ראלי דקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראלי דקר
Paris-Dakar
סמל ראלי דקר
סמל ראלי דקר
ענף ספורט מוטורי (ראלי רייד מכוניות, אופנועים ומשאיות)
תאריך ייסוד 1979
ארגון מפעיל ארגון הספורט אמוארי (ASO)
מספר תחרות 40 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר מתמודדים 482 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מארחת סנגל, צ'ילה, ארגנטינה, ערב הסעודית, צרפת
עיר מארחת ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
יבשת אפריקה ואירופה: 1979 - 2007
אמריקה הדרומית: 2009 - 2019
אסיה: 2020 - נוכחי
שמות קודמים ראלי פריז-דקר
www.dakar.com
2024
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'ובאני סאלה, רוכב קבוצת KTM, בראלי 2007

ראלי דקר (כונה בעבר ראלי פריז-דקר) הוא מרוץ ראלי רייד שנתי, שהתקיים בדרך כלל באפריקה, אחר כך באמריקה הדרומית ונערך כיום בערב הסעודית. הראלי נערך על ידי ארגון הספורט אמוארי (ASO) הצרפתי משנת 1979. המרוץ פתוח לחובבנים ולמקצוענים, ונחשב למרוץ סיבולת בשטח קשה, לרבות מדבריות ודיונות.

המרוץ המקורי התחיל בפריז והסתיים בדקר שבסנגל. עם השנים חל שינוי בנקודת הפתיחה והמרוץ אף הוזנק מגרנדה, ליסבון וגם מדקר עצמה. רוב מסלולי הראלי עברו דרך מרוקו, סהרה המערבית ומאוריטניה והסתיימו בדקר. לעיתים הסתיימו המרוצים במקומות אחרים באפריקה כדוגמת מצרים ודרום אפריקה. בשנת 2009 נערך המרוץ לראשונה באמריקה הדרומית לאחר שבוטל בשנת 2008.

אורכו של הראלי מעל 9,000 קילומטר ומשכו כ-16 ימים, במרוצי אפריקה ובמרוצי אמריקה הדרומית. אזור אדראר שבמאוריטניה נחשב לשטח בעל העבירות הקשה ביותר שמרוצי אפריקה עברו בו.

אירועים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתתפי הראלי עוברים בדרכם איתני טבע בולטים ולעיתים רבות משתתפים רבים במרוץ לא זוכים להגיע לקו הסיום. הסיבות הן לעיתים תקלות מכניות ברכביהם, אך לא אחת מיתות ופציעות הן אלו שמנעו מהנהגים את השלמת כל הקטעים. כך, לדוגמה, בראלי אשר נערך ב-1988 נהרגו שישה אנשים, מהם שלושה משתתפים וכן שלוש עוברות אורח, תושבות המדינות בהן נערך המרוץ. מיתות תושבי אזורי הראלי אינן נדירות ומקרים דומים אירעו גם במרוצים מאוחרים יותר, כאשר האחרון בראלי 2006 בו נהרג בתאונה הרוכב אנדי קאלדקוט ושני ילדים תושבי המקום שנהרגו מפגיעת רכבי מרוץ חולפים.

אירועים בולטים אחרים בהיסטוריית ראלי דקאר כוללים את היעדרותו של מרק תאצ'ר, בנה של ראש ממשלת בריטניה דאז מרגרט תאצ'ר, כאשר איבד את דרכו בראלי 1982 ונמצא רק לאחר שישה ימים. במהלך המרוץ ב-1986 תאונת מסוק גבתה את חייהם של מספר אנשים, בהם אנשי תקשורת ואף מייסד המרוץ, תיירי סבין.

ריבוי התאונות הוביל לקריאה רבתי לביטול הראלי מטעמי בטיחות, הן של משתתפיו והן של תושבי המדינות אשר קיפחו את חייהם לעיתים. עם זאת, מרוצי הראלי המשיכו ברצף עד לשנת 2008, עת לראשונה בוטל המרוץ כיממה לפני הזנקתו מליסבון בעקבות חשש מפיגועי טרור. החשש הועלה בעקבות שורה של ניסיונות חטיפה ופעילות ערה מצד ארגון הטרור אל-קאעידה במאוריטניה. בעקבות איום הטרור הוזנק הראלי ב-2009 לראשונה בתולדותיו בדרום אמריקה. מסלול המרוץ נמתח בין ארגנטינה לצ'ילה.

באפריל 2009 פרסמו מארגני הראלי קריטריון חדש בעבור המתחרים על גבי אופנועים לפיו רק רוכבים שהתחרו באחד משלושת מרוצי ראלי דקר הקודמים או שהתחרו באחד מסבבי אליפות העולם בראלי של ה-FIM, יורשו להשתתף במרוץ שיתקיים ב-2010. למרות הביקורות הרבות שנשמעו כנגד החלטה זו המצמצמת משמעותית את כמות הרוכבים המורשים להתחרות באירוע, פרסם ארגון ASO המפיק את הראלי ביוני 2009 תקנה חדשה ונוספת לפיה לא יורשו להתחרות בראלי 2010 אופנועים בנפח הגבוה מ-450 סמ"ק. הסיבה להוראה חדשה זו, תוארה באתר המרוץ כניסיון לשמור על עלויות השתתפות נמוכות יחסית למתחרים חובבים. בעקבות הודעה זו, הודיעה יצרנית האופנועים KTM שניצחה בכל המרוצים משנת 2001 עד 2009 בקטגוריית האופנועים (באמצעות אופנועים שנפחם גדול מ-600 סמ"ק), על פרישה ואי השתתפות באירוע של 2010.

קטגוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנועים (מוטו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קבוצה 1 (מרתון) - אופנועים מייצור סדרתי.
  • קבוצה 2 - אופנועים משופרים.
  • קבוצה 3 - טרקטורונים.

מכוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריית המכוניות כוללת כלי רכב שמשקלם עד 3,500 קילוגרם:

  • קבוצה T1 - רכבי שטח משופרים.
  • קבוצה T2 - רכבי שטח מייצור סדרתי.
  • קבוצה פתוחה - רכבי שטח אחרים.

משאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריית המשאיות כוללת כלי רכב שמשקלם מעל 3,500 קילוגרם:

  • קבוצה T4 - כלי רכב מייצור סדרתי (T4.1) או משופרים (T4.2).
  • קבוצה T5 - כלי רכב לתמיכה טכנית במתחרים.

המשתתפים בראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשתתפים בראלי באים מלאומים רבים אך אינם מייצגים את מולדותיהם במרוץ. עיקר הזוכים בו באו לרוב ממדינות אירופאיות, כגון צרפת, רוסיה ואיטליה, וכן מיפן. מספר נהגים ישראלים ניסו אף הם את כוחם בראלי, בהם, ניר ברקת (2001, 2002), עידו כהן (2002, 2004) על גבי אופנועים השתתפו חזי עלון (2006) וגלעד בנאי (2007). הישראלי הראשון שהשתתף בראלי היה רוכב האופנוע אביב קדשאי ב-1996. צמד נוסף אשר התחרה בראלי דקר הם רז הימן והלל סגל (2012) אשר הגיעו במקום הראשון מבין הצוותים העצמאיים שמתחרים בפעם הראשונה ובמקום ה-26 בדירוג הכללי.

זוכי המרוץ לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מסלול נהג מכונית מנצח רוכב אופנוע מנצח נהג משאית מנצח
1979 פריז-דקר צרפתצרפת אלן גנסטיה (ריינג' רובר) צרפתצרפתסיריל נבו (ימאהה XT500) -
1980 פריז-דקר שוודיהשוודיה פרדי קוטולינסקי (פולקסווגן אילטיס) צרפתצרפת סיריל נבו (ימאהה XT500) אלג'יריהאלג'יריה אטווה (סונקום)
1981 פריז-אלג'יר-דקר צרפתצרפת רנה מטג (ריינג' רובר) צרפתצרפת הוברט אוריול (ב.מ.וו GS800) צרפתצרפת אדריאן וילט (ACMAT)
1982 פריז-אלג'יר-דקר צרפתצרפת קלוד מרו (רנו 20) צרפתצרפת סיריל נבו (הונדה XR550) צרפתצרפת ז'ורז' גרואין (מרצדס-בנץ)
1983 פריז-אלג'יר-דקר בלגיהבלגיה ג'קי איקסס (מרצדס-בנץ G280) צרפתצרפת הוברט אוריול (ב.מ.וו GS980) צרפתצרפת ז'ורז' גרואין (מרצדס-בנץ)
1984 פריז-אלג'יר-דקר צרפתצרפתרנה מטג (פורשה 911) בלגיהבלגיה גסטון רייר (ב.מ.וו GS980) צרפתצרפת פייר ללו (מרצדס-בנץ)
1985 פריז-אלג'יר-דקר צרפתצרפת פטריק זנירולי (מיצובישי פאג'רו אבולושן) בלגיהבלגיה גסטון רייר (ב.מ.וו GS980) גרמניהגרמניה קרל קפיטו (מרצדס-בנץ)
1986 פריז-אלג'יר-דקר צרפתצרפת רנה מטג (פורשה 959) צרפתצרפת סיריל נבו (הונדה NXR750) איטליהאיטליה ג'יאקומו ויסמרה (מרצדס-בנץ)
1987 פריז-אלג'יר-דקר פינלנדפינלנד ארי וטאנן (פיג'ו 205) צרפתצרפת סיריל נבו (הונדה NXR750) הולנדהולנד ז'אן דה רוי (דאף)
1988 פריז-אלג'יר-דקר פינלנדפינלנד ג'והא קנקקונן (פיג'ו 205) איטליהאיטליה אדי אוריולי (הונדה NXR800) צ'כיהצ'כיה קרל לופרס (טטרה)
1989 פריז-תוניס-דקר פינלנדפינלנד ארי וטאנן (פיג'ו 405) צרפתצרפת ז'יל לליי (הונדה NXR800) -
1990 פריז-טריפולי-דקר פינלנדפינלנד ארי וטאנן (פיג'ו 405) איטליהאיטליה אדי אוריולי (קג'יבה אלפנט 900) איטליהאיטליה וילה (פרליני)
1991 פריז-טריפולי-דקר פינלנדפינלנד ארי וטאנן (סיטרואן ZX) צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE750) צרפתצרפת ז'אק הוסה (פרליני)
1992 פריז-קייפטאון צרפתצרפת הוברט אוריול (מיצובישי פאג'רו אבולושן) צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) איטליהאיטליה פרנססקו פרליני (פרליני)
1993 פריז-דקר צרפתצרפת ברונו סאבי (מיצובישי פאג'רו אבולושן) צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) איטליהאיטליה פרנססקו פרליני (פרליני)
1994 פריז-דקר-פריז צרפתצרפת פייר לרטיג (סיטרואן ZX) איטליהאיטליה אדי אוריולי (קג'יבה אלפנט 900) צ'כיהצ'כיה קרל לופרס (טטרה)
1995 גרנדה-דקר צרפתצרפת פייר לרטיג (סיטרואן ZX) צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) צ'כיהצ'כיה קרל לופרס (טטרה)
1996 גרנדה-דקר צרפתצרפת פייר לרטיג (סיטרואן ZX) איטליהאיטליה אדי אוריולי (ימאהה YZE850) רוסיהרוסיה ויקטור מוסקובסקיק (קאמאז)
1997 דקר-אגדס-דקר יפןיפן קנג'ירו שינוזוקה (מיצובישי פאג'רו אבולושן) צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) אוסטריהאוסטריה פיטר רייף (הינו מוטורס)
1998 פריז-גרנדה-דקר צרפתצרפת ז'אן-פייר פונטן (מיצובישי פאג'רו אבולושן) צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) צ'כיהצ'כיה קרל לופרס (טטרה)
1999 גרנדה-דקר צרפתצרפת ז'אן-לואי שלסר (שלסר-רנו באגי) צרפתצרפת ריצ'רד סיינקט (ב.מ.וו F650) צ'כיהצ'כיה קרל לופרס (טטרה)
2000 פריז-דקר-קהיר צרפתצרפת ז'אן-לואי שלסר (שלסר-רנו באגי) צרפתצרפת ריצ'רד סיינקט (ב.מ.וו F650) רוסיהרוסיה ולדימיר קגין (קאמאז)
2001 פריז-דקר גרמניהגרמניה יוטה קליינשמידט (מיצובישי פאג'רו אבולושן) איטליהאיטליה פבריציו מאוני (KTM 660) צ'כיהצ'כיה קרל לופרס (טטרה)
2002 אראס-מדריד-דקר יפןיפן הירושי מסוקה (מיצובישי פאג'רו אבולושן) איטליהאיטליה פבריציו מאוני (KTM 950) רוסיהרוסיה ולדימיר קגין (קאמאז)
2003 מרסיי-שארם א-שייח' יפןיפן הירושי מסוקה (מיצובישי פאג'רו אבולושן) צרפתצרפת ריצ'רד סיינקט (KTM 660) רוסיהרוסיה פירדוס קבירוב (קאמאז)
2004 קלרמונט-פראנד-דקר צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (מיצובישי פאג'רו אבולושן) ספרדספרד נני רומה (KTM 660) רוסיהרוסיה ולדימיר קגין (קאמאז)
2005 ברצלונה-דקר צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (מיצובישי פאג'רו אבולושן) צרפתצרפת סיריל דספרה (KTM 660) רוסיהרוסיה פירדוס קבירוב (קאמאז)
2006 ליסבון-דקר צרפתצרפת לוק אלפנד (מיצובישי פאג'רו אבולושן) ספרדספרד מארק קומה (KTM 660) רוסיהרוסיה ולדימיר קגין (קאמאז)
2007 ליסבון-דקר צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (מיצובישי פאג'רו אבולושן) צרפתצרפת סיריל דספרה (KTM 690) הולנדהולנד הנס סטייסי (מאן)
2008 (בוטל) - - -
2009 ארגנטינה - צ'ילה דרום אפריקהדרום אפריקה ג'ינייה דה-ויליירס (פולקסווגן) ספרדספרד מארק קומה (KTM 690) רוסיהרוסיה פירדוס קבירוב (קאמאז)
2010 ארגנטינה - צ'ילה ספרדספרד קרלוס סאינס (פולקסווגן) צרפתצרפת סיריל דספרה (KTM 690) רוסיהרוסיה ולדימיר קגין (קאמאז)
2011 ארגנטינה - צ'ילה קטר (מדינה)קטר (מדינה) נאסר אל-עטיה (פולקסווגן) ספרדספרד מארק קומה (KTM 450) רוסיהרוסיה ולדימיר קגין (קאמאז)
2012 ארגנטינה - צ'ילה - פרו צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (מיני All 4 רייסינג) צרפתצרפת סיריל דספרה (KTM 450) הולנדהולנד ג'רארד דה רוי (איווקו)
2013 פרו - ארגנטינה - צ'ילה צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (מיני All 4 רייסינג) צרפתצרפת סיריל דספרה (KTM 450) רוסיהרוסיה אדוארד ניקולייב (קאמאז)
2014 ארגנטינה - צ'ילה ספרדספרד נני רומה (מיני All 4 רייסינג) ספרדספרד מארק קומה (KTM 450) רוסיהרוסיה אנדריי קרגינוב (קאמאז)
2015 ארגנטינה - צ'ילה קטר (מדינה)קטר (מדינה) נאסר אל-עטיה (מיני All 4 רייסינג) ספרדספרד מארק קומה (KTM 450) רוסיהרוסיה אייראט מרדיב (קאמאז)
2016 ארגנטינה - ארגנטינה צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (פז'ו 2008) אוסטרליהאוסטרליה טובי פרייס (KTM 450) הולנדהולנד ג'רארד דה רוי (איווקו)
2017 פאראגוואי - בוליביה - ארגנטינה צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (פז'ו 3008) בריטניהבריטניה סם סנדרלנד (KTM 450) רוסיהרוסיה אדוארד ניקולייב (קאמאז)
2018 פרו - בוליביה - ארגנטינה ספרדספרד קרלוס סאינס (פז'ו 3008) אוסטריהאוסטריה מטיאס ווקנר (KTM 450)) רוסיהרוסיה אדוארד ניקולייב (קאמאז)
2019 פרו - פרו - ארגנטינה קטר (מדינה)קטר (מדינה) נאסר אל-עטיה (טויוטה היילקס) אוסטרליהאוסטרליה טובי פרייס (KTM 450)) רוסיהרוסיה אדוארד ניקולייב (קאמאז)
2020 ערב הסעודית ספרדספרד קרלוס סאינס (מיני אקס-רייד) ארצות הבריתארצות הברית ריקי בראבק (הונדה CRF 450) רוסיהרוסיה אנדריי קרגינוב (קאמאז)
2021 ערב הסעודית צרפתצרפת סטפן פטרהנסל (מיני אקס-רייד) ארגנטינהארגנטינה קווין בנאווידס (הונדה CRF 450) רוסיהרוסיה דמיטרי סוטניקוב (קאמאז מאסטר בחסות קאמאז)
2022[1] ערב הסעודית קטר (מדינה)קטר (מדינה) נאסר אל-עטיה (טויוטה היילקס) בריטניהבריטניה סאם סאנדלרלנד רוסיהרוסיה דמיטרי סוטניקוב (קאמאז מאסטר בחסות קאמאז)
2023 ערב הסעודית קטר (מדינה)קטר (מדינה) נאסר אל-עטיה (טויוטה היילקס) ארגנטינהארגנטינה קויין בנאווידס (KTM) הולנדהולנד יאנוס ואן קסטרן (איווקו)

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]