קתרין פ. הייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קתרין פ. הייר
Kathryn P. Hire.jpg
לידה 26 באוגוסט 1959 (בת 61)
מוביל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע חובלת, טייסת חלל, מהנדסת מערכות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קתרין פטרישה ״קיי״ הייראנגלית: Kathryn Patricia Hire; נולדה ב-16 באוגוסט 1959 במוביל, שבאלבמה) היא אסטרונאוטית לשעבר בסוכנות החלל האמריקאית, שהשתתפה בשתי משלחות לחלל ודרגת קפטן בחיל הים האמריקאי. היא האישה הראשונה שהייתה בצוות קרב אווירי.[1][2]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתרין הייר למדה בבית הספר התיכון מרפי במוביל, שבאלבמה.

היא סיימה את התואר הראשון ב-1981 בהנדסה וניהול באקדמיה הימית של ארצות הברית, ואת התואר השני ב-1991 בטכנולוגיית חלל ב-Florida Institute of Technology.

השירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייר קיבלה את אות הקצונה שלה ב-1982 וביצעה משימות מחקר אוקיינוגרפיות ברחבי העולם ביחידה 8 בבסיס Nas Patuxent River (אנ'), שבמרילנד. הייר תפקדה בתור רכזת פרויקטים אוקיינוגרפים, מפקדת משימה וכקצינה מפקדת. היא טסה בעיקר ב RP-3D אוריון ובRP-3A. בהמשך הייר נשלחה להדריך ניווט אווירי של חיל הים בבסיס האוויר מאתר (אנ'), שבקליפורניה. ש הייר התקדמה ממרצת ניווט ומנהלת קורס בבסיס למנהלת תוכנית הלימודים. בינואר 1989 הייר עזבה את התפקיד שלה בחיל הים ועברה למילואים של חיל הים האמריקאי בתחנת האוויר של חיל הים בג'קסונוויל, שבפלורידה.

ב-13 במאי 1993, הייר הועברה ליחידת הסיור של חיל הים של ארצות הברית (VP-62) והפכה לאישה הראשונה בארצות הברית שהשתתפה בצוות קרב אווירי. הייר ביצעה מבצעים באיסלנד, פוארטו ריקו וופנמה בתור נווטת מטוס סיור. לאחר מכן הייר עברה אל NAS JointReserve Base (אנ'), שבניו אורלינס, ושירתה ב-CV-63 USS Kittyhawk 0482, ב-Tactical Support Center 0682, מפקדת יחידה 111 של הצי השביעי וביחידה 108. הייר חזרה לפעילות צבאית מלאה מ-2001 עד 2003, ותמכה ב-OEF (אנ') וב-Operation Iraqi Freedom (אנ') ובצוות של (JOC) ב-MacDill AFB שבפלורידה וקודמה לדרגת קפטן של חיל הים האמריקאי ב-1 בדצמבר 2002 [3][2][1]

שירותה בנאס״א[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתרין הייר התחילה לעבוד בסוכנות החלל האמריקאית במרכז החלל על שם קנדי (KSC) ב-1989 ועבדה שם כמהנדסת של לוקהיד מרטין. היא עבדה בתור מהנדסת המערכות מכניות של ההקפה במעבורות חלל (Space Shuttle Orbiter Mechanical Systems Engineer), לאחר מכן בתור מהנדסת פרויקטי טסט (TPE), ולבסוף Supervisor of Space Shuttle Orbiter Mechanisms and Launch Pad Swing Arms ב-1994.

במרץ 1995 בהחלטת נאס״א הייר הועברה למרכז החלל ג׳ונסון. לאחר שנת אימונים והערכה עבדה הייר בבקרת משימה בתקשורת עם רכבי חלל. היא טסה במשימה STS-90 כמומחית (1998) שבה הייתה 381 שעות בחלל. הייר נשלחה לצוות התמיכה באסטרונאוטים במרכז החלל קנדי. ולאחר מכן היא הצטרפה במשימה STS-130 לתחנת החלל הבין לאומית בתור מומחית משימה.[2][1]

טיסות לחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • STS-90 ‏(17 באפריל - 3 במאי 1998) צוות המשימה כלל שבעה אנשים, במהלך המשימה הצוות ביצע 26 ניסויים שהתמקדו באפקט של מיקרו כבידה על המוח ומערכת העצבים. ה-STS-90 הקיפה את כדור הארץ 256 פעמים, ועברה 10.1 מיליון ק״מ.
  • STS-130 (‏8 בפברואר - 21 בפברואר 2010) משימה זו העלתה אל תחנת החלל את node 3 ואת Cupola המכונה ״טרנקוויליטי״(שלווה). הייר הצטרפה לתחנת החלל הבין לאומית כמומחית משימה. המשימה עברה 9.2 מיליון ק״מ והקיפה את כדור הארץ 217 פעמים.[1]

כיום קתרין הייר נחשבת כ-"NASA Management Astronaut" כלומר היא מועסקת בסוכנות החלל האמריקאית אך אינה כשירה לטוס לחלל.

עיטורים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קתרין פ. הייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]