ראדו לופו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת אלבום של ראדו לופו

ראדו לופו (רומנית: Radu Lupu; נולד ב-30 בנובמבר 1945 בגאלאץ, רומניה), פסנתרן יהודי רומני שהתיישב בבריטניה ובשווייץ.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראדו לופו היה בן 6 כשהחל ללמוד נגינה בפסנתר, ובן 12 כשהופיע לראשונה בתוכנית מלאה של יצירות שהלחין בעצמו. הוא המשיך בלימודיו עוד שנים אחדות, לפני שזכה בשנת 1961 במלגה ללימודים בקונסרבטוריון של מוסקבה, שם למד אצל היינריך נויהאוס ובהמשך אצל סטניסלב נויהאוס, עד שנת 1969. הוא זכה בפרס ראשון בשלוש תחרויות: ואן קלייברן (Van Cliburn) בשנת 1966, תחרות אנסקו (Enescu) הבינלאומית בשנת 1967 והתחרות הבינלאומית של לידס בשנת 1969. בשנת 1989 זכה בפרס "אוויאטי" היוקרתי של אגודת המבקרים האיטלקית.

ראדו לופו מוזמן דרך קבע לנגן עם כל התזמורות הגדולות בעולם, ביניהן הפילהרמונית של ברלין, (שאיתה פתח את פסטיבל זלצבורג 1986, בניצוח ריקרדו מוטי), תזמורת הקונצרטחבאו ההולנדיות, כל התזמורות החשובות של לונדון, וכל התזמורות האמריקאיות הגדולות. הופעתו הראשונה החשובה בארצות הברית הייתה בשנת 1972, עם תזמורת קליבלנד ודניאל ברנבוים בניו יורק ועם התזמורת הסימפונית של שיקגו וקרלו מריה ג'וליני. לופו ניגן בכל פסטיבלי המוזיקה החשובים והוא אורח קבוע בפסטיבל זלצבורג ובפסטיבל לוצרן.