ראובן קריץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראובן קריץ
ראובן קריץ, 2003
ראובן קריץ, 2003
לידה 11 בנובמבר 1928
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בנובמבר 2020 (בגיל 91) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rudolf Kritz עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Ricky Keller, ריקי קלר, Ruthi Shamir, רותי שמיר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 7 בנובמבר 2020 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראובן קְריץ (נובמבר 19287 בנובמבר 2020) היה סופר עברי, סופר ילדים, חוקר ספרות, מורה, מו"ל ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן קריץ (Reuven R. Kritz) נולד בווינה בירת אוסטריה. אביו, ד"ר אריה קריץ, היה רופא יליד גליציה.[1] בשנת 1938, ערב מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל עם אביו. למד כילד חוץ בקיבוץ מזרע, ושם סיים את בית הספר התיכון. השלים לימודיו בסמינר הקיבוצים ועלה לירושלים להשלים לימודיו באוניברסיטה העברית. שם גם קיבל את התואר השלישי בחקר הספרות המשווה. בשנים 1951 עד 1956 היה מורה ומחנך בקיבוצו מזרע. באחת מנסיעותיו לצרפת זכה סיפור קצר משלו בפרס ראשון ופרסם לראשונה את שמו.

בשנת 1956 עקר עם משפחתו למושב מולדת, פתח הוצאת ספרים קטנה משלו שבמסגרתה יצאו לאור רוב ספריו, ולימד בבתי ספר תיכוניים במולדת, עין חרוד וקריית חיים. בראשית שנות השבעים, עד 1976 שהה בחו"ל, והרצה באוניברסיטאות אמריקאיות ידועות על הספרות העברית. עם שובו השתקע בקריית מוצקין והחל להרצות באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל אביב. בכל השנים הללו, פרסם שורה ארוכה של ספרים לבני הנעורים. אחדים מהם, שנתפרסמו בהמשכים בעיתוני הנוער, קנו להם שם, ואף הוסרטו. קריץ כתב לנוער בעיקר רומנים ריאליסטיים מחיי הארץ בקיבוץ, ובייחוד של המוסד החינוכי שומריה של משמר העמק שם למד. הנושאים המרכזיים בהם טיפל בשורת רומנים אלה הם ההתבגרות, האהבה הראשונה, ידידות לסוגיה, מלחמת העצמאות ופעולות צבאיות אחרות ועוד.

החל מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 פרסם שורה של רומנים ריאליסטיים קומיים על חיי הסטודנטים בישראל, שחלקם זכה להצלחה. משנות ה-80 ואילך נתפרסמו מחקריו החשובים בספרות העברית החדשה, ובהם מחקרים על שירת רחל, על ספרות הקיבוץ ועוד. העולם האקדמי בארץ לא האיר לו פניו, והחל מאמצע שנות ה-90 התגורר בהיידלברג והרצה בעיקר בגרמניה, שם זכה להערכה רבה.

הפן הנחשב מעניין יותר אצל ראובן קריץ הם הספרים שפרסם בעילום שם ובשמות בדויים. בין הספרים הללו ספרי בלשים, ספרי פעולה, שירים, סיפורים מן התנ"ך ועוד. הידוע בין שמות העט שלו הוא "ריקי קלר".

כדי לקדם את כתב היד של הרומן "אחות קטנה" שלח קריץ נערה כבת 16 למערכות עיתונים. נערה זאת הציגה עצמה ככותבת היצירה, ורק אחרי קבלת חוות הדעת מהוצאות הספרים חשפה שהיא אינה הכותבת המקורית, וכי מדובר בקריץ.[2]

ב-1997 הופיע ספר שהוקדש כולו לחקר יצירתו של חוקרת ספרות אמריקאית בשם "רותי שמיר". הספר מגיש ניתוח מעמיק ומקיף של כתביו של קריץ. בעולם הספרות והאקדמיה הועלו טענות שמדובר בשם בדוי נוסף של ראובן קריץ, שכתב את הספר המחקר בעצמו.[3]

ראובן קריץ לא היה מתרגם מקצועי, אבל תרגומו ל"גן פינצי-קונטיני" ("Il giardino dei Finzi-Contini"), מאת הסופר היהודי-איטלקי ג'ורג'ו באסאני, זכה בשעתו לשבחים רבים.

בתו אורי קריץ (אנ') היא פרופסור ללשון וספרות עברית באוניברסיטת אוקלהומה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוקר חדש: (1955) הוצאת הקיבוץ המאוחד רומן נעורים בעל רקע אוטוביוגרפי מובהק. (ראה אור בתרגום לאנגלית (1965), לאספרנטו (1967), לשוודית (1969) ולגרמנית (1994).) (זכה בפרס ברש לספרות ילדים ונוער לשנת תשי"ז[4])
  • חטאות נעורים: על חבלי התבגרות בחברת ילדים קיבוצית בסוף שנות הארבעים.
  • סרטן בלילה: הרהורים מעמיקים על החיים, רצופים נוסטלגיה - דרך צרור מכתבים של כותב אלמוני אל 'את' דמיונית.
  • אחות קטנה: רומן ריאליסטי על לבטי התבגרותה של בת מושב.
  • שירת רחל: על שירתה של המשוררת רחל (בלובשטיין).
ואחרים.
  • שנים של תכלת (המשך של בוקר חדש)
  • נפנוף של מטפחת (המשך של בוקר חדש ושנים של תכלת)

ספרי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרכי עיצובו של הגרוטסקי, בסיפוריהם של א.ת.א. הופמן, של ניקולאי גוגול ושל אדגר אלן פו, ירושלים, 1969.
  • איך לנתח יצירת ספרות?, קריית מוצקין, 1972.
  • תבניות הסיפור, קריית מוצקין, פורה, 1976.
  • הסיפורת של דור המאבק לעצמאות, חיפה, 1978.
  • בדרכי השיר, 2 כרכים, קרית-מוצקין, הוצאת פורה, 1984.
  • על שירת רחל, מחקרים בשירת רחל, תל אביב, 1987.
  • איך מנתחים סיפור, מודגם על ’מאחורי הגדר’ לביאליק, תל אביב, 1988.
  • בעיות הביקורת, מבט אישי, תל אביב, 1989.
  • סיפורי הקיבוץ, מחקר בספרות הקיבוץ, אורי קריץ, ראובן קריץ, תל אביב, פורה, 1997.
  • בדרכי השירה, מבוא לשירה העברית, אורי קריץ, ראובן קריץ, תל אביב, 2000.
  • מן היקב, סוגיות ספרות, תאוריה, מחקר, סקירות סיכום, דיוקני ספרים וסופרים, תל אביב, פורה, 2004.

מספרי ריקי קלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשדרות השקיעה;[5]
  • דופקים;
  • הלא-גמורות;
ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראובן קריץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מת אריה קריץ, דבר, 13 בדצמבר 1978.
  2. ^ אורי אבנרי, מאמר מערכת, באתר העולם הזה, ‏ספטמבר 1961
  3. ^ מערכת הלקסיקון, ראובן קריץ, באתר הקשרים. אוניברסיטת בן גוריון. המחלקה לספרות, ‏2019
  4. ^ פרס ברש לספורטה ולקריץ, דבר, 4 בינואר 1957.
  5. ^ ע. רוגל, נפנוף של מפרש ברוח, מעריב, 7 בנובמבר 1980