ראמה הראשון, מלך תאילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרה בודהה יודפה
พระพุทธยอดฟ้า
דיוקן רשמי
דיוקן רשמי
לידה 20 במרץ 1736
איוטהאיה, ממלכת איוטהאיה Flag of Thailand (Ayutthaya period).svg
פטירה 7 בספטמבר 1809 (בגיל 73)
ארמון מלך תאילנד, בנגקוק, ממלכת ראטאנאקוסין Flag of Thailand (1782).svg
שם מלא פָּרָה בּוּדְהָה יוֹדְפָה צ'וּלָאלוֹק מֵהָאֲרָאג'
מדינה תאילנד
מקום קבורה תאילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שליט, מצביא
דת בודהיזם
בת זוג אמרינדרה
שושלת צ'אקרי
תואר מלך תאילנד
אב טונגדי
אם דאוריונג
צאצאים Maha Senanurak
Maha Sakdi Balaseb
Chimyai
Kundhon Dibayavadi
ראמה השני, מלך תאילנד
Paramanuchitchinorot עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 42
יורש העצר ראמה השני, מלך תאילנד
מלך סיאם
6 באפריל 17827 בספטמבר 1809
(27 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רָאֲמָה הראשון, פָּרָה בּוּדְהָה יוֹדְפָה צ'וּלָאלוֹק מֵהָאֲרָאג'תאית: พระพุทธยอดฟ้าจุฬาโลกมหาราช‏; 20 במרץ 17367 בספטמבר 1809) היה מלך ממלכת תאילנד (דאז סיאם) הראשון בשושלת צ'אקרי אשר הוא עצמו ייסד בשלטון.

בתקופת שלטונו הסדיר את הממשל בתאילנד לאחר שלאורך המחצית השנייה של המאה ה-18 נראו עליות ומורדות בממשל השושלות אשר עלה ונפל הלוך וחזור. נודע על הקמת עיר בירה על גדות נהר צ'או פראיה ונקראה בנגקוק. האירוע המכונן והמוכר ביותר של שלטונו היה מלחמתו נגד שושלת קונבאונג השלטת במיאנמר אשר הביאה לסוף דריסת הרגל הבורמזית בתוך תאילנד.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב קשריו לבית האצולה של צ'אקרי, גדל והתחנך טונדואנג הצעיר בתוך ארמון המלוכה באיוטהאיה, בירת ממלכת איוטהאיה השלטת באותה העת. אחד מחבריו הקרובים ביותר היה בן המלך, טקסין, איתו ישמור על יחסים טובים לאורך זמן.

תפקידו הרשמי, בארמון, היה פקיד של המלך. בשנת 1757 הוא הפך לנזיר בודהיסטי כפי שהוכתב לו במסורת, אך זה לא היה לו לייעוד והוא נטש במהירות את עניין הדת וחזר לבית המשפט המדיני. בשנה שלאחר מכן מונה לסגן מושל פרובינציית רטצ'טהאני (בצפון-מזרח המדינה; איסאן.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת תונבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1767 עמדה ממלכת איוטהאיה בפני קריסה מוחלטת. הממלכה הותקפה על ידי הבורמזים, הבירה הייתה במצור ובן המלך טקסין החליט לעזוב את העיר ולהתיישב מערבה יותר בעיר תונבורי. אחריו הגיע טונדואנג שנשאר נאמן לו ובכך הביא את הממשל של מחוז רטצ'טהאני לידי טקסין.

בהמשך השנה נפלה הבירה איוטהאיה והושמדה, נבזזה והוצתה. הבורמזים, המנצחים, הקימו משטר שלטון מפוצל בשטחים הכבושים על ידי אילי המלחמה השונים שהשתתפו במלחמה.

אך במהלך תקופה זו הכתיר עצמו טקסין למלך תונבורי ויצר ממלכה ארעית שניתן לתאר כ"ממלכת התנגדות" לפולש הבורמזי. טונדואנג מונה למפקד המשטרה המלכותית בתואר המלכותי פרה רצ'ארין ובשנת 1769 הוא ארגן מסע צבאי נגד לורד פאנג הבורמזי, אותו הביס.

הוא מונה לשר הפרובינציות הצפוניות והיה הגנרל וראש המטה הכללי של הצבא במהלך הכיבושים נגד הבורמזים (1770), ואז מאוחר יותר נגד שליטי קמבודיה בפנום פן (1778). הוא כבש גם את ממלכת לאו (כיום לאוס) באותה שנה.

לקיחת הכס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1781 ממלכת תונבורי החלה להתפרק: מרד שמקורו בפרה סון בשטחים הצפוניים איים להפיל את השלטון, טקסין עצמו איבד את מעמדו כמלך, הממשלה הושעתה. בשנה שלאחר מכן, בשנת 1782, חזר טונדואנג לתונבורי עם צבאותיו כדי להרגיע את המרד המתמשך, עם הצלחתו בפעולה זאת במקום להחזיר את השלטון לטקסין, הוא הוציא את האחרון להורג, תפס את מקומו והקים את ממלכת ראטאנאקוסין. בכך החלה שושלת צ'אקרי שהיא עדיין השושלת השלטת בתאילנד עד היום (תחת ראמה העשירי, מלך תאילנד), למרות העובדה שהמדינה עברה תהפוכות פוליטיות עם השנים.

שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירה חדשה: בנגקוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מההחלטות הראשונות של המלך, מלבד לקיחת שמו של ראמה להיות לו לשם הכתר, הייתה ליצור בירה חדשה יותר ממזרח. הרעיון היה לא רק להגדיר מיקום אסטרטגי בעל יכולת טובה יותר להגנה מפני פלישות מהמערב, אלא גם לבצע ניקוי מהעבר, ולא לחקות את תקופת ממלכת איוטהאיה כנעשה בידי ממלכת תונבורי. בירתה החדשה נקראה ראטאנאקוסין, שפירושה "מקום בו מוחזק בודהה האזמרגד". ואכן הוא בנה ארמון עם מקדש בודהיסטי בו הוצב פסל בודהה האזמרגד המפורסם, סמל המלוכה התאילנדית. עיר זו היא עדיין בירת תאילנד, והיא נודעת בימינו כבנגקוק.

התפשטות מזרחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 17841785 התרחש קרב ראך גאם-שואי מוט נגד הממלכה של וייטנאם לחוף ים סין הדרומי. היה זה קרב שהתרחש בדלתה של המקונג והיה כרוך בברית בין כוחות הים של סיאם לבין אלה של צבא אילי המלחמה של נגווין (מדרום לווייטנאם) נגד הווייטנאמים. על פי הבנת שליטי נגווין הייתה הברית הצבאית מקורה בפעולה אשר דרשה התפתחות צבאית וטריטוריאלית של ממלכת סיאם אל מעבר לגבולותיה ולתוך קמבודיה ולאוס ואף מעבר.

מעבר לכיבוש הצבאי מה שהיה חשוב עבור ראמה הראשון היה התפשטות התרבות התאילנדית, אורח החיים ונקודת מבט כללית יותר על כוחה של ממלכת סיאם בתוך מעצמה אזורית. כך כאשר המלך הצעיר של קמבודיה, הנסיך לשעבר אנג-אנג, עלה על כס המלוכה במקום אביו שהודח בשנת 1779, ראמה הראשון הורה לחטוף אותו.

הרעיון לא היה לכבוש את קמבודיה מבחינה צבאית אלא להביא את שליטה לבנגקוק כדי לגדל אותו כבנו. בהיותו מבוגר הוא היה אמור להפיץ את התרבות התאילנדית בארצו, מה שכבר נעשה בעבר על ידי הטלת מושל תאילנדי על צפון קמבודיה בתקופת טקסין. כשהגיע לבגרות בשנת 1794, אנג-אנג אכן נשלח חזרה לארצו כמלך, אך למעשה היה זה ממשל בובות, שלא היה מסוגל לקבל החלטות משלו ועדיין פעל תחת האימפריה הסיאמית.

מלחמה במיאנמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם ההשפעה התאילנדית הצליחה להתפשט בשלווה בקמבודיה, לא היה זה אותו הדבר עבור מיאנמר. ואכן הבורמזים, היריבים הטריטוריאליים הגדולים, פתחו במתקפה על צפון סיאם בין השנים 1785–1786, מערכות אלו כונו לימים מלחמת תשעת הצבאות. כוחות סיאם על גבי הגבול נאבקו קשה אך יכלו לעמוד מספיק זמן כדי לאפשר לחילות מבנגקוק להתארגן ולהגיע כתגבורת צבאית. עם הגעתם הם גילו שהעיר למפנג בצפון נמצאת תחת מצור וכי מושלה נחטף.

ראמה הראשון עצמו היה שניהל את הלחימה, ובין אם הייתה לכך השפעה ובין אם לאו, התוצאה הייתה שחייליו הצליחו להשתלט על העיר מחדש. הוא הורה למתקפת נגד מהדרום, צפון חצי האי המלאי היה אזור תחת התקפה בורמזית ממושכת באותה התקופה. האי פוקט נכבש מידי תאילנד גם הוא לאחר מותו של המושל המקומי, אך הוא עבר השתלטות מחודשת במהרה על ידי כוחות ראמה הראשון. אחרי המלחמה בת השנתיים באה מלחמה אחרת, קצרה בהרבה בין סיאם לבורמזים. גם במלחמה זאת היו הבורמזים התוקפים אך פלישתם נבלמה בידי מתקפת נגד.

לאחר מלחמות אלו הוסדר גבול מיאנמר-תאילנד אשר עומד עד לימינו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1760 נישא ראמה הראשון לעתיד לנאק, בתו של מגן העיירה סאמוט סאקורן, אשר הפכה לימים המלכה אמרינדרה. נולדו לו בסך הכל 42 ילדים. יורשו של ראמה הראשון על כס המלכות של ממלכת סיאם היה הבן שנולד לו עם המלכה, אשר לימים יהפוך לראמה השני, מלך תאילנד.

ראמה הראשון נפטר ב-7 בספטמבר 1809 בעקבות מחלה קצרה ועזה בעודו בן 73.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנקודת מבט כללית שלטונו של ראמה הראשון מאופיין בהתבססות השטח שהיה בעבר לממלכת איוטהאיה ומעבר לכך בתוך ממלכה חדשה, זו של סיאם, שאת ביטחונה הבטיחה דרך סכסוכים רבים ממזרח ומערב. הוא הרחיב את התרבות התאילנדית לשטחים שכנים, במיוחד קמבודיה, וייטנאם ולאוס, ופיתח את תרבות בני עמו באמצעות בניית מקדשים רבים וכתבים פופולריים.

בנושא זה נודע בתחילת כתיבת אוסף היסטורי על תולדות ממלכתו. טקסט זה המכונה רמאקיאן מכונה הנרטיב הלאומי של תאילנד, והוא ידוע במיוחד עקב דיוקנאות של כלל המלכים. כל עבודתו בכללה אפשרה את הופעתה של שושלת מוצקה, יציבה וממושכת שעליה עדיין נשענת תאילנד של ימינו, שושלת צ'אקרי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]