לדלג לתוכן

ראובן מירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראובן מירן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 3 בספטמבר 1944 (בן 81)
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הגבעות המערביות, אנה והציידים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר הדקלים של האקדמאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראובן מירן (נולד ב-3 בספטמבר 1944) הוא סופר עברי, מתרגם, עיתונאי, עורך ומו"ל הוצאת נהר ספרים.

מירן נולד, גדל ולמד בכפר סבא. בשנים 1970–1995 שימש בתפקידים שונים בשירות החוץ הישראלי. למד פילוסופיה בסורבון בפריז. החל לפרסם מסיפוריו הקצרים בגיל מאוד צעיר. סיפורו הראשון נדפס כשהיה כבן 17.

היה עובד מבצעי בשירות החוץ הישראלי,[1] ועל כך כתב: "חייתי לא מעט שנים בארצות רחוקות מן הארץ הזאת ... הסתובבתי בשליחויות המוכרות כממלכתיות כאלה ואחרות ברחבי היבשת והעולם כולו".[2]

מירן החל לתרגם לאחר שובו ארצה. קודם מצרפתית, ואחר כך גם מאנגלית. לאחר שבנה את ביתו בבנימינה, בשנת 2003, החל גם בקריירה של מוציא לאור, והקים, יחד עם רעייתו שושי מירן, שנפטרה ב-11 בפברואר 2018,[3] את הוצאת הספרים הקטנה נהר ספרים, המתמחה בתרגום ספרים ייחודיים, בצד ספרים מקוריים מאת מירן עצמו. מירן הוא גם מבקר ספרים ומפרסם ביקורות ספרים וסקירות בעיתונות הארצית בישראל.[4] מירן כתב שני שירים שהולחנו ובוצעו על ידי יזהר אשדות ונכללו בתקליט רדיו חזק של להקת תיסלם.

בשנת 2003 זכה בעיטור מטעם ממשלת צרפת - אביר במסדר הדקלים של האקדמאים.

בשנת 2011 זכה פרס אוסטנה (אנ') האיטלקי על מפעל תרגום של ספרי מופת וטקסטים מכוננים משפות אירופיות לעברית.[5]

בנובמבר 2025 ראה אור בפריז הספר "זיכרונות מעונה מתה" של ראובן מירן בתרגום לצרפתית.[6]

(הרשימה חלקית בלבד)

כמו כן הוציא לאור ספרים שונים בהוצאת "נהר ספרים", בנימינה.

  • לראות אותה היום, לחן: יזהר אשדות - כתב את הגרסה של השיר באנגלית
  • יש רגעים, לחן: יזהר אשדות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

על כתביו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. יש לי זיכרון עמום של מה שהייתי, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2006
  2. אתר למנויים בלבד פרידה אישית מאוד מאריה סיון, באתר הארץ, 25 ביוני 2015
  3. אורון ויינברג, היא התקלחה, הכינה ארוחת בוקר וצפתה בטלוויזיה. ב-20:50 כבר הפכה לגעגוע, באתר ynet, 14 במרץ 2018
  4. ראובן מירן, לא ייאמן, כן יסופר, באתר ynet, 13 במאי 2007
    ראובן מירן, המקום שבו החשיכה לא תתפוגג לעולם, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2007
    ראובן מירן, "פריזאים: היסטוריה הרפתקנית של פריז": תמיד תהיה לנו פאריס, באתר הארץ, 25 ביולי 2012
  5. פרס באיטליה לראובן מירן, באתר הארץ, 3 במאי 2011
  6. 1 2 Reuven Miran, Mémoires d'une saison morte, Éditions Lis & Parle, 2025-10-11 (בצרפתית)