קרנאווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האתר הארכאולוגי בקרנאווה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Kjernaveh.jpg
מראה בקרנאווה
מדינה ליטאליטא  ליטא
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 3, 4
קואורדינטות 54°53′N 24°51′E / 54.883°N 24.850°E / 54.883; 24.850
כנסיית קרנאווה

קרנאווה (ליטאית Kernavė) הייתה בירת הדוכסות הגדולה של ליטא בימי הביניים, אך כיום זהו כפר שבשנת 1999 מנתה אוכלוסייתו 318 איש בלבד. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2000 וכשמורה תרבותית לאומית בשנת 2003 (Kernavės kultūrinis rezervatas).

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנאווה יושבת על הגדה הימנית של הנהר נריס, כ-35 צפונית-מערבית לבירה וילנה. אזור קרנאווה עשוי מגבעות חול שנוצרו בעת נסיגת הקרחונים בסוף עידן הקרח האחרון. השטח הקרוב לנהר ביצתי באופיו, והלאה ממנו משתרעים שדות חציר ויערות אורן. באתר חמש גבעות מבוצרות, יישובים בלתי מבוצרים, אתרי קבורה וממצאים ארכאולוגיים נוספים, האופייניים לפרק הזמן שמהתקופה הפלאוליתית העליונה ועד לימי הביניים. ארבע מהגבעות המבוצרות שוכנות זו לצד זו, ליד כפל הקרקע בקצה מישור ההצפה של הנהר. הגבעה החמישית נצבת במרחק של 500 מטר מהן, בפתחו של יובל צדדי של הנהר. למרגלות הגבעות המבוצרות שוכנים שרידיה של עיר ימי הביניים, שהשתרעה על פני שטח של 25 הקטאר, וכיום מכוסים באדמת סחף. היישוב בתקופות האבן והברזל לא היה מבוצר ושכן קרוב יותר אל הנהר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו קרנאווה

האזור יושב באורח דליל בסוף התקופה הפלאוליתית העליונה (האלף ה-9 וה-8 לפנה"ס), על ידי ציידים-לקטים אשר ניצלו את הדגה העשירה בנריס, ואת מרחבי הציד על גדותיו. מספר היישובים הלך וגדל במשך התקופה המזוליתית והתקופה הנאוליתית, והחל בתקופת הברונזה החלו קמות מצודות על גבעות שולטות ברחבי האזור הבלטי. בקרנאווה הוקמו לא פחות מחמש מצודות סמוכות מסוג זה מתוך כאלף מצודות ששרידיהן פזורים באזור כולו. המרכזית מבין המצודות שנקראה "אאוקורו" (Aukuro) שימשה כאחוזתו של הדוכס השליט, וארבע האחרות שימשו להגנת היישוב ששכן לרגליהן, בין הגבעות והנהר.

העיר נזכרה לראשונה בשנת 1279 כבירתו של הדוכס הגדול טראידנס (Traidens) שהושמה במצור המסדר הטווטוני, אם כי יש הסוברים כי כבר ב-1253 הוכתר בה מינדאוגאס (mindaugas) שאיחד את ליטא לראשונה. באותה עת שימשה קרנאווה כבירתה הראשונה של ליטא והמרכז הכלכלי והפוליטי החשוב בה, אולם ב-1390 שרפו אבירים צלבנים את העיר על כל בתי העץ שבה וחמש הטירות שלידה.

מטבע של 50 ליטאס המוקדש לקרנאווה

העיר לא נבנתה שוב ותושביה הנותרים עברו להתגורר במעלה הגבעה הסמוכה. אט אט כוסתה העיר באדמה שנשא עמו הנהר, וזו הייתה לכבול לח. כבול זה שימר את יסודות המבנים בעיר ואת הממצאים השונים כפי שהיו בסוף המאה ה-14, דבר שהוביל לכינוי העיר בשם "טרויה של ליטא"[1].

האתר זכה לעניין מחודש במאה ה-19 לאחר שהסופר פליקס ברנטווויץ' (Feliks Bernatowicz) תיאר אותו ברומן "פאיאוטה, בתה של ליזדייקה" (Pojata, córka Lizdejki). מאז החלו חוקרים לבצע חפירות באתר שנמשכו בהפסקות מ-1859 ועד 1983.

בעיר שהוכרזה כשמורה תרבותית פועל מוזיאון לארכאולוגיה ולהיסטוריה המציג את הממצאים באתר. כן מתקיימות בה חגיגות בנוסח ימי הביניים מדי שנה ב-23 ביוני ומדי חודש יולי מתקיים בה פסטיבל ארכאולוגיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרנאווה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תילי המצודות בקרנאווה. מאחוריהם המישור עליו ניצבה העיר לחופי נהר נריס
Magnify-clip.png
תילי המצודות בקרנאווה. מאחוריהם המישור עליו ניצבה העיר לחופי נהר נריס