קשת קורבלית
קשת קורבלית היא שיטת בנייה דמוית קשת המשתמשת בטכניקה אדריכלית הנקראת קורבלינג כדי להקיף חלל או ריק במבנה, כגון כניסה בקיר או כמפתח של גשר. בקמרון קורבלי נעשה שימוש באותה טכניקה כדי לתמוך בגג המבנה.
קשת קורבלית נבנית על ידי סידור אבנים (או לבנים) בשורות אופקיות שמדלגות כלפי פנים, החל מנקודת ההתחלה של הקיר – הנקודה שבה הקיר מפסיק להיות אנכי ומתחיל להתעקם לכיוון מרכז הקשת. האבנים בכל שורה יוצאות מעט אל עבר מרכז הקשת מכל צד תומך, עד שהשורות פוגשות זו את זו בראש הקשת (לעיתים את המרווח האחרון סוגרים באבן שטוחה). בטכניקה זו, כאשר יוצרים כיפה קורבלית, המהלך מורחב לתלת-ממד לאורך שני הקירות המקבילים המתנגדים.
קשתות קורבלית יכולות להיות מדורגות, תוך שמירה על פאות הבלוקים מלבניות, אך ניתן גם לסתת ולעצב אותן שייראו כמו קשת אמיתית, אך העיקרון המבני זהה. חשוב להבדיל בין קשת קורבלית לקשת רגילה השעונה על קורבלים.
למרות השיפור ביעילות נשיאת העומס בהשוואה לעמודים וקורות, קשתות כאלה אינן מבנים תומכים לחלוטין, ומכונות קשת שקרית. בשונה מקשתות אמיתיות, קשתות שקריות בנויות מאבנים או לבנים המונחות אופקית כאמור, ולא מאבנים בצורת טריז המוחזקות יחד על ידי אבן ראשה מרכזית. בנוסף, בניגוד לקשתות אמיתיות, בקשת קורבלית לא כל הכוחות המתוחים המתחוללים כתוצאה ממשקל המבנה שמעליה הופכים לכוחות לחיצה בתוך המבנה.
סוג נוסף של קשת שקרית היא קשת משולשת שבה מונחות שתי אבנים בזווית המייצרת את ראש הקשת. גם כאן הקשת אינה נהנית מהיתרונות המבניים של קשת אמיתית.
שימוש בתרבויות היסטוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצרים העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שלטונו של הפרעה סנפרו בתקופת השושלת הרביעית (בסביבות 2600 לפנה"ס), הפירמידות המצריות הקדומות נבנו בקמרונות קורבליות בחלק מחדריהן. בין מקדשים שנבנו כך נמנים פירמידת מיידום (אנ') (בסביבות 2600 לפנה"ס), הפירמידה הנטויה (בסביבות 2600 לפנה"ס) והפירמידה האדומה (אנ') (בסביבות 2590 לפנה"ס). גם בפירמידה הגדולה של גיזה (בסביבות 2580–2560 לפנה"ס) השתמשו בקשתות קורבליות בגלריה הגדולה. המצרים גילו את עקרון הקשת האמיתית בשלב מוקדם, אך המשיכו להשתמש בקשת הקורבלית בבניינים רבים, מכיוון שהעדיפו פתחים מלבניים עם משקוף ישר.[1]
המרחב הים תיכוני הקדום
[עריכת קוד מקור | עריכה]קשתות קורבליות וקמרונות נמצאים במקומות שונים ברחבי הים התיכון הקדום. באבלה בסוריה, בתל אל-אג'ול, תל חצור, תל מגידו, תיעניכ, באוגרית ועוד.[2]
מבני נוראגה בסרדיניה העתיקה, המתוארכים למאה ה-18 לפני הספירה, נבנו גם הם בטכניקות דומות. השימוש בקברי תולוס (הבנויים בעיקרון דומה) בחצי האי האיברי ובמקומות אחרים סביב הים התיכון, החל משנת 3000 לפני הספירה.
החתים באנטוליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החתים באנטוליה העתיקה בנו קמרונות מקשתות קורבליות. השרידים המוקדמים ביותר מתוארכים למאה ה-16 לפני הספירה.
נמצאו גם כמה קווי דמיון בין טכניקות הבנייה החתיתלמיקנית אחרי של 300 שנה.[3]
יוון (בנייה מיקנית, קלאסית והלניסטית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוון יש ממצאים רבים של קשתות וקמרונות קורבליים ששרדו או נחקרו ארכאולוגית, אלה שימשו לגשרים ולמגוון מבנים אחרים, ומתוארכים לתקופה המיקנית המינואית, הקלאסית המאוחרת וההלניסטית.
בחורבות מיקנה העתיקה נמצאו קשתות קורבליות רבות וקמרונות, כאשר אוצר אטראוס, שנבנה בסביבות שנת 1250 לפנה"ס, הוא דוגמה בולטת לכך. גשר ארקדיקו הוא אחד מארבעה גשרי קשת קורבלית מיקניים, שהם חלק מרשת כבישים לשעבר, שנועדה לאפשר מעבר מרכבות, בין טירינס לאפידאורוס בפלופונסוס.
גשר אלאוטרנה ההלניסטי בכרתים, מציג מוטת אורך גדולה באופן יוצא דופן של כמעט 4 מטרים.[4]
הודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני שהקשת האמיתית הוכנסה לאדריכלות האינדו-אסלאמית, כמעט כל הקשתות במבנים ההודיים נבנו בשיטות של מבנה קורה או בטכניקת קשת קורבלית. בצפון הודו, במדינת אודישה, המקדשים המאוחרים בבובנשוואר נבנו על פי עקרון הקמור הקורבלי, שנראה לראשונה במבואה של מקדש מוקטשוואר (מקדש שנחשב לדוגמה מובהקת של האדריכלות הצפונית בהודו, בערך בשנת 950 לספירה).
המבנים הגדולים הראשונים של סולטנות דלהי הוקמו בשנת 1206 לאחר הפלישה מוסלמית, והיו מבוססים על פועלים הודים שהיו רגילים לאדריכלות מקדשים הינדית, אך הפטרונים המוסלמים היו רגילים לסגנונות מרכז אסיה שהשתמשו רבות בקשתות אמיתיות. באותם מבנים ראשונים נעשה שימוש בקשתות קורבליות, אפילו בקשתות בקנה מידה יוצא דופן, כמו במסכים המרשימים שבחזית מתחם קוטוב בדלהי (שהחלו להיבנות בשנת 1193) ובמסגד אדהאי דין קה ג'ונפרא בעיר אג'מר, ראג'סטאן, בערך בשנת 1229. אלו דוגמאות לאדריכלות אסלאמית שהושפעה מפרס וממרכז אסיה, אזורים שבהם הבונים כבר שלטו בשימוש בקשתות אמיתיות, אך בהודו נותרו נאמנים לקשתות הקורבליות שהיו מוכרות לפועלים המקומיים.[5]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשת קורבלית בנוראגה סנטו אנטינה, סרדיניה, המאות 18–19 לפני הספירה
פתח עם קשת קורבלית במנזר בודהיסטי הודו-פרתי בתח'ת-י בהי, פקיסטן, בערך במאה ה-3 לספירה
קשת לבנים קורבלית באובוד באלי, אינדונזיה
קשת קורבלית, ספן פראפטוס, קמבודיה, מהמאה ה-12
קשת קורבלית בחומות אנגקור תום (עיר מהמאה ה-12–17),קמבודיה
קשת קורבלית, מקדש השמש בקונארק, המאה ה-13, הודו
קשתות קרובליות מעוצבות במאוזוליאום של אילטוטמיש, דלהי, 1236
.JPG)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Sir [John] Gardner Wilkinson, The Architecture of Ancient Egypt: In which the Columns are Arranged in Orders, and the Temples ..., J. Murray, 1850. (בenglish)
- ↑ Suzanne Richard, Near Eastern Archaeology: A Reader, Eisenbrauns, 2003, ISBN 978-1-57506-083-5. (באנגלית)
- ↑ Çiğdem Maner, Ç. Maner 2013, Corbelled Vaults in Hittite and Mycenaean Fortification Architecture, in SOMA 2012
- ↑ Nakassis, Athanassios (2000). "The Bridges of Ancient Eleutherna". The Annual of the British School at Athens. 95: 353–365. doi:10.1017/s006824540000472x. JSTOR 30103440.
- ↑ Harle, J. C. (James C.), The art and architecture of the Indian subcontinent, 1994, עמ' 421-425