קתדרלת מץ

קתדרלת מץ
Cathédrale Saint-Étienne de Metz
	קתדרלת מץ
מידע כללי
סוג	קתדרלה
על שם	סטפנוס הקדוש
מיקום	מץ
מדינה	צרפת
זרם	נצרות קתולית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1220–1550 (כ־330 שנה)
תאריך פתיחה רשמי	11 באפריל 1552
סגנון אדריכלי	אדריכלות גותית
מידות
גובה	88 מטר
קואורדינטות	49°07′13″N 6°10′32″E / 49.120278°N 6.175556°E
	www.cathedrale-metz.fr
	(למפת מץ רגילה) קתדרלת מץ

קתדרלת סנט אטיין דה מץ (בצרפתית: Cathédrale Saint-Étienne de Metz) היא קתדרלה קתולית במץ, צרפת המוקדשת לסטפנוס הקדוש.

הקתדרלה נבנתה באמצע המאה ה-14 על ידי חיבורן יחדיו של שתי כנסיות ניצבות זו לזו: המבנה הראשי שנבנה בסוף המאה ה-13 בסגנון גותי קורן הוסף לצד הצפוני של כנסייה קדומה יותר. במאה ה-15 נוסף טרנספט (בית הרוחב) ובית מקהלה. במאה ה-20 נוספו ויטראז'ים של מארק שאגאל.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה מתאפיינת בחזית מערבית צרה, ללא מגדלים מערביים. שני מגדליה ממוקמים בין החזית לבין הטרנספט. גובה הספינה הראשית, המחולקת ל-3 אזורי קיר, הוא 41.41 מטר והיא השלישית בגובהה בצרפת מבחינת גובה קמרונות (רק קתדרלת בווה וקתדרלת אמיין גבוהות יותר). הספינה הראשית הגבוהה נתמכת בידי 2 קומות של תמיכות דואות מעוטרות בצריחונים. אורכה הוא 136 מטר. קתדרלה זו יחסית צרה: רוחב החזית הוא 33 מטר בלבד, רוחב הספינה הראשית הוא 15 מטר ואילו אורך הטרנספט הוא 46.8 מטר בלבד. גובה שני מגדליה הוא 69 ו-88 מטר.

חלונות הויטראז' של הקתדרלה נעשו על ידי הרמן פון מינסטר (Hermann von Münster) וולנטין בוש (Valentin Bousch) (המאות ה-14 וה-16) ומספר מאות מאוחר יותר נוספו ויטראז'ים של מארק שאגאל ורוז'ה ביסייה (המאה ה-20). תחרת החלונות, לרבות חלון הרוזטה היא בסגנון גותי קורן (Rayonnant), הקתדרלה כוללת גם טריפוריום מואר המאפיין את הסגנון הקורן.

היסטוריה ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר שימש לפולחן עוד מהמאה ה-5 אז הוקדש לסטפנוס הקדוש (סנט אטיין), שזכה לגל פופולריות עקב הבאת שרידיו מירושלים ב-415. מספר קתדרלות בצרפת מוקדשות לו: קתדרלת סנס, קתדרלת בורז', קתדרלת אוסר, קתדרלת טור, קתדרלת טולוז, קתדרלת Agde, קתדרלת Cahors, קתדרלת שאלון, קתדרלת לימוז' וקתדרלת מו. רוב הקתדרלות האלה - שורשן במאה ה-5.

העיר מץ הייתה מושב בישוף מאז המאה ה-3. גרגוריוס מטור^[1] מדווח על המסורת שלפיה המקדש של סטפנוס הקדוש היה המבנה היחיד שההונים חסו עליו כאשר בזזו והרסו את העיר, ב-7 באפריל 451. לפי ההיסטוריה של הבישופים של מץ, שנכתבה בסביבות 784 על ידי לומבאר בנדיקטין, פפין הגוץ מימן עבודות בנייה שיזם הבישוף קרודגאנג ממץ (742–766) בהן נבנו ציבוריום, חלק מזרחי, חדר תשמישי קדושה ואמבולטוריום.

מבנים אלה הוחלפו בבנייה הרומנסקית של 965–984 אותה יזם הבישוף תיירי הראשון, תחת פטרונותם של הקיסרים אוטו הראשון ואוטו השני, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה. הבזיליקה החדשה הושלמה ונחנכה ב-1040 על ידי יורשו, תיירי השני. בגלל מיקומה הבעייתי בקצה עמק המוֹסֶל, אי-אפשר היה לבנות את הכנסייה כך שצירה מכוון למזרח, כנהוג בכנסיות נוצריות: הציר הראשי של הקתדרלה מכוון אם כן לכיוון צפון-צפון-מזרח. ב-1186, קפלה קטנה (הכנסייה הקולגיאטית (אנ') "נוטרדאם-דה-לה-רונדה") נוספה לקצה המערבי של הכנסייה, ונבנתה בניצב לספינה הראשית. שני הבניינים הופרדו בקיר מסיבי.

הקתדרלה הגותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור שתי מאות החלה בנייה מחדש. בסביבות 1220 החלה תנופת בנייה בסגנון הגותי, לפי פקודתו של הבישוף קונארד משרפנק, שהושלמה רק ב-1520. הקתדרלה החדשה נחנכה ב-11 באפריל 1552.

הקתדרלה הגותית נבנתה בתוך גבול הקירות של קודמתה; אחרי שהושלמה, הקיר של הקפלה הקולגיאטית נהרס. זו הסיבה שלקתדרלה מעולם לא הייתה שער כניסה מערבי ראשי ושהכניסה הראשית הייתה ממוקמת בפינה הדרום-מערבית, וממנה גם היום בדרך כלל נכנסים לקתדרלה.^[2] משני צדי שער הכניסה ניצבים פסלי האקלזיה והסינגוגה, המדגימים למאמינים את הכנסייה המנצחת והיהדות המובסת, שעיניה מכוסות, חניתה שבורה ולוחות הברית שבידיה הפוכים.

באופן בלתי צפוי, הקתדרלה זכתה לקבל שער בסגנון נאו-קלאסי מוקדם, שתוכנן ב-1764 בידי האדריכל הפריזאי ז'אק פרנסואה בלונדל, למרות התנגדות הקנונים לתכנון זה. בניית השער נעשתה עקב רצונו של מושל טרואה-אוושה, המרשל דה Belle-Isle, שהחליט שעל מץ לא ליפול מננסי, שבה כיכר סטניסלאס, והיה נחוש לבנות כיכר מלכותית Place Royale סביב הקתדרלה הגותית. הוא ניתק את חזית הקתדרלה באמצעות הרס הקלויסטר ושלוש כנסיות סמוכות: סן-פייר-לה-וייה, סן-פייר-לה-מז'ור וקפלת בית לוריין. בלונדל נבחר כדי להעניק לעיר הימי-ביינימית הצפופה של מץ מרחב עירוני שיהפוך למוקד עירוני מסוגנן. תוכניתו יצאה לפועל החל ה-1762, והפיקה את הכיכרות Place d’Armes עבור מצעדים צבאיים ותרגילי סדר עם כיכר ראש העיר, Place de Chambre עם כיכר הבישוף החדש (שלבסוף לא נבנתה) וכיכר השוק, Place du Marché שהקיפה שלושה מצדי הקתדרלה, שביחד סיפקה רקע מאחד ומסווג כנגד המרקם הגותי של הקתדרלה.

המאה ה-19 והמאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1877, עקב זיקוקי דינור לכבוד הקיסר הגרמני וילהלם השני, הקתדרלה ניזוקה קשות בשריפה.^[3] אחרי תקרית זו, השער הנאו-קלאסי בוטל והחזית המערבית של הקתדרלה נבנתה מחדש בשנים 1898–1903 בסגנון נאו-גותי על ידי פאול טורנו וכך, לראשונה בתולדותיה, זכתה הקתדרלה לשער מערבי ראשי הולם. בשנים שלאחר מכן, 1906–1916, גם פנים הקתדרלה שופץ ורוהט מחדש.^[4]