ראיה סייקינן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראיה סייקינן
'Raija Siekkinen
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 11 בפברואר 1953
קוטקה, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 2004 (בגיל 50)
קוטקה, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פינית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס רונברג (1993)
  • פרס אינו לינו (1998)
  • פרס קָלֵוִי יֶנְטִי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראיה סייקינן (Raija Siekkinen; ‏11 בפברואר 19537 בפברואר 2004) הייתה סופרת פינית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיה סייקינן נולדה בעיר קוטקה במחוז קימנלאקסו שבדרום-מזרח פינלנד ב-11 בפברואר 1953. היא למדה ספרות פינית, פולקלור ופילוסופיה באוניברסיטת הלסינקי וקיבלה את תואר הבוגר בשנת 1981. בין השנים 1981 ו-1984 עבדה כחוקרת במוזיאון המחוזי של קימנלאקסו, ומ-1984 ואילך התפרנסה מכתיבה. היא נספתה כשביתה נשרף בפברואר 2004.

ראיה סייקינן כתבה חמישה-עשר ספרים, ושמונה מתוכם הם קבצים של סיפורים קצרים: "בוא החורף" (1978), "הנידונים" (1982), "מוקד החיים" (1983), "שקר קטן" (1986), "איך האהבה נולדת" (1991), "טעם מתכת" (1992), "שם יפה" (1996) ו"ימים שנקנו ביוקר" (2003). בנוסף לאלה כתבה סייקינן גם את הרומנים "האי" (1988), "מטרד בנוף" (1994) ו"זה קרה כאן" (1999) ואת ספרי הילדים "אדוני המלך" (1986), "הילדה, העץ והראי" (1987), "פאן הסקרן" (1988) ו"הדג הענק" (1991). על כתיבתה הפורייה זכתה סייקינן פעמיים בפרס המדינה הפינית (1984 ו-1992), וכן בפרס מִיקָה וָלְטַרִי (1987), בפרס רוּנֶבֶּרְג (1993), בפרס אֵינוֹ לֵינוֹ (1998) ובפרס אוֹטַוָה (2000).

ביצירתה של סייקינן משמשים אירועים יומיומיים חלק מהדרמה הגדולה של החיים, והציר המרכזי של כתיבתה נע סביב מערכות יחסים בעייתיות, בראש ובראשונה בין גבר לבין אישה. האהבה, האכזבה, הכעס, הפרידה והבוגדנות הם יסודות המשולבים ביצירה זו אלה באלה, והם נדונים אגב התייחסויות היוצרת ליחסי-האנוש שכתיבתה עוסקת בהם. עולם החוויות של אישה בודדה או של אישה שנדחקה לשוליים וזיכרונות הילדות והנעורים הם שני הבסיסים העיקריים שהסופרת מסתמכת עליהם בכתיבתה. סייקינן לעולם אינה מתמקדת בחברה, אלא מפנה את זרקוריה תמיד אל היחיד. האירועים שהיא כותבת עליהם מועברים בקביעוּת דרך מסננת הדמיון העשיר, והזיכרון הסובייקטיבי תופש אותם כהתרחשויות רחוקות ומרוחקות. רגישוּת הכתיבה של סייקינן, ייחודה ועיקר מיומנותה הם ביכולתה לחדור אל מודעוּת האדם ולתאר אותה באמצעות נופי הנפש, מקומות שבירתם של הָרגשות וההקשבה למוזיקה של הבדידות.

ספרה של סייקינן "האי" ראה אור בעברית בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל בשנת 2004, ולתרגום הרומן בספר מצורף תרגומו העברי של הסיפור הקצר "הנשמה מלאכותית", הלקוח מתוך הקובץ "טעם מתכת". בשנת 2011 ראה אור קובץ סיפוריה "שקר קטן" בתרגום דנה שולגה-רז ובסדרת "צפון" של הוצאת הקיבוץ המאוחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]