קתרין מלאבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קתרין מלאבו
Catherine Malabou
אין תמונה חופשית
לידה 1959 (בת 62 בערך)
צרפתצרפת סידי בל-עבאס, אלג'יריה
מקום לימודים École normale supérieure de Fontenay-aux-Roses, בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ז'אק דרידה
מוסדות
  • אוניברסיטת פריז מערב נאנטר לה דפאנס
  • אוניברסיטת קינגסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט Elsa Boyer, Claire Pagès עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פילוסופיה קונטיננטלית
תחומי עניין פילוסופיה של המדע, פילוסופיה פוליטית, פסיכואנליזה
הושפעה מ הגל, דרידה, פוקו, היידגר, קאנט, איריגארי, באטלר, מריון, דמסיו, ז'יז'ק
מדינה צרפת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קתרין מלאבוצרפתיתCatherine Malabou; נולדה ב-1959) הוא פילוסופית צרפתייה, פרופסור במחלקה לפילוסופיה במרכז למחקר פילוסופיה אירופית מודרנית (CRMEP) באוניברסיטת קינגסטון (Kingston University), בבית האירופאי לתארים מתקדמים (אנ') ובמחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטת קליפורניה באירוויין (תפקיד שבעבר מילא ז'אק דרידה).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלאבו נולדה בסידי בל-עבאס, שבאלג'יריה, בזמן הכיבוש הצרפתי.[1] בבגרותה סיימה את לימודיה באקול נורמל סופרייר במדעי הרוח ( פונטנה - Saint-Cloud ). האגרגציה והדוקטורט שלה נכתבו בהנחיית ז'אק דרידה, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. עבודת הדוקטורט שלה "L'Avenir de Hegel: Plasticité, Temporalité, Dialectique" (בתרגום חופשי: "העתיד של הגל: פלסטיות, זמניות, דיאלקטיקה") שלה התפרסמה כספר בשנת 1996.

מחקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג המרכזי בהגותה של מלאבו הוא "פלסטיות", שאותו היא שואבת מהגותו של הגל, וממדעי הרפואה, למשל, מהמחקר אודות תאי גזע והפלסטיות של מערכת העצבים. מלאבו פיתחה הבחנה בין "פלסטיות ל"אלסטיות", וטענה שבעוד ש"פלסטיות" מכירה בשליליות כהכרחית לכל יצירה, האלסטיות לעומת זאת מכחישה את השליליות, וכל מהותה היא התאמה (אדפטיביות) לסביבה החיצונית. כיוון שכך, האלסטיות לדידה היא אחד הכלים האידאולוגיים והפרקטיים העיקריים בשירות הקפיטליזם.[2]

בשנת 1999 חיברה מלאבו יחד עם דרידה את הספר "Voyager avec Jacques Derrida – La Contre-allée". ספרה, Les nouveaux blessés (2007), נוגע לצומת בין מדעי המוח, פסיכואנליזה ופילוסופיה, בחקר הטראומה הנפשית.

במקביל לחקר מדעי המוח מלאבו עוסקת בפילוסופיה פוליטית. העיסוק ניכר לראשונה בספרה מה עלינו לעשות עם מוחנו? והעמיק ב Les nouveaux blessés, כמו גם בספרה על פמיניזם ( Changer de différence, le féminin et la question philosophique, Galilée, 2009), ובספרה על חסרי בית ומצב חירום חברתי ( La grande exclusion, Bayard) . בשנת 2010 פרסמה ספר יחד עם ג'ודית באטלר בשם "Sois mon corps".

מלאבו כותבת יחד עם אדריאן ג'ונסטון (Adrian Johnston) ספר על רִיגְשות אצל דקארט, שפינוזה ובמדעי המוח. ועובדת על ספר חדש על המשמעות הפוליטית של החיים לאור התגליות הביולוגיות האחרונות (בעיקר אפיגנטיקה). העבודה האחרונה תדון במושג ה"חיים החשופים" של ג'ורג'יו אגמבן ובמושג ה"ביו-כוח" מישל פוקו, הדגשת היעדר ההגדרות הביולוגיות המדעיות של מונחים אלה, והמשמעות הפוליטית של היעדר כזה.

ביבלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Future of Hegel: Plasticity, Temporality, and Dialectic (New York: Routledge, 2004)
  • What Should We Do With Our Brain? (New York: Fordham University Press, 2009
  • The Heidegger Change: On the Fantastic in Philosophy (New York: SUNY Press, 2012).
    • Self and Emotional Life: Merging Philosophy, Psychoanalysis, and Neuroscience ( New York: Columbia University Press, 2013).
    • The Ontology of the Accident: An Essay on Destructive Plasticity (Cambridge: Polity Press, 2016). **You Be My Body For Me:  Corporeity and Plasticity in Hegel's Phenomenology of Spirit (London: Blackwell,2019)
  • Avant demain. Épigenèse et rationalité (Paris: P.U.F., 2014)
  • Self and Emotional Life: Merging Philosophy, Psychoanalysis, and Neuroscience (with Adrian Johnston; New York: Columbia University Press, 2013).
  • Sois mon corps, with Judith Butler (Paris: Bayard, 2010).
    • (באנגלית) You Be My Body For Me, For, Corporeity, Plasticity in Hegel's Phenomenology of Spirit (London: Blackwell, forthcoming).
  • La Grande Exclusion, l'urgence sociale, thérapie et symptômes (Paris: Bayard: 2009).
  • Changer de différence, le féminin et la question philosophique, (Paris: Galilée 2009).
    • (באנגלית) Changing Difference, (Cambridge: Polity Press, 2011, trans. Carolyn Shread).
  • La Chambre du milieu, de Hegel aux neurosciences, collected, (Paris: Hermann 2009).
  • Ontologie de l'accident: Essai sur la plasticité destructrice (Paris: Éditions Léo Scheer, 2009).
    • (באנגלית) The Ontology of the Accident: An Essay on Destructive Plasticity (Cambridge: Polity Press, forthcoming).
  • Les Nouveaux Blessés: de Freud a la neurologie: penser les traumatismes contemporains (Paris: Bayard, 2007).
    • (באנגלית) The New Wounded: From Neurosis to Brain Damage (New York: Fordham University Press, 2012).
  • La Plasticité au soir de l'écriture (Paris: Éditions Léo Scheer, 2004).
    • (באנגלית) Plasticity at the Dusk of Writing: Dialectic, Destruction, Deconstruction (New York: Columbia University Press, 2009, trans. Carolyn Shread).
  • Que faire de notre cerveau? (Paris: Bayard, 2004).
    • (באנגלית) What Should We Do With Our Brain? (New York: Fordham University Press, 2009, trans. Sebastian Rand).
  • Le Change Heidegger, du fantastique en philosophie (Paris: Éditions Léo Scheer, 2004).
    • (באנגלית) The Heidegger Change: On the Fantastic in Philosophy (New York: SUNY Press, 2012).
  • Plasticité (Paris: Éditions Léo Scheer, 1999).
  • Voyager avec Jacques Derrida – La Contre-allée, with Jacques Derrida (Paris: La Quinzaine littéraire-Louis Vuitton, 1999).
    • (באנגלית) Counterpath: Traveling with Jacques Derrida (Stanford: Stanford University Press, 2004, trans. David Wills).
  • L'Avenir de Hegel: Plasticité, Temporalité, Dialectique (Paris: Vrin, 1996).
    • (באנגלית) The Future of Hegel: Plasticity, Temporality, and Dialectic (New York: Routledge, 2004, trans. Lisabeth During).

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "The Brain of History, or, The Mentality of the Anthropocene," South Atlantic Quarterly 116:1 (2017): 39-53.
  • "Post-Trauma: Towards a New Definition?", in Tom Cohen (ed.), Telemorphosis: Theory in the Era of Climate Change, Volume 1 (Ann Arbor: Open Humanities Press, 2012), pp. 226–38.
  • "Plasticity and Elasticity in Freud's 'Beyond the Pleasure Principle'," parallax 15:2 (2009): 41–52.
  • "A Conversation with Catherine Malabou", Journal for Cultural and Religious Theory 9 (2008): 1–13.
  • "The End of Writing? Grammatology and Plasticity," The European Legacy: Toward New Paradigms 12 (2007): 431–441.
  • "An Eye at the Edge of Discourse," Communication Theory 17 (2007): 16–25.
  • "Another Possibility," Research in Phenomenology 36 (2006): 115–129.
  • "The Form of an 'I'," in John D. Caputo & Michael J. Scanlon (eds.), Augustine and Postmodernism: Confessions and Circumfession (Bloomington: Indiana University Press, 2005): 127–137.
  • "History and the Process of Mourning in Hegel and Freud," Radical Philosophy 106 (2001): 15–20.
  • "Plastic Readings of Hegel," Bulletin of the Hegel Society of Great Britain 41-42 (2000): 132–141.
  • "The Future of Hegel: Plasticity, Temporality, Dialectic," Hypatia: A Journal of Feminist Philosophy 15 (2000): 196-220.
  • "Who's Afraid of Hegelian Wolves?," in Paul Patton (ed.), Deleuze: A Critical Reader (Oxford: Blackwell, 1996): 114–138.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Catherine Malabou, The European Graduate School (בAmerican English)
  2. ^ Malabou, Catherine, 2008. What Should We Do with Our Brain, trans. Sebastian Rand, New York: Fordham University Press