ראובן טאקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראובן הנרי טאקר
Reuben Henry Tucker III
גנרל ראובן טאקר
גנרל ראובן טאקר
לידה 29 בינואר 1911
אנסוניה, קונטיקט
פטירה 6 בינואר 1970 (בגיל 58)
צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית), דרום קרוליינה
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות 1935–1963 (כ־28 שנים)
דרגה מייג'ור גנרל (צבא ארצות הברית) מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הרגימנט ה-504, הדיוויזיה המוטסת ה-82
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה:
פלישת בעלות הברית לסיציליה
פלישת בעלות הברית לאיטליה
מבצע מרקט גארדן
המערכה בארדנים
עיטורים
צלב השירות המצוין (ארצות הברית)  צלב השירות המצוין(2)
כוכב הכסף  כוכב הכסף
כוכב הארד  כוכב הארד(2)
לגיון ההצטיינות (לגיונר) לגיון ההצטיינות (2)
לב הארגמן  לב הארגמן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראובן הנרי טאקר ה-3אנגלית: Reuben Henry Tucker III; ‏ 29 בינואר 1911 - 6 בינואר 1970) היה מייג'ור גנרל אמריקאי שהתפרסם בתפקידו כמפקד הרגימנט ה-504 של הדיוויזיה המוטסת ה-82 במלחמת העולם השנייה.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאקר נולד וגדל בעיירה אנסוניה, שבקונטיקט. בשנת 1935 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית והוסמך כקצין בחיל הרגלים של צבא ארצות הברית. בהמשך התנדב לכוחות המוטסים ושובץ בגדוד הצנחנים ה-504 שבהמשך הפך לרגימנט הרגלים המוצנח ה-504 של הדיוויזיה המוטסת ה-82. טאקר מונה תחילה לקצין האג"ם של הרגימנט ובשנת 1942 ומנה למפקד מפקד הרגימנט ה-504 של הדיוויזיה המוטסת ה-82 ופיקד עליו בסיציליה, בסלרנו ואנציו בהן ביצעו הוא ואנשיו צניחות קרביות[1]. בשל האבידות הכבדות שספג הרגימנט לא השתתפו אנשיו, ובהם קוק, בפלישה לנורמנדי. טאקר פיקד על הרגימנט במהלך מבצע מארקט גארדן במהלכו צנחו אנשיו בהולנד[2]. במהלך המבצע (19 ו-20 בספטמבר 1944) ניסו כוחות החלוץ של הקורפוס ה-30 (מדיוויזיית המשמר המשוריינת) בסיוע יחידות מהדיוויזיה המוטסת ה-82 להשתלט על הקצה הדרומי של גשר ניימכן, אך נהדפו שוב ושוב על ידי המגינים הגרמניים. מפקד הגדוד ה-3 ברגימנט, ג'וליאן קוק, הוביל את הגדוד בצליחת סער באור היום של נהר הוואל ובקרב לכיבוש הקצה הצפוני של הגשר. הגרמנים נסוגו מניימכן וכוחות בעלות הברית תפסו את הגשר (שאורכו היה כ-200 מטר) ללא פגע בשעות הערב של 20 בספטמבר[3]. בהמשך פיקד על הרגימנט במהלך המערכה בארדנים[4]. לאחר המלחמה שימש במגוון תפקידי מטה ופיקוד ובין היתר שימש כעוזר מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101 והועלה לדרגת מייג'ור גנרל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'יימס גבין, "קדימה לברלין: עלילות קרב של מפקד צנחנים אמריקני במלחמת העולם השנייה", תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1981, עמודים 92-94.
  2. ^ קורנליוס ראיין, "גשר אחד רחוק מדי", הוצאת זמורה ביתן ומודן, 1979, עמודים 297-328.
  3. ^ ג'יימס גבין, "קדימה לברלין: עלילות קרב של מפקד צנחנים אמריקני במלחמת העולם השנייה", תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1981, עמודים 203-213.
  4. ^ אנטוני ביוור, "ההימור האחרון של היטלר: המתקפה בארדנים 1944", הוצאת ידיעות ספרים, 2017, עמודים 204-205.