קת'לין ויין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome globe current event 1.svg
יש לעדכן ערך זה. ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, ומאז העריכה האחרונה של הערך אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו.
אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
קת'לין ויין
Kathleen Wynne
Kathleen Wynne March 2015.jpg
לידה 21 במאי 1953 (בת 69)
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת קווינס
  • אוניברסיטת טורונטו
  • מכון אונטריו למדעי החינוך
  • בית הספר לעסקים של הרווארד
  • Richmond Hill High School עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Ontario Liberal Party עריכת הנתון בוויקינתונים
www.kathleenwynne.ca
שר החינוך אונטריו
18 בספטמבר 2006 – 18 בינואר 2010
(3 שנים ו־17 שבועות)
Sandra Pupatello
Leona Dombrowsky
שרת התחבורה אונטריו
18 בינואר 2010 – 2011
Jim Bradley
Bob Chiarelli
שרת חקלאות אונטריו
2011–2012
Christopher Bentley
Christopher Bentley
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קתלין ווייןאנגלית: Kathleen Wynne; נולדה ב-21 במאי 1953 בטורונטו, קנדה) היא פוליטיקאית קנדית, מנהיגת המפלגה הליברלית של קנדה ומשמשת כראש המחוז ה-25 של אונטריו, קנדה. וויין היא חברה בפרלמנט המחוזי מטעם מחוז דון ואלי ווסט והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה והלסבית המוצהרת הראשונה בתפקיד זה בקנדה.

כפעילת חברתית, נבחרה לראשונה לתפקיד ציבורי בתחום החינוך במחוז טורונטו בשנת 2000. בהמשך היא נבחרה לתפקיד המחוקקת המחוזית תחת ראש הממשלה דלטון מקינגטי וכיהנה בתפקידים שונים בממשלה, כמו השרה לענייני מגורים ודיור עד שהתפטרה כדי להתמודד על תפקידה כמנהיגת המפלגה הליברלית כשמקגינטי הודיע על סיום תפקידו בשנת 2012. וויין החליפה את מקגינטי בתפקיד ראש המחוז לאחר הניצחון של המפלגה הליברלית, והובילה את המפלגה לכדי יצירת ממשלה בניצחון בשנת 2014 בבחירות מחוז אונטריו. בבחירות המחוזיות בשנת 2018 הובילה את המפלגה לאבדן מעמד המפלגה הרשמי בתבוסה הגרועה ביותר של מפלגת השלטון בהיסטוריה של אונטריו. בעקבות זאת התפטרה ב-29 ביוני 2018.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויין נולדה בטורונטו, וגדלה ברייצ'מונד היל שבאונטריו. היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת קווינס ותואר שני בבלשנות באוניברסיטת טורונטו. כמו כן, יש לה תואר שני בחינוך מבוגרים ממכון אונטריו למחקרים בחינוך. היא הייתה חברה בוועדת המשמעת של אגודת הפסיכותרפיסטים של אונטריו משנת 1997 ועד 2000[1] וויין שימשה גם כנשיאת מכון טורונטו ליחסי אנוש. ב-1996 סייעה בהקמת "אזרחים למען דמוקרטיה מקומית", שהתנגדה למאמציה של הממשלה השמרנית של אונטריו לאגד את המטרו של טורונטו[2]. היא הקימה את רשת המטרו הראשונית (רשת טורונטו) אשר תומכת בשיפורים במערכת החינוך הציבורית של המחוז, והשתתפה במאמצים קהילתיים רבים אחרים[3].

לפני שהצהירה על היותה לסבית בגיל 37[4], היא הייתה נשואה לפיל קאופרת'ווייט (Phil Cowperthwaite) שלהם שלושה ילדים משותפים. כעת היא מתגוררת עם בת זוגה, ג'יין רונת'ווייט (Jane Rounthwaite). וויין מכנה אותה "בת זוגה" (ולא האישה שלה)[5]. הם נישאו ביולי 2005 בכנסייה המאוחדת בטורונטו[4]. וויין אף חברה בכנסייה המאוחדת של קנדה[6].

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויין התמודדה לראשונה לתפקיד נאמן בית ספרי ב-1944, אך הובסה על ידי ואן ואנסטון[7]. בשנת 2000 היא ניסתה שוב, ונבחרה לתפקיד זה ברובע התשיעי של טורונטו[8]. במהלך הקמפיין היא כונתה "לסבית קיצונית" בעלונים, שהופצו על ידי "אזרחים מודאגים של צפון יורק וצפון טורונטו". כמו כן, וויין התנגדה בתוקף לקיצוץ בחינוך הציבורי, שהונהג על ידי הממשלה השמרנית. בשנת 2001, סייעה לעודד בתי ספר ציבוריים לרכוש חומרי הוראה המשקפים את נוכחותם של הומואים ולסביות בחברה המודרנית[9]. בדצמבר 2001, היא התמודדה על תפקיד יו"ר מועצת המנהלים של בית הספר אבל הפסידה לדונה קנזפילד[10].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויין ייסדה יחד עם ג'ון סוול את "אזרחים למען דמוקרטיה מקומית", התארגנות חברתית, שהתנגדה למיזוג של העיר העתיקה של טורונטו עם שאר מטרופולין טורונטו ב-1999. בעקבות כך היא ניסתה להיכנס לפוליטיקה המחוזית, והתמודדה ברשימת המפלגה הליברלית בסנט פולס בבחירות במחוז, אך הפסידה למייקל בראיינט. שנה לאחר מכן, נבחרה למועצת המנהלים של בית הספר, ובשנת 2003 הייתה למועמדת הליברלית בדון ואלי ווסט. בבחירות המחוזיות של אותה שנה, היא ניצחה את דוד טרנבול ביותר מ-5,000 קולות והפכה לחברה בפרלמנט המחוזי[11]. הליברלים זכו בבחירות, ובאוקטובר 2003 וויין מונתה לתפקיד עוזרת פרלמנטרית השרה האחראית על מכללות ואוניברסיטאות, מרי אן צ'יימברס. באוקטובר 2004 היא החלה לשמש כעוזרת פרלמנטרית של שר החינוך ג'רארד קנדי[12]. מיוני ועד נובמבר 2005, כיהנה כחברה בוועדה שעסקה ברפורמה בבחירות, שהמליצה על קיום משאל עם, לפיו צריך רוב של 50% + 1, ותמיכת 50% + 1 לפחות בשני שלישים (כלומר, 71) ממחוזות הבחירות, או כל נוסחה אחרת המבטיחה את התוצאה שתהיה תמיכה באזורים הצפוניים, הכפריים והעירוניים של המחוז, אם כי הממשלה החליטה לאחר מכן על 100[13].

ב-18 בספטמבר 2006, היא קודמה לתפקיד שרת החינוך בשל התפטרותו של ג'ו קורדיאנו. ובכך הייתה לשרה הלסבית הראשונה של המחוז, והשרה השנייה הלהט"בית, אחרי סגן ראש הממשלה ג'ורג' סמית'רמן. ב-18 בינואר 2010 כיהנה כשרת התחבורה ובשנת 2011 מונתה לשרה לעניינים עירוניים, לשיכון ולענייני אבוריג'ינים[14]. בבחירות המחוזיות של שנת 2007 התמודדה וויין מול ג'ון טורי. למרות שזה היה אמור להיות מרוץ צמוד, וויין נבחרה שוב עם 50.4 אחוזים מהקולות, וגברה על טורי שהגיע למקום השני עם 39.7 אחוזים[15].

המרוץ לראשות המחוז ב-2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התפטרות מקגוינטי ב-15 באוקטובר 2012 מתפקידיו כראש המחוז ומנהיג המפלגה הליברלית של אונטריו[16], ב-2 בנובמבר 2012, וויין התפטרה מהקבינט, ושלושה ימים לאחר מכן השיקה את הצעתה להנהגת המפלגה[17]. וויין נתפסה כבעלת הארגון החזק ביותר מבין שבעת המועמדים, והייתה אחת המובילות במירוץ[18]. נוסף על כך, הייתה לה תמיכה מרוב הצירים במפלגה עם 1,533 תומכים, והייתה המועמדת היחידה שיש לה תומכים בכל 107 המחוזות של רידינג[19]. כמה ימים לפני שהחברים התחילו לבחור את הצירים, גלן מוריי הודיע שהוא יוצא ממירוץ ההנהגה ואישר את מועמדותה של וויין[20]. למרות שזכתה לתמיכה מנציגים במפלגה, וויין מוקמה במקום השני, אחרי סנדרה פופטאלו[21]. פופטאלו האמינה כי יש לה תמיכה רבה יותר בקרב נציגים לשעבר וחברי פרלמנט, וצפתה שתגדיל את יתרונה על וויין בהצבעה הראשונה בכנס[22][23]. בוועידה ב-26 בינואר 2013, היא השתמשה בנאומה כדי לדון בתיקון היחסים עם המורים, בעבודה עם מפלגות אופוזיציה, וכיוונה ליריבתה העיקרית, פופאטלו, שלא החזיקה בכיסא נציג, ואמרה שהיא זו שמוכנה למשול. וויין התייחסה גם למיניות שלה ואמרה: "כשרצתי ב-2003 אמרו לי שהאנשים של צפון טורונטו וטורנקליף פארק לא היו מוכנים לבחור אישה הומוסקסואלית, כנראה שהם כן היו מוכנים". היא המשיכה ואמרה כי "אני לא מאמינה שאנשי אונטריו שפטו את מנהיגיהם על בסיס גזע, צבע או נטייה מינית - אני לא מאמינה שהם מחזיקים בדעה קדומה בלבם"[24][25]. כאשר תוצאות ההצבעה הראשונה הגיעו, הוכרז שוויין קיבלה 597 קולות, מזדנבת בשני קולות בלבד מאחורי פופאטלו[26]. אריק הוסקינס קיבל את הקולות המצומצמים ביותר מבין ששת המועמדים ולכן הוצא מהמירוץ. הוסקינס תמך בוויין, בעוד שהמועמד במקום הרביעי, הרינדר טכר, הודיע שהוא תומך בפופאטלו. בהצבעה השנייה הפער לטובת פופטאלו גדל ל-67 קולות על וויין. ג'רארד קנדי וצ'ארלס סוסה, שסיימו שלישי ורביעי בהתאמה, פרשו מהמירוץ ושניהם תמכו בוויין. בזכות תמיכתם ניצחונה היה כמעט מובטח בהצבעה השלישית. ואכן, תוצאות ההצבעה השלישית הראו זאת: וויין קיבלה 57 אחוזים מהקולות לעומת 43 אחוזים עבור פופטאלו. וויין הושבעה כראשת הממשלה של אונטריו ב-11 בפברואר 2013, והפכה לראשת המחוז הראשונה בקנדה כלסבית מוצהרת. וויין המשיכה בתפקידה עד 17 בפברואר 2013[27].

תקציב 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 במרץ 2013, הציגה וויין את התקציב הראשון של הממשלה שלה עם צעדים שכללו השקעה של 295 מיליון דולר באסטרטגיה של משרות-נוער כדי לסייע בהתמודדות עם שיעור האבטלה הגבוה של בני הנוער, הפחתת תעריפי ביטוח הרכב ב-15% כדי לחסוך 225 דולר בשנה לבעלי אופנוע, 260 מיליון דולר השקעה כדי לשפר את שירותי הבריאות עבור 46,000 קשישים, 45 מיליון דולר השקעה לקרן אונטריו למוזיקה כדי לסייע למוזיקאים מקומיים, 200$ לחודש פטור רווחים עבור עובדים הנמצאים בתוכנית התמיכה של אונטריו בבעלי מוגבלויות, 5 מיליון דולר לחינוך "ראשוני האומה", חיסול פטור ממס המעסיקים לחברות גדולות, קיצוץ בהוצאות המס עבור עסקים גדולים, הרחיבה את דמי ההוצאות על מכונות וציוד, הגדילה את קצבת הילדים של אונטריו מ-1,100 ל-1,310 דולר לשנה כדי לתמוך במשפחות בעלות הכנסה נמוכה ובצעדים כלכליים אחרים[28].

המבקרים של וויין קראו לתקציב הוצאה מפוארת כדי לזכות בתמיכת המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP). מנהיג המפלגה השמרנית של קנדה (PC) טים הודאק אמר כי הוא לא יתמוך בתקציב ללא קשר לתכנים שבו. הוא אמר, "ככל שיתחולל שינוי בממשלה, מוטב לתת תקווה לאנשים שבמחוז, שאיבדו תקווה."[29] ב־11 ביוני 2013 התקבל התקציב בהצבעה של 36–64 תמיכה ב-NDP וכל 36 חברי ה-PC הצביעו נגדה[30].

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבותה של קתלין וויין עם הנהלות בתי הספר היסודיים והחינוך העל-תיכוני התבטאה במידה רבה בשיבושים ושביתות מורים. וויין פתחה במשא ומתן קיבוצי חדש עם איגוד המורים היסודיים של אונטריו (ETFO) לאחר שנה של מצוקת עבודה שהגיעה לשיאה בהצעת החוק הראשונה לסטודנטים, 2012[31], אשר השעתה זכויות קיבוציות, הטילה חוזים על מורים והשעתה את הזכות לשבות[32].

ב-8 באפריל 2014, ממשלת וויין הגיעה להסכם מיקוח חדש עם איגודי המורים ועברה את חוק המשא ומתן הקיבוצי לשנת 2014[33], אשר החזיר את זכויות המיקוח שלהם, את זכות השביתה, שמר על הקפאת השכר על המורים, ביטלה את גמלת הפרישה למורים, והקצתה לה את השליטה הממשלתית על מימון בתי הספר והתוכניות. החקיקה גם נתנה לשר החינוך את הסמכות לבקר את הנהלת בתי הספר, אם לא ניתן גילוי של הוצאותיהם[34]. וויין הקימה את המועצה הראשונה לנוער שנועדה לייעץ לראש הממשלה בסוגיות העומדות בפני בני הנוער[35].

בפברואר 2015, ממשלתה ביצעה שינויים בתוכנית הלימודים לחינוך מיני, שלא עודכנה מאז 1998, בבתי הספר הציבוריים. עם זאת, שינויים אלה נתקלו במחלוקת ובביקורת לא רק מצד מפלגות האופוזיציה, אלא בקרב הורים ושמרנים; במקרה אחד, כמה בתי ספר היו ריקים לאחר שהורים הוציאו את הילדים שלהם במחאה על שינויים אלה[36][37].

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בינואר 2014, הודיעה וויין שהממשלה שלה הגדילה את שכר המינימום מ-10.25$ ל-11$ לאחר ארבע שנים בהן שרר לא הייתה עלייה בשכר, והנהיגה חקיקה כדי להבטיח העלאות עתידיות לשכר המינימום כדי לשמור על קשר עם מדד המחירים לצרכן[38]. וויין גם הודיעה על שותפות עם 'סיסקו קנדה' אשר תיצור 1,700 מקומות עבודה חדשים[39]. לפני הכרזות אלה, וויין הודיעה על הקלות מס עבור עסקים קטנים שיתבצעו על ידי הגדלת פטור ממס מעסיקים מ-400,000$ ל-450,000$[40].

בין סוף אוקטובר לתחילת נובמבר 2014, וויין הייתה בשליחות לסין יחד עם ראשי המחוז השני, בנושאי מסחרי. משלחת הסחר משכה בערך מיליארד דולר בשווי השקעה ו-1,800 מקומות עבודה חדשים לאונטריו[41].

אחרי שחברת הונדה הודיעה שהיא מתכננת להשקיע 857,000,000$ ב-3 מפעלים חדשים באונטריו, וויין הודיעה כי הממשלה שלה תשקיע 10 אחוזים מכלל ההשקעות שיבוצעו על ידי הונדה[42].

עד סוף שנת 2015, שיעור האבטלה באונטריו היה נמוך מהממוצע הארצי[43]. מועצת הכלכלה של קנדה גילתה גם כי לכלכלת אונטריו היה שיעור הצמיחה השני החזק ביותר בכל המחוזות ב -2015 מאחורי מחוז קולומביה-הבריטית, והייתה צפויה להיות בין 3 המחוזות העליונים ל-2016 יחדיו עם מניטובה[44].

תקציב 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במאי 2015, הודיעה וויין כי ממשלת המחוז תממן 100% מהעלויות לבנות פרויקט מסילת רכבת קלה (LRT) בהמילטון. וויין הודיעה כי מיליארד דולר אחד יוקצה עבור הפרויקט, אשר צפוי לצאת לדרך בשנת 2019. וויין הודיעה על הרחבת קו הרכבת לייקשייר (Lakeshore GO) ממרכז העיר המילטון לתחנה חדשה בסנטניאל פארק[45][46].

תקציב 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציב 2016 היה צפוי ל-133.9 מיליארד דולר בהוצאות, שגרמו לגירעון של 4.3 מיליארד דולר לשנים 17–2016, עם חזרה לתקציב מאוזן בשנים 2017–2018. המחוז חשף את תוכנית שינוי האקלים של אונטריו, אשר שיקפו את תוכנית השלבים והמסחר שיהיו דומים לתוכניות בקליפורניה ובקוויבק. כתוצאה מכך, מחירי הבנזין עלו ל-4.3 סנט לליטר בשנת 2017; תעריפי הגז הטבעי עלו ל-3.3 סנט למ"ק. בחינוך, הממשלה המחוזית הודיעה כי היא תספק בחינם שירותי מכללה / שכר לימוד לאוניברסיטה לסטודנטים ממשפחות עם הכנסה שנתית למשק בית הפחותה מ-50,000$[47].

החוב הנוכחי של המחוז הוא 296.1 מיליארד דולר וצפוי לעלות ל-350 מיליארד דולר לפי 2020-21[48].

אחוזי תמיכה ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2016, סקר של פורום מחקר אונטריו דיווח כי דירוג התמיכה הציבורית של וויין ירד מ-40% ל-18%[49]. בספטמבר 2016, סקר של פורום המחקר דיווח כי מפלגת השמרנים המתקדמים נהנו מ-45% תמיכה. מפלגת הליברלים של וויין נהנו מ-25% תמיכה, קצת לפני הדמוקרטים החדשים של המחוז ב-23%[50].

במרץ 2017 דיווח מכון אנגוס ריד כי דירוג התמיכה הציבורית שלה ירד ל-12%, הנמוך ביותר שנרשם אי פעם.

נגטיביות ברשתות החברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויין התמודדה עם שליליות רבה ברשתות החברתיות, כגון טוויטר ופייסבוק. למרות שרוב הטוויטים השליליים מביעים כעס על התפקוד שלה כראשת מחוז, ורובם נשארים בגבולות ההגינות הנאותות, חלקן חצו את הגבול לתגובות סקסיסטיות ו/או הומופוביות[51]. הנטייה המינית שלה גרמה לה להיות פגיעה יותר בהתעללויות אלו[52]. למרות שוויין התמודדה עם התעללות מינית והומופובית, היא בטוחה שהמצב יכול להשתנות "אבל זה אומר שאנשים יצטרכו לדבר".

תקרית "חקיקת אלברטה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הפגישה המחוקקת של אלברטה במאי 2016, הופיעה וויין כאורחת מיוחדת. במהלך המושב הזה, מפלגת וולידרוז ומבקר הכספים דרק פילדברנדט (Fildebrandt) תקף את המדיניות הכלכלית שלה בכך שקרא לה "אונטריו - מקרה סל הכספים". כאשר מפלגת ויילדרוז הביעה חרטה על הערותיו, אחד מתומכיה השמיע הערה הומופובית בדף הפייסבוק של פילדברנדט, שבו הגיב ואמר כי הוא "גאה בתומכים כמוך". לאחר מכן, וויין דיברה כנגד האופוזיציה הרשמית של אלברטה, וציינה כי הם "לא מחוברים למציאות"[53]. פילדרבנדט גורש מן "הווילדרוז", אך מאוחר יותר הודה שוב, לאחר התנצלות וטען כי תמיכתו בתגובה הומופובית בפייסבוק היה "טעות אמיתית. וויין קיבלה את התנצלותו בריאיון עם טורונטו סטאר[54][55][56][57].

לקראת בחירות 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 הממשלה הקצתה מתקציבה כמעט 800,000$ עבור הנחות לכלי רכב חשמליים, שעלו יותר מ-100,000$. אך בשנת 2017, החוקים השתנו, וכך כלי רכב חשמליים שעלותם נעה בין 75,000$ ל-150,000$ היו זכאים להחזרים של עד 14,000$. במרץ 2018 ביטלה ממשלת וויין תמריצים לכלי רכב חשמליים שעלו יותר מ־75,000 דולר[58]. במרץ 2017, הממשלה הליברלית הודיעה על "שכר לימוד חינם" עבור משפחות המרוויחות פחות מ-50,000$[59] שכר המינימום של אונטריו עלה ב־2.40 $ מ-11.60$ ל-14$ החל מ-1 בינואר 2018. וויין גם תכננה להגדיל את שכר המינימום ל-15$ בשנה הבאה[60]. כמו כן, החל מ־2018 וויין אפשרה שתרופות מרשם עבור אנשים בני 24 ומטה יהיו חינמיות[61].

בחירות 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליברלים בראשות וויין עמדו במסע הבחירות של מחוז פרובינציאל 2018, שהשתרכו הרחק מאחורי השמרנים הפרוגרסיבים, בראשותו של חבר מועצת העיר לשעבר טורונטו, דאג פורד. בתחילת אפריל פרסם CBC את הניתוח של הסקרים המצטברים, אשר הראו כי פורד והשמרנים הפרוגרסיבים מובילים על שאר המפלגות עם 42.1% תמיכה, לעומת 27.2% בקרב הליברלים, 23.4% ב-NDP ו-5.7% עבור הירוקים[62]. לדברי וויין, הבוחרים היו צריכים לבחור בין קיצוצים כלכליים נרחבים, שלטענתה, השמרנים הפרוגרסיבים היו עושים אם יזכו בבחירות, ובין השקעה בתוכניות חברתיות שונות שהבטיחו הליברלים[63]. במרץ 2018 הציגו הליברלים תקציב טרום בחירות בבית המחוקקים המחוזי, שהבטיח להקצות מיליארדי דולרים בהוצאות חדשות עבור טיפול בילדים בחינם וטיפול שיניים מורחב, שיחליף את התקציב המאוחד הקודם של הממשלה שהיה בגירעון של 6.7 מיליארד דולר, ואמור להימשך עד 2024-2025[64].

ב-2 ביוני, חמישה ימים לפני הבחירות, וויין הודתה כי הליברלים לא ינצחו את הקדנציה החמישית, אך היא האיצה את הבוחרים להצביע למועמדים הליברלים בבחירות כדי להבטיח מיעוט קולות עבור המפלגות PC ו-NDP. עם זאת, מפלגות אלו קיבלו את רוב הקולות, בעוד שהליברלים איבדו כמעט חצי מקולות שקיבלו ב-2013, וצומצמו ל-7 מושבים בלבד. זו הייתה התוצאה הגרועה ביותר שלהם מאז הקונפדרציה של קנדה. הם אף נחלו כישלונות במחוזות שונים, ולכן וויין הודיעה על התפטרותה כמנהיגת המפלגה הליברלית בליל הבחירות[65]. ב-29 ביוני 2018, פרשה וויין רשמית מתפקידה כראש המחוז, ובמקומה מונה דאג פורד.

הקשר עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמושלת מחוז אונטריו בקנדה, קתלין וויין הגיעה לביקור בישראל במאי 2016. בין המשלחת שכללה כ-130 נציגים היו נציגי חברות ומוסדות מחקר מאונטריו, שמעוניינים בשיתופי פעולה עם חברות ישראליות בתחומי הטכנולוגיה, האקדמיה והעסקים. אחת ממטרות הביקור היא לאזן מעט את מאזן הסחר בין ישראל וקנדה שנוטה בבירור לטובת ישראל. היצוא מכאן לשם עומד על כ-1.2 מיליארד דולר בשנה מול חצי מיליארד דולר בלבד בכיוון ההפוך[66][67].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קת'לין ויין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Coyle, Jim (May 25, 2013). "Kathleen Wynne: The birth of a leader: Personal and public episodes taught premier the importance of process, consultation and 'conversations'". Toronto Star. p. IN1
  2. ^ Lakey, Jack (December 7, 1999). "Council cuts feel like deja vu for foes ; Amalgamation opponents gear up for new fight". Toronto Star. p. 1.
  3. ^ Small, Peter (March 11, 1997). "School of hard knocks Three mothers have put on the gloves to battle education changes they fear will harm children". Toronto Star. p. C1.
  4. ^ 1 2 "My Pride: Kathleen Wynne". Metro News. June 24, 2008.
  5. ^ Diebel, Linda. "Kathleen Wynne's not-so-ordinary family". Toronto Star. Retrieved January 29, 2014. They married in 2005 but prefer the term 'partner' to 'wife.
  6. ^ "Fairlawn Avenue United Church: Community Life (Fall 2007)" (PDF). Archived from the original (PDF) on December 21, 2013. Retrieved March 9, 2015.
  7. ^ "1994 Toronto General Election Results (Former Metropolitan Toronto)". City of Toronto.
  8. ^ "Toronto Vote 2000 Election Results: Toronto District School Board Ward 8". City of Toronto. Archived from the original on May 1, 2013.
  9. ^ Capannelli, Heather (August 17, 2001). "Union vote on gay texts angers parents' groups; 'Flabbergasted' they were not consulted before decision". Toronto Star. p. A8.
  10. ^ Rushowy, Kristin (December 6, 2001). "Cansfield to chair school board ; Rookie trustee wins vice-chair job". Toronto Star. p. B05.
  11. ^ "Summary of Valid Ballots by Candidate". Elections Ontario. October 2, 2003. Archived from the original on September 5, 2014.
  12. ^ Skinner, Justin (October 6, 2004). "Premier appoints two local MPPs to caucus roles". The North York Mirror. p. 1.
  13. ^ Di Cocco, Caroline. "Select Committee on Electoral Reform: Report on Electoral Reform" (PDF). ontla.on.ca. Government of Ontario. Retrieved 22 June 2016.
  14. ^ "Ontario's new cabinet". Toronto Star. October 21, 2011. p. A18.
  15. ^ "Summary of Valid Ballots Cast for Each Candidate (2007)" (PDF). Elections Ontario. October 10, 2007. p. 3 (xii). Archived from the original (PDF) on October 7, 2009.
  16. ^ Dalton McGuinty resigns and prorogues legislature". CBC News. October 15, 2012. Retrieved January 28, 2013.
  17. ^ "Wynne poised to announce Ontario Liberal leadership bid". Canadian Broadcasting Corporation. November 1, 2012. Retrieved January 29, 2013.
  18. ^ Radwanski, Adam (January 11, 2013). "This weekend determines pecking order in Ontario Liberal leadership race". Globe and Mail. Retrieved January 29, 2013.
  19. ^ Benzie, Robert (January 8, 2013). "Kathleen Wynne leads Liberal leadership race". The Toronto Star. Retrieved January 29, 2013.
  20. ^ Benzie, Robert (January 11, 2013). "Ontario Liberal leadership: Glen Murray drops out to support Kathleen Wynne". The Toronto Star. Retrieved January 29, 2013.
  21. ^ Chown Oved, Marco (January 24, 2013). "How the Ontario Liberal leadership convention works: Candidates, delegates, ballots and voting". The Toronto Star. Retrieved January 29, 2013.
  22. ^ Diebel, Linda (January 15, 2013). "Ontario Liberal leadership: Sandra Pupatello says politics is in her DNA". The Toronto Star. Retrieved January 29, 2013.
  23. ^ Jenkins, Jonathan (January 14, 2013). "Ontario likely to see first female premier in Sandra Pupatello or Kathleen Wynne". The Toronto Sun. Retrieved January 29, 2013.
  24. ^ Kathleen Wynne's Speech At Ontario Liberal Convention". The Huffington Post. January 26, 2013. Retrieved January 29, 2013.
  25. ^ Radwanski, Adam (January 27, 2013). "For Ontario Liberals, the convention speeches mattered". The Globe and Mail. Retrieved January 29, 2013.
  26. ^ Lynas, Kathie (January 26, 2013). "Pupatello and Wynne in a virtual tie after first ballot at Ontario Liberal leadership convention". CFRA. Retrieved January 29, 2013.
  27. ^ "Kathleen Wynne sworn in as Ontario's first female premier, unveils cabinet". National Post. February 11, 2013. Retrieved February 19, 2013.
  28. ^ "Ontario budget to include voluntary road tolls to fund transit". CBC News. May 2, 2013.
  29. ^ "Kathleen Wynne's bone-headed plan to sell Hydro One could backfire: Walkom". Toronto Star. October 31, 2016.
  30. ^ Benzie, Robert (June 12, 2013). "New Democrats support Liberal budget: Premier Wynne admits relief as Queen's Park vote means there won't be a summer election". Waterloo Region Record. p. A3.
  31. ^ Putting Students First Act, 2012, S.O. 2012, c. 11
  32. ^ "No extracurriculars". CBC Player. CBC. February 28, 2013. Retrieved June 14, 2014.
  33. ^ School Boards Collective Bargaining Act, 2014, S.O. 2014, c. 5
  34. ^ Brown, Louise (April 9, 2014). "New teachers' law spells out the rules of negotiation". Toronto Star. p. A10.
  35. ^ "New plan takes big-picture approach to youth violence". Mississauga News. June 25, 2013. p. 1.
  36. ^ Sex-ed curriculum changes protested by thousands at Queen's Park". CBC News. CBC. April 14, 2015. Retrieved September 26, 2015.
  37. ^ "Sex-ed curriculum protests in Ontario go province-wide". CTV News. CTV. September 2, 2015. Retrieved September 26, 2015.
  38. ^ Ferguson, Rob (January 30, 2014). "Ontario taking 'next step' in wage hike: PC candidate's gaffe on minimum pay comes as jump to $11 set to be announced". Toronto Star. p. A8.
  39. ^ Grant, Tavia (December 14, 2013). "$190-million cheque helps Ontario seal deal with Cisco". The Globe and Mail. p. B1.
  40. ^ "Liberals budget takes balanced approach". The Guelph Mercury. May 4, 2013. p. A6.
  41. ^ Benzie, Robert (November 2, 2014). "Wynne's trade mission scores great haul in China". Toronto Star. p. A1.
  42. ^ Ferguson, Rob (November 7, 2014). "Ontario injects $85M into Honda: Automaker's $857M upgrade to Alliston plants shows 'confidence' in the province, Wynne says". Toronto Star. p. S7.
  43. ^ Ryder, David (December 3, 2015). "Canada sheds 35,700 jobs in November, unemployment rate up to 7.1%". CBC News.
  44. ^ Bernard, Marie-Christine (December 7, 2015). "Provincial Outlook Executive Summary: Autumn 2015". The Conference Board of Canada.
  45. ^ "Ontario pledges up to $1-billion for Hamilton LRT, work to start in 2019". The Globe and Mail. May 26, 2015.
  46. ^ "Ontario Investing Up to $1 Billion for Light Rail Transit in Hamilton". News.ontarionewsroom.com. 2015-05-26. Retrieved 2018-04-02.
  47. ^ "Highlights of the 2016 Ontario budget". Retrieved 25 July 2016.
  48. ^ "Ontario's Provincial Debt". Financial Accountability Office of Ontario. Retrieved 25 July 2016.
  49. ^ "Wynne hits new ratings low, poll finds". SunMedia. Retrieved 25 July 2016.
  50. ^ "Tories gain in popularity over Liberals in Ontario: Poll". TorStar. Retrieved 18 September 2016.
  51. ^ "Premier Kathleen Wynne bombarded on social media by homophobic, sexist abuse". CBC News. 25 January 2017. Retrieved 3 February 2018.
  52. ^ "Premier Kathleen Wynne bombarded on social media by homophobic, sexist abuse". CBC News. 2017-01-25. Retrieved 2018-04-02.
  53. ^ "Ontario premier calls Alberta opposition 'out of step' after being ridiculed in legislature". Globalnews.ca. 2016-05-27. Retrieved 2018-04-02.
  54. ^ "Kathleen Wynne accepts apology from Alberta Wildrose party member". Toronto Star. 2016-05-28. Retrieved 2018-04-02.
  55. ^ "Wildrose attack on Ontario Premier Kathleen Wynne draws apology". CBC News. 2016-05-27. Retrieved 2018-04-02.
  56. ^ James Wood (2016-05-27). "Wildrose regrets war of words on Wynne in Alberta legislature". Calgary Herald. Retrieved 2018-04-02.
  57. ^ Lee Berthiaume (2016-05-28). "Kathleen Wynne suggests she was under 'vicious' attack in Alberta legislature because she's a woman". National Post. Retrieved 2018-04-02.
  58. ^ "Ontario cuts off rebates for electric vehicles costing more than $75K". Yahoo! Finance. March 11, 2018.
  59. ^ "Free Tuition for Hundreds of Thousands of Ontario Students". news.ontario.ca. 29 March 2017.
  60. ^ "The $15-an-hour minimum wage emerges as key in 2018 election". thestar.com. 15 November 2017.
  61. ^ "Making Prescription Drugs Free for People 65 and Over". news.ontario.ca. 20 March 2018.
  62. ^ Grenier, Eric (April 6, 2018). "With nine weeks to go, the Ontario election is Doug Ford's to lose". CBC News. Retrieved April 7, 2018.
  63. ^ "Ontario voters facing 'stark choice' in June, says Kathleen Wynne". Toronto Star. March 12, 2018. Retrieved April 7, 2018.
  64. ^ "Ontario budget 2018: Liberals run deficit, introduce new spending in pre-election budget". Global News. Canadian Press. March 28, 2018. Retrieved April 7, 2018.
  65. ^ Gillis, Wendy (June 7, 2018). "Kathleen Wynne resigns Liberal leadership". Toronto Star.
  66. ^ יעל ולצר, ראובן יהושע יוביל את המהפכה של זוגלובק, באתר ynet, 22 במאי 2016
  67. ^ גולן חזני, תוך יומיים: הסכמים ב-87 מיליון דולר בין חברות ישראליות לקנדיות, באתר כלכליסט, 16 במאי 2016