ראדו היפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראדו היפה
Radu cel Frumos
ראדו היפה, בתמונה מהמאה ה-19
ראדו היפה, בתמונה מהמאה ה-19
לידה 1437 או 1439
טרנסילבניה
פטירה 1475
ולאכיה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ולאכיה
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב)
תואר וויווד ולאכיה
כינוי ראדו השלישי
אב ולאד השני (דראקול)
אם קניאז'נה (וסיליסה)
וויווד ולאכיה
תקופת כהונה 14621473 (כ־11 שנים)
הקודם ולאד המשפד
הבא בסאראב הזקן לאיוטה
וויווד ולאכיה
תקופת כהונה 14731474
הקודם בסאראב הזקן לאיוטה
הבא בסאראב הזקן לאיוטה
וויווד ולאכיה
תקופת כהונה 14741474
הקודם בסאראב הזקן לאיוטה
הבא בסאראב הזקן לאיוטה
וויווד ולאכיה
תקופת כהונה 14741475
הקודם בסאראב הזקן לאיוטה
הבא בסאראב הזקן לאיוטה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראדו היפה, המכונה על ידי היסטוריונים גם "ראדו השלישי" (ברומנית: Radu cel Frumos; בטורקית: Yakışıklı Radu Bey;‏ נולד בין 1437-1439[1] - מת ב-1475 בטרנסילבניה) היה שליט ולאכיה לסירוגין בין השנים 14621473, דצמבר 1473- אביב 1474, אביב 1474 - אוקטובר 1474 ואוקטובר 1474- תחילת 1475.

ראדו היפה היה בן של ולאד דראקול (ולאד השני) ושל וסיליסה לבית מושאט ואחיו הצעיר של ולאד המשפד "דרקוליה". אחים אחרים יותר גדולים שלו היו מירצ'ה השני ולאד הנזיר. ראדו היפה, המכונה בטורקית ראדו ביי, נודע כידיד ובן ברית של הסולטאן מהמט השני "הכובש".

בסוף מלוכתו הוחלף שלוש או ארבע פעמים בשלטון ביריב בסאראב הזקן לאיוטה, שהוכתר לשליט על ידי שטפאן הגדול, שליט מולדובה. כמו אצל אחיו, ולאד צפש, ברוב שנות שלטונו בירתו הייתה בוקרשט. אף על פי שוואלאכיה לא הפכה בימי מלוכתו לפשאליק ושמרה על אוטונומיה, הכתרתו ב-1462 ישירות על ידי הסולטאן חיזקה את מעמד החסות של המדינה ביחס לאימפריה העות'מאנית.

שנות נעוריו כבן ערובה אצל הסולטאן העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור שבו נמצא מבצר אגריגז ובו הוחזקו ראדו היפה ואחיו כבני ערובה במערב אנטוליה

ראדו היפה נולד בגלות טרנסילבניה. כילד קטן, ליווה את אביו ואת אחיו הגדול ולאד "דרקוליה" בחצרו של הסולטאן הטורקי מוראט השני, בברוסה. לא ברור אם הישארותם של הילדים כבני ערובה אצל הטורקים התחילה עוד ב-1437 בעקבות כניעת אביו לסולטאן[2] או מאוחר יותר (ב-1442). ידוע כי החל משנת 1442 הם גודלו במבצר אגריגז (Eğrigöz) בנפת אמט בוילאייט גרמיאן, לא רחוק מקיטאהיה, במעקב אנטוליה[3]. חייהם היו במידה רבה תלויים בנאמנותו של אביהם ולאד דראקול כלפי האימפריה העות'מאנית. בעת שהותם כבני ערובה קיבלו חינוך שכלל לוגיקה, לימוד הקוראן והשפה הטורקית. כמו כן למדו את אמנויות המלחמה כולל הרכיבה על סוסים. בינתיים ולאד דראקול אביהם הצליח לעלות שוב על כס ולאכיה, מולדתו, ממנו הודח על ידי יאנוש הוניאדי. בשנת 1448 ולאד דרקוליה שוחרר על מנת לשמש שליט בוולאכיה. ראדו שנשאר, ככל הנראה מרצון, במדינה העותמ'נית, המיר אולי את דתו לאסלאם.

לפי עדות הכרוניקן הביזנטי לאוניקוס כאלקוקנדילוס, בספרו "Historiarum Demonstrationes", ראדו הפך למאהב של בנו של מוראט השני, הסולטאן מהמט השני. הכרוניקן מספר שניסיון ראשון של מהמט לפתותו לא צלח מפני שראדו שלף סכין, פצע את מהמט ואחר כך ברח וטיפס על עץ. בהמשך השניים נתידדו[4]. בראש יחידות של יניצ'רים, מילא ראדו משימות צבאיות- כמו בדיכוי מרד באנטוליה והשתתף ב-1453 בכיבוש קונסטנטינופול לצידו של מהמט השני.

מלוכתו הראשונה - הקיץ 1462 - נובמבר 1473[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1462 הצטרף ראדו היפה, ככל הנראה, עם גדוד משלו, מורכב מ-4000 פרשים ולאכים, למסע הענישה של מהמט השני נגד אחיו, ולאד צפש, בוולאכיה. הם עמדו בכוח החלוץ של הצבא העות'מאני. מחוזק על ידי העוצמה הצבאית העצומה של צבא הסולטאן, הצליח ראדו למשוך לצידו את רוב הבויארים והוכתר, ככל הנראה ביולי 1462, על ידי מהמט השני לשליט של ולאכיה במקום ולאד צפש שנאלץ להימלט לטרנסילבניה. הבויארים היו שבעי רצון מהחלפתו של צפש עם שליט בינוני וחלש יותר. מלך הונגריה, מתיאש הוניאדי, עמד לצאת להחזיר את ולאד צפש לשלטון, אבל חזר בו כשקיבל מהסקסונים בבראשוב, שהיו להם חשבון ישן עם השליט המודח, שלוש אגרות מזויפות שהצביעו על כוונות כביכול של ולאד להיכנע לטורקים ולחתור תחת שליטת המלך ההונגרי בטרנסילבניה. המלך, שהאמין בתוכן המכתבים עצר את מסעו ושלח את ולאד צפש לכלא בוישגרד. כוח טורקי של אקינג'י בראשות מכאלולו עלי ביי נשאר זמנית בוולאכיה כדי להבטיח את ביטחונו של השליט החדש[5].

שמו של ראדו בתור שליט מוזכר כבר באיגרת מ-15 באוגוסט 1462 של סגן-הקומס של הסקלרים אל נכבדי בראשוב ואל בעלי הארמון בבראן, שבו התבקשו אלה לשמור על הסכם השלום שנחתם עם "הנסיך המכובד ראדו, כעת ווייבוד של החלקים הציסאלפינים"[6][7]

במשך כמעט עשור ידעה ולאכיה תחת שלטונו של ראדו היפה תקופה של שלווה יחסית, ללא עימותים עם הטורקים או עם הונגריה השכנה. הוא הקפיד לשלם מסים כבדים (12,000 זהובים בשנה ולשלוח מתנות יקרות לסולטאן[8] ולידע אותו על התנהגותם של המושלים הטורקים שעל יד הדנובה[9].

מכתב של ראדו היפה מבוקרשט, 14 באוקטובר 1465

יחסיו עם הסוחרים הסקסונים מבראשוב (קרונשטאט) וסיביו (הרמנשטאט) היו קרירים. נותרו מכתבים רבים שבהם התלוננו הסוחרים על קשיים עם הבירוקרטיה השלטונית הוולאכית. בשנת 1470 ככל הנראה פרץ רעב בוולאכיה והיה צורך לייבא דגנים. המלך ההונגרי מתיאש הוניאדי אסר לייצא חיטה, שעורה, שיבולת שועל ודוחן לוולאכיה כדי למנוע מחסור ועליית מחירים בטרנסילבניה[10].

התחלת המלחמות עם שטפאן הגדול. המסע לקווקז עם הצבא העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף מלוכתו נאלץ לעמוד בפני ניסיונות חוזרים של שטפאן הגדול, שליט מולדובה להדיחו בגלל מדיניותו הכנועה כלפי העות'מאנים.

יש סבורים שבסוף שנת 1469 ניסה ראדו ללא הצלחה בעזרת הבאיים מדוברוג'ה לכבוש את קיליה ששטפאן הגדול הצליח לכבוש ב-1462[11]. אז כתגובה יצא שטפאן הגדול, הכעוס גם כך על מדיניותו הפרו-עות'מאנית של ראדו היפה, לפשיטות בוולאכיה ושרף את הנמל בראילה (27 בפברואר 1470), את העיר טרגול דה פלוץ' (28 בפברואר) ואת מחוז יאלומיצה. מלך פולין קזימיר הרביעי ניסה ככל הנראה לשווא לתווך בין שני השליטים ובמרץ 1471 פלש ראדו היפה, כתגובה נגדית, למולדובה, בזמן ששטפאן הגדול, שליט מולדובה, היה עסוק במאבק בטטרים מחצי האי קרים בראשות אמינק מרזה. שטפאן, שהצליח לגלות ולדכא בינתיים גם קנוניה פנימית של קבוצת בויארים נגדו, יצא לקראת ראדו וניצח אותו ניצחון מוחץ (ב-7 במרץ 1471), על יד היישוב סוץ' מצפון מרמניקו סראט[12].

במרץ 1473 כידיד ובן חסות של הסולטאן הצטרף ראדו היפה עם 12,000 חיילים ולאכים ומסע של מהמט השני בקווקז נגד אוזון חסן, השאה הטורקמני של ממלכת פרס (שליט אימפריית אק קויונלו). ה הולאכים לקחו חלק בקרב הניצחון באוטלוקבלי ב-11 באוגוסט 1473. זה היה המסע הצבאי הארוך ביותר שבו השתתף צבא רומני אי-פעם - דרך רומליה, אסיה הקטנה ועד קווקז[13].

בתקופה שהטורקים היו עדיין עסוקים בסכסוך עם פרס, ב-8 בנובמבר 1473 עשה שטפאן הגדול הכנות לקראת מערכה חדשה נגד ראדו היפה וב-18-20 בנובמבר 1473 ניצח שטפאן את יריבו על נחל וודנאו או וודנה, לא רחוק מהכפר גרגיצה, 45 ק"מ צפונית-מזרחית מבוקרשט. ראדו ברח לבוקרשט אבל שטפאן כבש את העיר ב-23 בנובמבר 1473. משפחתו של ראדו, כולל אשתו ובתו וגם כל אוצרותיו ודגליו נפלו לידי המולדבים. במקומו של ראדו הועלה לשלטון לזמן קצר בסאראב הזקן לאיוטה, טוען לכתר ממשפחת דנשט שישב תקופה ארוכה בגלות אצל הסקסונים בטרנסילבניה.

ב-28 בנובמבר ניסה ראדו לחזור, אבל הכוח הצבאי הטורקי (לפי הכרוניקה המולדבית -גרמנית - 13,000 חיילים טורקים ועוד 6,000 ולאכים) שהתערב לטובתו חוסל על ידי שטפאן. 2,300 שבויים טורקים הועלו על ידי שטפאן על שיפודים "דרך הטבור", כפי שמפרט הכרוניקן[14][15].

מלוכתו השנייה ואולי השלישית, דצמבר 1473 -סתיו 1474[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור חודש, בהיעדרו של שטפאן הגדול ששב לארצו, חזר ראדו עם עזרה צבאית טורקית נוספת, גרש את בסאראב הזקן לאיוטה מוולאכיה ושב לשלטון. אולם במהלך שנת 1474 היו ככל הנראה ניסיונות חוזרים של שטפאן הגדול להכתיר שוב את בסאראב הזקן כשליט ולאכיה במקומו של ראדו. יש סבורים כי באביב 1474 חזר בסאראב הזקן בעזרתו של שטפאן הגדול[16][17]. ראדו נמלט לג'ורג'ו בתוך המבצר הטורקי. נמצאה אגרת ששלח לנכבדי בראשוב ב-10 באוגוסט 1474[18]. מצד שני, א. קזן, א. דניזה מציינים במחקרם כי ניסיונות אלה של שטפאן עד לסתיו 1474, ככל הנראה, לה הניבו פרי. מכל מקום, מלך פולין קזימיר הרביעי ניסה שוב לתווך בין שטפאן ובין ראדו על מנת להשיג פשרה ולמנוע על ידי כך פלישה טורקית בסמיכות לגבולות פולין ולפולין עצמה. אבל שטפאן הגדול, נחוש להמשיך במאבק בטורקים, דחה את פניות המלך הפולני. הכרוניקן הפולני, הבישוף יאן דלוגוש, מציין כי שליחי המלך "השתכנעו כי שטפאן אינו מתכוון לעשות שלום עם ראדו. וזאת לא מפני שלא חפץ בהסכם צודק, אלא מפני שראדו, במוסרו את כל המבצרים לידי הטורקים, תוך תלות ברצונם ודברם, לא היה יכול ולא העז לפעול על דעת עצמו, אלא היה נתון תחת שליטה זרה."[19]. ב-1 באוקטובר 1474 פלש שוב שטפאן לוולאכיה, הרס את המבצר של ראדו בטליאז'ן ושוב העמיד את בסאראב הזקן על כס ולאכיה.

מלוכתו הרביעית - סתיו 1474 - התחלת 1475[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזר לשלטון פעם נוספת בסתיו 1474 ומשל עד התחלת 1475.[20]. בינואר 1475 ייתכן כי ראדו היפה השתתף עדיין במערכה הגדולה בראשותו של האדים סולימאן פאשה במולדובה שהתסיימה בתבוסה קשה של הטורקים נידי שטפאן הגדול בקרב פודול אנאלט, הידוע גם כ"קרב ואסלוי" ( 10 בינואר 1475). עם השליט המולדבי באו כ-17,000 לוחמים[21].

נישואים וצאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי למריה.

  • בתו היחידה[22] הייתה מריה ווייקיצה. נפלה ב-1473 בשבי במולדובה ונישאה לשובה שלה, שטפאן הגדול, אחרי ניצחונו בוודנאו.

מקום קבורתו של ראדו היפה אינו ידוע. ייתכן כי היה במנזר טנאגנול במחוז אילפוב, אותו הקים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראדו היפה בוויקישיתוף
  • Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606), Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti, 1976 (ברומנית)

(קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ק. ג'ורסקו - "תולדות הרומנים", כרך ב, 1352-1606) (ברומנית)

Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998

Ileana Cazan, Eugen Denize - Marile puteri şi spaţiul românesc în secolele al XV-lea- al XVI-lea Editura Universităţii din Bucureşti 2001, cap.3 - Domnia lui Ştefan cel Mare - epoca de maximă afirmare politică a Moldovei medievale"" (ברומנית)

  • Constantin C.Giurescu Istoria Bucureştilor, Editura Vremea, Bucureşti, 2009
  • , Marcel D. Popa, Horia C.Matei - Mică Enciclopedie de Istorie Universală, Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti, 1983 (ברומנית) (מרצ'ל ד. פופה, והוריה מאטיי - "אנציקלופדיה קטנה להיסטוריה עולמית", בוקרשט 1983)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Şt.Andreescu עמ' 18 הערה 85, שולחת אל הכרוניקן דוכס, אזכור ראשון של ראדו היפה ב 2 באוגוסט 1439
  2. ^ א.דצ'יי עמ' 87
  3. ^ א.דצ'יי עמ' 88
  4. ^ כלקוקונדילס,(9,499B (2:250, מצוטט ב - Marios Philippides, Walter K.Hanak The Siege and the Fall of Constantinople in 1453,Farnham, Ashgate, 2011
  5. ^ א. דצ'יי עמ' 118
  6. ^ ק.ג'ורסקו עמ' 147-148
  7. ^ בהיסטוריוגרפיה הרומנית נפוצה בשנת 1962 תאוריה לפיה ניצח ולאד צפש את הטורקים והבריח את הסולטאן מהמט השני בקיץ 1462 ורק בנובמבר 1462 בויארים בוגדנים הדיחו את צפש המנצח והחליפו אותו בראדו היפה. לדברי ג'ורסקו ניצחון כזה על הטורקים לא התרחש. אילו ניצח באמת מעמדו של ולאד היה כה איתן שלא הייתה כל אפשרות להדיחו. ראו ג'ורסקו עמ' 148
  8. ^ א.דצ'יי עמ' 118
  9. ^ ק.ג'ורסקו עמ' 195
  10. ^ ק.ג'ורסקו - מצטט אגרת המלך מתיאש מ-8 בפברואר 1470
  11. ^ א. קזן - עמ' 69
  12. ^ ק.ג'ורסקו - שם
  13. ^ א.דצ'יי - עמ' 127
  14. ^ ראו ציטוט מ"הקרוניקה המולדבית-גרמנית" בתוך: א.קזן, א. דניזה - עמ' 72. היא המקור היחיד המציין את הניסיון הטורקי הנוסף והכושל הזה להחזיר את ראדו היפה לשלטון
  15. ^ ק.ג'ורסקו - היסטוריה של בוקרשט עמ' 118
  16. ^ ק.ג'ורסקו עמ' 196
  17. ^ מ.פופה, ה.מאטיי עמ' 314
  18. ^ ק.ג'ורסקו עמ' 196
  19. ^ מצוטט בא. קזן - עמ' 73
  20. ^ לגבי תאריך הדחתו הסופית ויציאתו לגלות טרנסילבניה וכמו כן לגבי שנת מותו היו קיימות מחלוקות. לפי ג'ורסקו במהדורה מ-(1976) של ספרו על "ההיסטוריה של רומנים", סיים ראדו היפה את הקריירה כשליט באביב 1474, נמלט לטרנסילבניה ונפטר שם באותה שנה 1474 כפי שציינה הכרוניקה הסרבית מצ'טיניה. ראו ק.ג'ורסקו, עמ' 196. אך ג'ורסקו תיקן זאת למשל ב"היסטוריה של בוקרשט", 2009, שם מציין בפירוש חזרה לשלטון של ראדו ב-1474 ומותו בשנת 1475.
  21. ^ א.דצ'יי עמ' 120
  22. ^ לפי ההרוניקה או הלטופיסץ מביסטריצה, מצוטט על ידי ק. ג'ורסקו (1976) עמ' 196


הקודם:
ולאד המשפד
שליט ולאכיה
1462–1473
הבא:
בסאראב הזקן לאיוטה
הקודם:
בסאראב הזקן לאיוטה
שליט ולאכיה
1473–1474
הבא:
בסאראב הזקן לאיוטה
הקודם:
בסאראב הזקן לאיוטה
שליט ולאכיה
1474
הבא:
בסאראב הזקן לאיוטה
הקודם:
בסאראב הזקן לאיוטה
שליט ולאכיה
1474–1475
הבא:
בסאראב הזקן לאיוטה