטה. על פי כרוז בחתימת הרב חיים עוזר גרודזנסקי שמוען ליהודי גרמניה ההכנסות יועדו "להקמת מפעלים כלכליים ועבודות סיוע פרודוקטיביות על בסיס קיבוצי בשנת השמיטה" וכן לייסוד ישיבה ("ישיבת השמיטה") שבה ילמדו 50 תלמידים[20]. קרן השמיטה גם הוציאה חוברת על השמיטה לצורך גיוס תרומות ובה צוינו הסכומים הנדרשים: מחנה ישראל - 500 לירות, כפר סבא וגדרה - 900 לירות כל אחד, ולפועלים 12,000 לירות[21]. בארצות הברית ועד העזרה של קרן השביעית נוהל על ידי אגודת הרבנים והגזבר היה הרב אליעזר סילבר. הוטל עליהם לאסוף 10% מהתמיכה העולמית הכוללת[22][23].

השליטה בקרן הייתה מוקד מאבק פנימי בתוך אגודת ישראל בין הרב יצחק ברויאר שביקש שהקרן תנוהל ממשרדי פועלי אגודת ישראל בתל אביב ובין הרב בלוי שביקש שהשליטה תשאר בידי חוגי היישוב הישן בירושלים[24]. בינואר 1938 הובא הנושא לדיון בפני הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל בווינה אשר דחתה את דרישתו של יצחק ברויאר ואפילו את הדרישה שהנושא יועבר להכרעתו של הרב יוסף צבי דושינסקי. אולם בעקבות איום התפטרות של ברויאר ויעקב רוזנהיים הועבר הנושא להכרעתו של הרב דושינסקי שהכריע שהקרן תעמוד תחת נשיאותו בירושלים. לימים היה הקרן ל"ועד העזרה שע"י העדה החרדית לשומרי שביעית" שבראשה עמד הלל שלזינגר[25]. בהמשך הוסב שמה ל"קרן השביעית". בשנת 1951 הקימה פועלי אגודת ישראל קרן משלה ומאז פעלו "קרן השביעית" של אגודת ישראל ו"קרן השמיטה" של פועלי אגודת ישראל במקביל.

קרן השביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של הלל שלזינגר הועמד בראש קרן השביעית הרב משה הלברשטאם. עיקר פעילותה של הקרן באותן שנים היה סיוע לחקלאים בקוממיות וכפר גדעון[26]. אך לקראת השמיטה בשנת תשל"ג (1973) התגייס הרב בנימין מנדלזון להפצת חזון קרן השביעית והקרן התרחבה מאוד בפעילותה[27].

קרן השמיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1951 התקיימה אספה של אגודת הרבנים בארצות הברית בה הוקם ביוזמת פועלי אגודת ישראל "קרן השמיטה" לסיוע לכל הקיבוצים החרדיים השומרים שמיטה, שפעלה במקביל ל"קרן השביעית". בין השותפים בארצות הברית היו הרבנים אהרן קוטלר, יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק ואליעזר סילבר[28]. בערב גיוס כספים בארצות הברית הוסבר שמטרת הקרן לממן ציוד חקלאי שתאפשר פרנסה בשמיטה באופן מותר, כולל מחלבות, לולים, טרקטורים, מכונות וחמרי בניין[29]. במקביל, לקראת שנת השמיטה תשי"ב אסף קרן השביעית כסף עבור חקלאים חרדים ומוצרי מזון לחרדים שלא רצו לאכול מתוצרת היתר המכירה[30].

בשמיטה של תשכ"ו (1966) פרסמה הקרן שהיא תומכת ב-18 קיבוצים ומוסדות של פועלי אגודת ישראל, שכוללים את היישובים: צוריאל, גמזו, שעלבים, זנוח, יסודות, בית חלקיה, בני ראם, חפץ חיים, זבדיאל, תפרח, מבוא מודיעים, יד בנימין ובני עי"ש והמוסדות "שערי אברהם", "כפר אליהו", "בית אברהם", "בית בירנבוים" ו"בית אשר"[31].

לקראת שמיטת תשל"ג (1973) פרסמה קרן השמיטה קול קורא לאיסוף כספים למען 19 היישובים של פועלי אגודת ישראל[32].

הקרנות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1986 אוגדו קרנות הסיוע לחקלאים שומרי שביעית תחת עמותה אחת הקרויה "קרן השביעית". בנשיאות העמותה עומדים רבנים מכל העדות והחוגים במגזר החרדי: הרב חיים קניבסקי, הרב ניסים קרליץ, האדמו"ר מויז'ניץ, האדמו"ר מצאנז, הרב שלום כהן והרב שמעון בעדני.

יו"ר קרן השביעית הוא הרב ישראל יצחק מנדלזון (בנו של הרב בנימין מנדלזון המכונה "אב"ד קוממיות ירושלים"). חברי ההנלה הם: הרב אברהם רובינשטיין, הרב אריה דביר, הרב בן-ציון קוגלר והרב ראובן מאיר. הקרן מפרסמת בשנת השמיטה קול קורא עליו חתומים עשרות רבנים הקוראים לציבור לתרום לקרן במטרה לסייע לחקלאים בשנת השמיטה. הקרן פונה בפרסום רחב לתורמים פוטנציאליים בארץ ובעולם ואף מקיימת ערבי התרמה בריכוזים החרדיים בארצות הברית ובאירופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 קונטריס השמיטה, תרמ"ט, תחילת ההקדמה
  2. ^ הרב מנשה פילאפף, קונטרס דבר השמיטה, עמוד כב.
  3. ^ ראו למשל דברי הרב זלמן מלמד: היתר המכירה, אלול התשנ"ג, אתר ישיבה והרב אהרן ליכטנשטיין, הרהורי שמיטה, עלון שבות, גיליון 115, תשמ"ג – 1983, עמ' 7 – 8
  4. ^ השמיטה - מצווה ממלכתית, אתר דעת
  5. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, סיכום דיני שביעית; קרן שמיטה, אגרת רפט
  6. ^ משיב דבר, סימן נ'
  7. ^ הרב עמיהוד יצחק מאיר לוין, מכתב הגאון רבי אליעזר גורדון מטעלז, בתוך נחשוני השמיטה, עמודים 124-125
  8. ^ ראו למשל בהמליץ כ"ח כסלו, תרמ"ט, עמוד 1: "הקולוניסטים אשר בשגגת המקרה באו לעבוד את אדמת ארץ הצבי ... האנשים ההם ישאפו עתה רוח כבא שנת השמיטה כי אם גם בחפץ לב קבלו עליהם את האיסור לזרוע ולחרוש אבל קצירם מוכן לפניהם בקופת האמרכלים. האנשים האלו יראו לחם עצלות כי טוב והיה כעבור שנת השמיטה אז יוסיפו עליהם משלהם אלה יהיו לממונים, אלה לשד"רים ואלה לאמרכלים ורובם לבטלנים הרוצים להיות אוכלים ואינם עושים"
  9. ^ אחיעזר ארקין, נחשוני השמיטה, מזכרת בתיה, תשנ"ד, עמודים 52-57
  10. ^ חשבון הכנסת מחזיקי שומרי שביעית, חבצלת, כ"ט אדר התר"ן, 21 במרץ 1890, עמודים 6-7
  11. ^ בדבר שומרי שביעית, חבצלת, 12 בנובמבר 1909
    בדבר שומרי שביעית, חבצלת, 17 בנובמבר 1909
  12. ^ בדבר שומרי שביעית, חבצלת, 22 בנובמבר 1909
  13. ^ לאחינו שומרי שביעית, חבצלת, 26 בנובמבר 1909
  14. ^ רשימת הכספים של המנדבים לטובת השמטה, בתוך מחזיקי הדת, סיון תר"ע, עמוד 8
  15. ^ קול קורא לעזרת אחינו שומרי שביעית, מנחם אב תר"ע, כרוז ב אתר הספרייה הלאומית
  16. ^ אגרות הראי"ה א', מוסד הרב קוק, אגרת רלה, כ"ג מרחשון תר"ע
  17. ^ יוסף ידיד הלוי, שארית יוסף, עמוד 20
  18. ^ אגרות הראי"ה א', מוסד הרב קוק, אגרת רלט, כ"ז מרחשון תר"ע
  19. ^ קול קורא לייסוד קופה של שומרי שביעית בארץ ישראל, כרוז באתר הספרייה הלאומית
  20. ^ קרן שמיטה, דבר, 23 במאי 1937
  21. ^ המעין טבת תשכ"ו, עמוד 49
  22. ^ קרן השמיטה, הפרדס מרץ 1938, עמוד 3
  23. ^ קרן השמיטה, הפרדס מאי 1938, עמוד 6
  24. ^ יוסף פונד, פירוד או השתתפות: אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, עמודים 74-75
  25. ^ לימין גבורי הכח, בתוך הנעשה והנשמע, ספטמבר 2007, עמוד 12
  26. ^ גדולי ישראל למען קרן השביעית, כרוז באתר הספרייה הלאומית
  27. ^ לימין גבורי הכח, בתוך הנעשה והנשמע, ספטמבר 2007, עמוד 14
  28. ^ "קרן השמיטה" על ידי אגודת הרבנים, הפרדס, מרץ 1951, עמוד 36
  29. ^ כינוס לטובת מפעל קרן השמיטה, הפרדס, ספטמבר 1951, עמוד 24
  30. ^ דבר היום - גם זה מקור לאוסף כספים, דבר, 14 בספטמבר 1951
  31. ^ המאור תשרי תשכ"ו, עמוד 39
  32. ^ על דבר השמיטה, המאור, אייר, תשל"ב