קת'י הוקול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קת'י הוקול
Kathy Hochul
דיוקן רשמי של הוקול כסגנית המושל, ספטמבר 2017
דיוקן רשמי של הוקול כסגנית המושל, ספטמבר 2017
לידה 27 באוגוסט 1958 (בת 64)
באפלו, ניו יורק, ארצות הברית
שם מלא קת'רין קורטני הוקול
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת סירקיוז
האוניברסיטה הקתולית של אמריקה
עיסוק משפטנית, פוליטיקאית
מפלגה Democratic Disc.svg המפלגה הדמוקרטית
בן זוג ביל הוקול (מאז 1984)
kathyhochul.com
מושלת ניו יורק ה־57
24 באוגוסט 2021 – מכהנת
(שנה ו־4 שבועות)
סגן בריאן בנג'מין
סגנית בפועל אנדריאה סטיוארט-קאזנס (מ"מ)
סגנית מושל ניו יורק
1 בינואר 201524 באוגוסט 2021
(6 שנים ו־33 שבועות)
תחת המושל אנדרו קואומו
→ רוברט דאפי
אנדריאה סטיוארט-קאזנס (בפועל)
חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-26 של ניו יורק
1 ביוני 20113 בינואר 2013
(שנה ו־31 שבועות)
→ כריס לי
כריס קולינס ←
חתימה Kathy Hocul Signature.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קת'לין קורטני הוקולאנגלית: Kathleen Courtney Hochul; נולדה ב-27 באוגוסט 1958) היא פוליטיקאית אמריקאית ומשפטנית לשעבר המכהנת כמושלת ניו יורק. בשנים 2015–2021 כיהנה כסגנית מושל ניו יורק. הוקול הושבעה לתפקידה כמושלת ניו יורק ב-24 באוגוסט 2021, בעקבות התפטרותו של המושל אנדרו קואומו[1]. היא האישה הראשונה בתפקיד המושל. בשנים 2011–2013 הייתה חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-26 של ניו יורק.

הוקול הייתה עורכת דין ועוזרת פרלמנטרית בטרם כיהנה כחברת מועצת העיירה המבורג בין השנים 1994–2007. מ-2007 עד 2011 הייתה ראשת מחוז אירי, זאת לאחר שכיהנה כסגנית ראש המחוז בשנים 2003–2007.

במאי 2011 זכתה הוקול בבחירות מיוחדות למילוי מקומו של כריס לי הרפובליקני אחרי שעזב את הקונגרס האמריקאי כנציג מחוז הקונגרס ה-26 של ניו יורק בבית הנבחרים של ארצות הברית, ובכך נעשתה הוקול לדמוקרטית הראשונה שייצגה את המחוז מזה ארבעים שנה. את תפקיד זה מילאה בשנים 2011–2013 עד להתכנסות הקונגרס ה-113 של ארצות הברית. הוקול הפסידה בבחירות לתקופת כהונה מלאה ב-2012 לבכיר מחוז אירי לשעבר, כריס קולינס, אחרי שהגבולות וההרכב הדמוגרפי של המחוז השתנו בתהליך החלוקה מחדש של מחוזות הבחירה בניו יורק.

לאחר שעזבה את הקונגרס עבדה כמומחית ליחסי ממשל בבנק M&T שבבאפלו. בבחירות 2014 המושל קואומו בחר בהוקול כעמיתתו למירוץ בבחירות שנערכו באותה השנה לתפקיד המושל. לאחר שניצחו בבחירות, התמנתה הוקול לסגנית המושל. קואומו והוקול נבחרו מחדש בבחירות 2018. לאחר התפטרותו של קואומו בשל שערוריות אחדות, הוקול ממלאת מקומו החל משלהי אוגוסט 2021, והודיעה כי תתמודד לתקופת כהונה מלאה ב-2022.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקול נולדה בשם קת'לין קורטני בבאפלו שבניו יורק, השנייה מבין ששת ילדיהם של ג'ון פ. "ג'ק" קורטני ופטרישיה אן "פט" (רוצ'פורד) קורטני, עקרת בית[2]. בראשית חייה התמודדה משפחתה של הוקול עם קשיים כלכליים והתגוררה במשך תקופה בבית נייד בסמוך לבית חרושת לייצור פלדה[3]. עם זאת, כאשר הוקול החלה את לימודיה הגבוהים, החל אביה לעבוד בחברת טכנולוגיות מידע ותקשורת שבהמשך עמד בראשה. משפחתה אירית-קתולית.

כשהייתה סטודנטית באוניברסיטת סירקיוז דבק בהוקול החיידק הפוליטי, ותחילת פעילותה הפוליטית נעוצה בהובלת חרם צרכנים על חנות הספרים של האוניברסיטה בגין גביית מחירים גבוהים ויוזמה כושלת לקרוא לאצטדיון האוניברסיטה על שם הבוגר שדרס את שחקן הפוטבול ארני דייוויס[4]. הוקול ביצעה פעולות שדלנות באוניברסיטה כדי להסיר השקעות לימודיות בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד בה, ובאביב 1979 עיתון הסטודנטים "דיילי אורנג'" העניק לה דירוג "A", וציינה את השינויים שהתחוללו בקמפוס בין היתר בזכותה כראיה. בשנת 1980 השלימה לימודי תואר ראשון, ואת התואר השני שלה במשפטים קיבלה מבית הספר למשפט של האוניברסיטה הקתולית של אמריקה.

תחילת דרכה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיימה את לימודי המשפטים, החלה הוקול לעבוד במשרד עורכי דין בוושינגטון הבירה, אך מצאה עבודה זו כלא מספקת ובמהרה נטשה אותה. לאחר מכן עבדה כיועצת משפטית ועוזרת פרלמנטרית לחבר הקונגרס ג'ון לה פלאס (אנ') ולחבר הסנאט של ארצות הברית דניאל פטריק מויניהאן, בטרם פתחה בקריירה ציבורית[5]. כפעילה חברתית עסקה הוקול בסוגיות מקומיות כמנהיגת התאגדות עובדים של עסקים קטנים ובינוניים ששאפו לנטרל את ההשפעה של רשת וולמארט בניו יורק[6]. בנובמבר 1994 נבחרה למועמדת המפלגה הדמוקרטית והמפלגה השמרנית למועצת העירייה של המבורג[7]. עד 2007 כיהנה במועצת העיר. בהיותה חברת המועצה הובילה את המאמצים להסיר נקודות אגרה במחלק ממערכת הכבישים של ניו יורק.

במאי 2003 מינה נציב מחוז אירי, דייוויד סווארטס, את הוקול לסגניתו[8]. כאשר עזב סווארטס את תפקידו ב-2007, מינה המושל אליוט ספיצר את הוקול לתפקיד[9]. בפעולה שהעלתה את המוניטין שלה לתשומת לב מדינתית, התנגדה הוקול להצעתו של ספיצר לאפשר למהגרים לא-חוקיים להגיש בקשה למתן רישיון נהיגה מבלי להפיק כרטיס ביטוח לאומי, ואמרה שאם ההצעה תיכנס לתוקף היא תבקש לבלום כל בקשה שכזו[10]. מאוחר יותר ב-2007 נבחרה למלא את שארית כהונתו של סווארטס[11]. היא התמודדה לתפקיד כמועמדות משולבת של הדמוקרטים, השמרנים, העצמאיים ותומכי מפלגת המשפחות העובודת, ובנובמבר 2010 גברה על יריבה קליפטון ברגפלד, מועמד המפלגה הרפובליקנית, עם 80% מקולות הבוחרים.

לאחר עזיבתה של הוקול את תפקיד נציבת המחוז, נחשף מצבור מכתבי דואר בידי נציב המחוז החדש כריס ג'ייקובס, שמאוחר יותר גרס כי נמצאו המחאות בסך 792,571 דולר אמריקאי בדואר שהצטבר[12]. כנציבת המחוז הייתה הוקול בתהליך יישום מערכת חדשה לטיפול במסמכי נדל"ן מעט לפני שנבחרה לקונגרס. ג'ייקובס אמר כי 9,000 דולר הושקעו בשעות נוספות להפקדת המחאות והגשת מסמכים לא-פתוחים שהצטברו בתקופת הריק שבין עזיבתה של הוקול לכניסתו לתפקיד, בעוד המשרד הסתגל למערכת החדשה.

בבית הנבחרים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבחרה לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנה הרשמי של הוקול בקונגרס, 2011

הוקול התמודדה בבחירות המיוחדות לייצוג מחוז הקונגרס ה-26 של ניו יורק בבית הנבחרים של ארצות הברית, שנותר פנוי בעקבות התפטרותו של כריס לי (אנ') הרפובליקני. היא הייתה מועמדת המפלגה הדמוקרטית ומועמדת מפלגת המשפחות העובדות[13]. בית מגוריה של הוקול בהמבורג, מחוץ לגבולות מחוז הקונגרס ה-26, הפך למטרד עבור מטה הבחירות של הוקול, אם כי זה לא פסל אותה מלהתמודד לקונגרס[14]. חודש לאחר הניצחון, עברה להתגורר במחוז.

מועמדת המפלגה הרפובליקנית וזו של המפלגה השמרנית, חברת בית המחוקקים המדינתי ג'יין קורווין, הייתה בראשית מערכת הבחירות המתמודדת הצפויה לניצחון במחוז בעל האורינטצייה הרפובליקנית, אותו ייצגו רפובליקנים בארבעים השנים שלפני הבחירות[15]. בסקר דעת קהל שנערך בשלהי אפריל 2011 הובילה קורווין על הוקול בפער של כחמישה אחוזים (36% לעומת 31%); ג'ק דייוויס, מועמד תנועת מסיבת התה, עמד על 23% אחוזי תמיכה. סקר מתחילת מאי העניק להוקול יתרון בן ארבעה אחוזים[16], וזמן קצר לאחר מכן סטטוס הבחירות נחשב ל"צמוד" בידי הארגון הלא-מפלגתי "The Rothenberg Political Report"[17]. הסקרים הנוספים בימים שלפני הבחירות הצביעו על הובלתה של הוקול על פניה של קורווין בפערים של ארבעה עד שישה אחוזים[18].

מאמר בעיתון "וושינגטון פוסט" ציין כי לנוכח ניצחון אפשרי של הוקול, התחוללה "מלחמת ספינים שופעת" באשר למשמעות ניצחונה. המאמר המשיך וגרס כי הדמוקרטים ראו כי המירוץ הצמוד הוא תוצאה של הצעת תקציב המדינה של הרפובליקנים "הדרך לשגשוג" (The Path to Prosperity), ובמיוחד הצעתם לרפורמה מקיפה במדיקר. מנגד, הרפובליקנים ראו בו את המירוץ כצמוד בשל התמודדותו של דייוויס כמועמד שלישי[19]. מסע הבחירות לווה במספר תעמולת בחירות טלוויזיונית שלילית, כאשר אתר האינטרנט "FactCheck" הלא-מפלגתי האשימה את שני הצדדים ב"מתן חוסר כבוד לעובדות".

ב-24 במאי 2011, יום הבחירות המיוחדות, ניצחה הוקול את קורווין אחרי שגרפה 47.24% מקולות הבוחרים[20].

כהונתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקול מתהלכת לצד הנשיא אובמה בבית הלבן, 2012

בשבועות הראשונים של הוקול בתפקיד, נתנה את חסותה לשיתוף פעולה חקיקתי עם עמיתה מניו יורק בריאן היגינס, במטרה לייעל את תהליך רכישת הדרכון. היא גם נועדה פעמים אחדות עם הנשיא ברק אובמה בנוגע לכלכלת ארצות הברית ויצירת מקומות עבודה, והציגה הצעה לבית הנבחרים בשאיפה להשיב את קיצוצי המס שיזמו הרפובליקנים לרשות האמריקאית לפיקוח על חוזים עתידיים (CFTC). היא חיפשה דרכים לצמצם את הגירעון התקציבי הפדרלי והביעה תמיכה בצמצום ההוצאות של תוכנית המדיקייד כל עוד ההפחתות התקציביות לא יושגו בצורה של מענקי בלוק המוצעים למדינות ארצות הברית, כפי שהוצע בתוכנית התקציב הרפובליקנית. היא גם שוחחה עם אובמה על סיום הקלות מס לתאגידי נפט והגנה על עסקים קטנים ובינוניים[21].

כאשר ניהלה את מסע הבחירות שלה לקונגרס, הגדירה את עצמה הוקול כ"דמוקרטית עצמאית"[6]. בראיון לעיתון "Lockport Union-Sun & Journal", ביטאה את עצמאותה הפוליטית בהתנגדותה לתוכנית רישיונות הנהיגה למהגרים בלתי-חוקיים של המושל אליוט ספיצר והתנגדותה להצעת המושל דייוויד פטרסון (אנ') להגדיל את מס ההכנסה תוך חיוב כל בעלי הרכבים לרכוש לוחיות רישוי חדשות[6].

הוקול נמנתה בין 17 הדמוקרטים שחברו לרפובליקנים ותמכו בהחלטה שמצאה את אריק הולדר, התובע הכללי של ארצות הברית בממשל אובמה, כאשם בביזיון הקונגרס בנוגע לשערוריית הנשק של ה-ATF, הצבעה שיזמו השדלנים של איגוד הרובאים הלאומי אשר הכריז כי יעניק דירוג למחוקקים לפי הצבעתם. מאוחר יותר בבחירות 2012 התגאתה הוקול בדירוג התמיכה שקיבלה מאיגוד הרובאים הלאומי וציינה כי היא רק אחת משני הדמוקרטים בניו יורק שקיבלו את תמיכת הארגון[22].

ב-6 בנובמבר 2012 הפסידה הוקול בבחירות לתקופת כהונה מלאה בבית הנבחרים, אחרי שהמועמד הרפובליקני כריס קולינס גבר עליה כשגרף 50.8% מהקולות, בעוד הוקול קיבלה 49.2%[23].

סגנית מושל ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקול בתהלוכת בחירות לצד מנהיג הרוב בבית המחוקקים המדינתי ג'וזף מורלי, אוגוסט 2014

בבחירות 2014 הודיע סגן המושל ​​רוברט דאפי (אנ') כי לא יתמודד לתקופת כהונה שנייה[24], זאת בשעה שהמושל קואומו כן התמודד מחדש לתפקידו. לאחר הכרזת פרישתו של דאפי, הודיע קואומו כי בחר בהוקול לשמש כעמיתתו למירוץ. ב-22 במאי 2014, הצירים בכינוס הוועידה הדמוקרטית המדינתית בניו יורק אישרו רשמית את מועמדותה של הוקול לתפקיד סגנית המושל[25].

בספטמבר זכו קואומו והוקול בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית[26]. בנוסף להיותם מועמדי המפלגה הדמוקרטית, היו השניים המועמדים של "מפלגת המשפחות העובדות"; בניו יורק, המתמודדים לתפקידי המושל וסגנו מועמדים בנפרד לתפקידים, אך מתמודדים בצוותא על אותו פתק הצבעה בבחירות הכלליות בנובמבר. ביום הבחירות הכלליות נבחרה הוקול לתפקיד סגנית המושל וקואומו נבחר לתקופת כהונתו השנייה[27]. הוקול הושבעה לתפקידה ב-1 בינואר 2015.

קואומו הטיל על הוקול לנהל את עשר מועצות הפיתוח הכלכלי-אזורי, המהוות את מרכז המיזם לפיתוח כלכלי של הממשל[28]. תכלית המועצות היא לבנות את נקודות החוזק של כל אזור בניו יורק במטרה לפתח תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח. קואומו הוסיף למנות את הוקול ליושבת ראש כוח המשימה בנושא התמכרות ושימוש לרעה באופיואיד והרואין. בתפקיד זה זימנה הוקול שמונה שימועי דיפלומטיה ציבורית ברחבי מדינת ניו יורק כדי לשמוע תשובות ממומחים ותושבי קהילות בחיפוש אחר פתרון למשבר ההרואין המדינתי[29].

החל מ-2015 ועד לסיום כהונתה הובילה הוקול את קמפיין "די זה די" ("Enough is Enough") של קואומו למאבק בתקיפות מיניות בקמפוסים של מוסדות להשכלה גבוהה בניו יורק, תוך אירוח והשתתפות ביותר מ-25 אירועים[30]. במרץ 2016 מונתה בידי קואומו לוועדת הנצחת יום השנה ה-100 לזכות הצבעה לנשים במדינת ניו יורק[31].

בשנת 2018 תמכה הוקול בחקיקה למתן רישיונות נהיגה למהגרים בלתי חוקיים, יוזמה אליה התנגדה כראשת מחוז אירי בשנת 2007. בעוד שהוקול אמרה ב-2007 כי תפעול לבלימת כל בקשות של מהגרים בלתי-חוקיים למתן רישיונות נהיגה, ב-2018 טענה שהנסיבות השתנו[32]. כסגנית המושל הייתה הוקול אשת הקשר בקפיטול של ממשלת ניו יורק לנציגי המדינה בקונגרס של ארצות הברית.

מושלת ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוגוסט 2021, לאחר חודשים בהם הטיחו נשים רבות בקואומו האשמות בדבר הטרדות מיניות, הודיע המושל על התפטרותו מהתפקיד, שנכנסה לתוקף ב-24 באוגוסט אותה שנה[33]. לפי החוק במדינת ניו יורק, הוקול ירשה את קואומו בתפקיד המושל, מה שהפך אותה לאישה הראשונה בתפקיד מושלת ניו יורק[34].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קת'י הוקול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד הארץ וניו יורק טיימס, מושל ניו יורק אנדרו קואומו הודיע על התפטרותו לאחר שנקבע כי הטריד מינית, באתר הארץ, 110 באוגוסט 2021
  2. ^ Patricia Ann Courtney, active in community, mother of former congresswoman, באתר באפלו ניוז, 25 במרץ 2014 (באנגלית)
  3. ^ ריימונד הרננדז, Her Inheritance: An Eagerness to Serve, באתר הניו יורק טיימס, 29 במאי 2011 (באנגלית)
  4. ^ טרי ויוור, NY Lt. Gov. Kathy Hochul’s political roots in Syracuse: protests, Ernie Davis and a fight over the dome, באתר The Post-Standard‏, 23 במרץ 2021 (באנגלית)
  5. ^ EC Clerk appoints top deputy, באתר bizjournals.com‏, 13 במאי 2003 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 ג'ויס מיילס, Kathy Hochul defines herself, באתר Lockport Union-Sun & Journal‏, 20 במאי 2011 (באנגלית)
  7. ^ אתר למנויים בלבד AP, לאחר שנים בצלו של קואומו, קאתי הוקול תהפוך למושלת הראשונה של ניו יורק, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2021
  8. ^ דייוויד סטאבה, How Should You Pay a Higher Toll? How About Coin by Coin by Coin?, באתר הניו יורק טיימס, 1 ביוני 2005 (באנגלית)
  9. ^ Hochul appointed to succeed Swarts Job means pay cut for new county clerk, באתר בפאלו ניוז, 10 באפריל 2007 (באנגלית)
  10. ^ מארי ג'. פרנץ' וביל מאהוני, Meet the woman ready to come out of Cuomo’s shadow, באתר פוליטיקו, 2 במרץ 2021 (באנגלית)
  11. ^ Hochul makes it official, באתר Lockport Union-Sun & Journal‏, 19 במרץ 2011 (באנגלית)
  12. ^ דניס ג'וול גי, County clerk says office backlog should be eliminated within weeks, באתר בפאלו ניוז, 4 במאי 2012 (באנגלית)
  13. ^ שון ג'. מילר, Dems tap Hochul for NY special election, באתר The Hill‏, 19 במרץ 2011 (באנגלית)
  14. ^ ריימונד הרננדז, As Contested District Votes, a Candidate Can’t, באתר הניו יורק טיימס, 24 במאי 2011 (באנגלית)
  15. ^ רייצ'ל וינר, Why NY-26 (probably) won't be another GOP civil war, באתר וושינגטון פוסט, 25 בפברואר 2011 (באנגלית)
  16. ^ אלכס אייזנסטאדט, Dems take fresh aim at N.Y.-26, באתר פוליטיקו, 9 במאי 2011 (באנגלית)
  17. ^ New York 26: Move to Toss-Up/Tilt Democratic, באתר Inside Elections‏, 16 במאי 2011 (באנגלית)
  18. ^ Siena Poll: Hochul Leads Corwin, 42% to 38% Among Likely Voters, באתר Wayback Machine‏, 21 במאי 2011 (באנגלית)
  19. ^ רייצ'ל וינר, Is Kathy Hochul just a better candidate?, באתר וושינגטון פוסט, 23 במאי 2011 (באנגלית)
  20. ^ פרנק ג'יימס, Democrat Kathy Hochul Wins NY Special Election For House Seat, באתר NPR‏, 24 במאי 2011 (באנגלית)
  21. ^ מארין קוגן, Remember Kathy Hochul?, באתר פוליטיקו, 22 ביוני 2011 (באנגלית)
  22. ^ רוברט ג'. מקארתי, Hochul receives backing of national guns rights group, באתר באפלו ניוז, 3 באוקטובר 2012 (באנגלית)
  23. ^ Collins wins; Hochul concedes in statement, באתר WBFO‏, 7 בנובמבר 2012 (באנגלית)
  24. ^ ג'סטין רוקט סילברמן, Robert Duffy will not seek reelection as lieutenant governor, so are you up for it?, באתר ניו יורק דיילי ניוז, 12 במאי 2014 (באנגלית)
  25. ^ תומאס קפלן, Cuomo Picks Ex-Congresswoman as Running Mate, באתר הניו יורק טיימס, 22 במאי 2014 (באנגלית)
  26. ^ תומאס קפלן, Cuomo Defeats Teachout, Liberal Rival, in the Democratic Primary, באתר הניו יורק טיימס, 9 בספטמבר 2014 (באנגלית)
  27. ^ Gov. Cuomo Wins 2nd Term, Becomes 1st Democratic Gov. Since His Father To Win Re-Election In NY, באתר newyork.cbslocal.com‏, 4 בנובמבר 2021 (באנגלית)
  28. ^ ג'רי זרמסקי, Hochul makes history for herself and for Western New York, באתר באפלו ניוז, 5 בנובמבר 2014 (באנגלית)
  29. ^ קנת' לובט, Kathy Hochul to lead 23-member anti-heroin task force, באתר ניו יורק דיילי ניוז, 11 במאי 2016 (באנגלית)
  30. ^ שרה סוואן, Lt. Gov. Kathy Hochul gives ‘Enough is Enough’ presentation at SU, באתר דיילי אורנג', 30 בספטמבר 2015 (באנגלית)
  31. ^ Governor Cuomo Announces Launch of New York State Women's Suffrage Commission(הקישור אינו פעיל, 14.9.2021), הצהרה לעיתונות מטעם משרד המושל, 22 באוגוסט 2016 (באנגלית)
  32. ^ ג'ימי ויקיינד, Hochul clarifies position on immigrant driver's licenses, באתר פוליטיקו, 31 במאי 2018 (באנגלית)
  33. ^ רויטרס, ‏בעקבות תלונות על הטרדות מיניות: מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואמו התפטר מתפקידו, באתר מעריב אונליין, 10 באוגוסט 2021
  34. ^ ynet, אחרי שנקבע כי הטריד נשים: מושל ניו יורק אנדרו קואומו התפטר, באתר כלכליסט, 10 באוגוסט 2021