ראייה עיוורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ראייה עיוורת היא תופעה קוגניטיבית-נוירולוגית בה אנשים שהתעוורו בעקבות פגיעה בקליפת המוח החזותית, מצליחים בכל זאת לנחש את צורתו של עצם כלשהו, מיקומו או כיוון תנועתו.

המונח נטבע ב-1974 על ידי הפסיכולוג הבריטי לורנס וויסקרנץ (Weiskrantz). במחקר שנערך באותה שנה נמצאה התופעה אצל קופת רזוס שקליפת הראייה שלה הוסרה. דווחו מספר מקרים של התופעה בקרב בני אדם, אך ברובם מדובר היה באנשים שנפגעו חלקית בקליפת הראייה (רק המיספרה אחת של המוח נפגעה). בסוף שנות ה-2000 דווח לראשונה על אדם שכונה TN שנפגע בשתי המיספרות המוח וניחן בראייה עיוורת, למשל הבחנה בין הבעות פנים של שמחה, עצב וכעס, ויכולת לעקוף מכשולים שונים במסלול הליכתו ללא אמצעי עזר.

ההסברים לתופעה אינם ברורים דיים. ייתכן כי נפגעי קליפת המוח החזותית יכולים להיעזר בהד החוזר מעצמים שונים כדי לזהות את מיקומם וצורתם (אקו-לוקציה), אך הדבר עשוי לאפשר רק זיהוי של עצמים גדולים, ולא מסביר את יכולתו של TN לזהות מכשולים קטנים שהוצבו בדרכו.

אחת הביקורות על הניסוי של TN הייתה כי עיניו של הנבדק לא כוסו במהלכו, ולא נערך בירור האם כיסוי זה משפיע על ביצועיו.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיה עיוורת זהו מצב בו עיוור מגיב לגירויים ויזואליים שלא במודע (מדובר כמובן בבני אדם ולא חיות). יכולת זו נמצאת אצל אנשים בעלי עיוורון בקורטקס הסטריאטי, הידוע בשם הקורטקס הראיתי הראשוני או V1.

פציינט הסובל מראיה עיוורת נחשב כעיוור, לא מצליח לראות דבר. אך אם נבקש מהפציינט לנחש מהו אובייקט מסוים, 80% מהמקרים הפציינט ידווח נכון. אם 80% מהמקרים הוא מנחש נכון אז כנראה שזה לא מזל מוצלח אלא משהו מעבר לזה. הדבר קשור לתת מודע של הפציינט. הפציינט מסוגל לראות למרות שהוא עיוור. לפציינט יש תפיסה אך הוא לא מודע אליה.

בתחילה חקרו ראיה עיוורת על חיות. כאשר מסירים או פוגעים בקורטקס הראייתי, החיות עדיין יכולות להעביר את ההבחנה הוויזואלית למרות השינויים ביכולת הקיבולת שלהם במח. יכולת זו לא מפתיעה מכיוון שהפלט מהעיניים מגיע גם כן למספר מטרות שונות במח הנמצאות בין ה midbrain  והתלמוס שלא נפגעים כשה-V1  נפגע. מה שמפתיע, זה שבני אדם עם פגיעה בV1  מדווחים על עיוורון טוטאלי.

המודעות משתלבת עם כל הפעילות היומיומית.  איך אפשר להפריד את המארג המורכב של מוחנו בשביל למצוא את הנקודה האחראית למודע כדי לחוות את העולם, מבלי לפגוע בשאר חלקי המוח?

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה להחליט מה נחשב לנקודת ההתחלה בהיסטוריה המובילה לגילוי ראיה עיוורת.

במאה ה-19 חוקרים ערכו ניסויים בחיות, בעיקר בקופים, עם הפרעות בקורטקס הראייתי.

ההיפותזה הייתה שמערכת הראיה אצל בני אדם שונה משל חיות. למרות הדמיון באנטומיה, הסיקו כי במקרה של פגיעה מוחלטת בV1 - אצל בני אדם, לא תהיה שום היבט ראיה. מספר ממצאים סתרו מסקנה זו כגון Riddoch G שסיפר על מטופל שהיה לו פגיעה ב-1V ולמרות זאת היה לו תפקוד ראייתי. הוא זיהה תנועה  אך לא תמונה סטטית.

ב- 1970 שיטות שונות ללימוד על פגיעות אוקסיפטליות הוצגו, ותוצאות המחקרים הראו שהחולים מסוגלים להבחין בין צורות X לעומת O,  קו ורטיקלי לעומת קו הוריזונטלי. כמו כן הם מסוגלים לזהות כיוון תנועה.

Weiskrantz המציא את המושג "ראיה עיוורת", המתייחסת לתופעה המוזרה שאנשים מתעקשים שהם עיוורים אך בכל זאת הם מסוגלים להבחין בצורות או בתנועה. 

סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיה עיוורת מחולקת ל-2 סוגים:

סוג א': לאדם אין מודעות לגירוי ראייתי אך יכול לנחש חלקים מסוימים של הגירוי כגון צבע, צורה ומיקום האובייקט, ברטב המקרים הם צודקים.

סוג ב': יש לפציינט קצת מודעות על התנועה של האובייקט ועל מיקומו אבל לא יכול לתפוס את החפץ בידיו, כמו כן, העיניים שלו זזות עם תנועת החפץ אך הוא אינו מסוגל לתאר את התנועה. סוג זה מתרחש בעקבות פגיעה במח בעיקר באונה האוקסיפטלית .

כאשר הקורטקס הראייתי פגוע יהיה חוסר תפיסה באזורים מסוימים בשדה הראיה, ולכן החולה ישתמש בTectopulvinar Pathway- שבו אין מודעות לראיה, המוכיח שמסלול זה משמש לראיה לא מודעת העוזר להגיב מיד לתנועות ולהסתגלות עם העיניים לאובייקטים ללא שליטה.

מסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסלול התקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם מסתכל על עץ. קרני האור המוקרנים מהעץ נכנסים לעין, עוברים את הקרנית, הלשכה קדמית, העדשה והויטריוס. הם מתרכזים על הפוטורצפטורים שברשתית. הפטורצפטורים מכילים 2 סוגי תאים: תאי cones ותאי  rods. הם ממירים את קרני האור לסיגנלים המועברים על ידי תאי הביפולר לתאי הגנגליון. תאי הגנגליון יוצאים מהעין באזור הנקרא הדיסק האופטי על ידי העצב האופטי, עצב אופטי מעין ימין נפגש עם עצב אופטי מעין שמאל ב .optic chiasmשם מידע המגיע מהצד הנאזלי בכל עין עובר לצד הנגדי במח, והמידע מהצד הטמפורלי נשאר באותו צד. משם המסלול נקרא optic tract. מידע משדה ראיה ימני נמצא ב-optic tract  שמאלי ולהפך. כלoptic tract   עובר ב- lateral geniculate nucli  שבתלמוס.

גרעיני ה–LGN  מחולקים לשכבות. בכל שכבה מתקבל מידע אחר: ב-4 שכבות מתקבל מידע מתאי גנגליון מסוג parvocellular, וב- 2 שכבות מתקבל מידע מתאי גנגליון מסוג .magnocellular

משם המידע עובר למח על ידי 2 מסלולים שונים:

Tectopulvinar pathway (1  

אקסונים של תאי magnocellular נשלחים ל- superior colliculi שנמצא ב-tectum  שב midbrain. ה- superior colliculi שולח קשרים לאזורים בתלמוס הנקראים pulvinar  ולכן מסלול זה נקראTectopulvinar system . המסלול מתחלק ל-2 מסלולים עיקריים: מדיאלי, השולח קשרים לאונה פריאטלית, ולטרלי, השולח קשרים לאונה טמפורלית.

Geniculostriate pathway (2

כל האקסונים מה- LGN  מסוג parvocellular יוצרים מסלול בשם Geniculostriate system.  מסלול זה מסתיים באזור הראיה  Primary visual cortex (V1)  הנמצא באונה האוקסיפיטלית בקורטקס. מאזור הראיה המידע מועבר לאזורי ראיה באונה הפריאטלית ובאונה הטמפורלית.

המסלול בלא תקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם בעל פגיעה באזור V1  סובל מראיה עיוורת , מה שאומר שה- geniculostriate pathway פגוע. למרות הפגיעה בקורטקס הראייתי האדם עדיין יכול להגיב לגירויים ראייתיים. הגירויים הראייתיים לא רק עוברים דרך ה geniculostriate pathway -אלא גם דרך ה tectopulvinar pathway.

ולכן במקרה של ראיה עיוורת רק ה- geniculostriate pathway פגוע וה- tectopulvinar pathway מתפקד כרגיל. זהו ההבדל המובהק בין ראיה עיוורת ועיוורון רגיל. בעיוורון רגיל 2 המסלולים לא עובדים, ובראיה עיוורת רק מסלול אחד לא עובד והמסלול השני מקבל את הגירויים הראייתיים כרגיל.

לעתים קרובות הנזק ב- v1  לא מוחלט ולכן יש רק אזור מסוים בשדה הראיה שהחולה לא רואה (סקטומה). בניסויים שמים את הגירוי באזור הפגוע בשדה הראיה.

לכן פציינט עם ראיה עיוורת מסוגל "לנחש" היכן בדיוק המיקום של אובייקט מסוים ולענות נכון ברוב המקרים. הם יכולים גם לזהות את המאפיינים הבסיסיים של אובייקט מסוים- צורה, צבע, ותנועה.

באופן מפתיע כשמראים פנים, שזהו גירוי מורכב,  החולה אינו יכול להגיד את המין או את זהות הפנים אך יכול לומר מהו הרגש המבוטא בפנים- שמחה או פחד.

דבר זה נבדק בשני צורות:

1) האדם אומר מהו הרגש שנראה בפנים.

2) מדידת הבעת הפנים של החולה עצמו. ישנה תופעה של "הידבקות" בהבעת פנים – כאשר אדם רואה הבעה מסוימת, הוא לעתים מבצע את אותה הבעה. תופעה זו נצפתה בחולים גם כאשר שמים את הפנים בחלק השדה הראייתי שהחולה עיוור ביחס אליו. אנשים אלו הם למעשה עיוורים – אין להם מודעות למידע ראייתי. רק אם "מכריחים" אותם לענות, או כשהם מנווטים בסביבה, או בודקים תגובות לא מודעות שלהם, אז רואים שהם עוברים בין חפצים מבלי להיתקל או שהם מסוגלים לנחש נכון דברים שתוארו להם.

ניסויים ומחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני כמה שנים, ל- TN, רופא בגיל העמידה משווייץ, היו שני אירועים מוחיים אחד אחרי השני.  אחד בכל צד של המוח.  הם פגעו קשות במוח בקורטקס הראיתי.

בדיקות מקיפות של TN אישרו שעל אף שעיניו היו בסדר גמור הוא היה עיוור לחלוטין. הוא לא היה מסוגל לראות עצמים ונעזר במקל הליכה כדי להגיע ממקום למקום. כששאלו אותו אם הוא יכול לראות ענה: לא! אני עיוור!

הנוירולוג ביאטריס דה-גלדר המזוהה עם אוניברסיטת טילבורג בהולנד וכן עם בית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון רצה ללמוד עוד על TN. ראשית הוא ועמיתיו חזרו על הבדיקות לTN הם רצו לדעת בוודאות שהוא אכן עיוור. לאחר מכן הם ערכו לו מסלול מכשולים במסדרון. המכשולים כללו חפצים יומיומיים ( סליל נייר, ערימה של ספרים וכו'). אחרי כן הם ביקשו מ TNללכת במסדרון. הוא לא היה מודע למכשולים .  TNהחל ללכת במסדרון אך במקום ללכת ישר הוא פסע בזהירות סביב כל המכשולים, ולא נגע באף אחד מהם, המדענים הופתעו מאוד.

למרות שהחלק העיקרי של מוחו המעבד מידע ויזואלי נהרס, עדיין יש חלקים במוח שלא נפגעו ואלו מסוגלים לעשות עיבוד ויזואלי.  אחרי הכל אחד התפקידים הבסיסיים ביותר של מערכת הראיה הוא להימנע ממכשולים ומטורפים. יש לTN עדיין כמה יכולות ויזואליות הוא פשוט לא מודע להם.

סטיבן האקלי, פרופסור למדעים פסיכולוגיים אומר שחקר חולים כגון TN נותן למדענים מידע על מהות המודעות. הרעיון הוא כי על ידי השוואת התגובה כאשר הוא מודע וכאשר לא,  ניתן יהיה לקבוע אילו חלקים של המוח חיוניים ואיך מודעות מתעוררת.

במחקר נוסף שמו כדור ירוק לפני החולים ושאלו אותם האם הם רואים אותו. הם לא ראו דבר אבל כשהחוקרים ביקשו מהם להצביע על הכדור הם הצליחו ואף חלקם יכלו לומר מהו הצבע של הכדור. וכשביקשו מהם להצביע על הכדור, הם הצליחו.

מחקרים הראו שלסובלים מראיה עיוורת יש יכולת זיהוי קונטרסט גבוהה, אך עדיין לא ברמה של ראיה תקינה. כאשר בודקים להם את הסף, רואים שהוא עולה בצורה לינארית, זאת אומרת שהם פחות רגישים לניגודיות לעומת אנשים עם V1 תקין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ajina S, Rees G, Krennard C and Bridge H. Abnormal contrast response in the extrastriate cortex of blindsight.

Morten Overgaard, , Blindsight: recent and historical controversies on the blindness of blindsight, WIREs Cogn Sci 2012. doi: 10.1002/wcs.1194

Laura Chivers, , Blindsight and consciousness, submitted by SerendipUpdate, 2000

David Robson, Blindsight: the strangest form of, 28 September 2015

null D.B., Karl Lashley and Migraines, How do we see the world?

Joe Palca, Blind Man Sees with Subconscious Eye, 23 December, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]