לדלג לתוכן

ראשיד טאהא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראשיד טאהא
رشيد طه
לידה 18 בספטמבר 1958
אוראן, אלג'יריה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 2018 (בגיל 59)
לה לילה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אלג'יריה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אלג'יריה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1980 – 12 בספטמבר 2018 (כ־38 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, אלג'יראי, ראיי, מוזיקת עולם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ערבית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Naïve Records, ברקלי רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Victory of honor (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשיד טאהא (בערבית: رشيد طه, בצרפתית: Rachid Taha;‏ 18 בספטמבר 1958 – 12 בספטמבר 2018) היה זמר-יוצר ואקטיביסט אלג'יראי-צרפתי שהשפיע רבות על הרוק הצרפתי בשנות ה-80.[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיד טאהא נולד ב-18 בספטמבר 1958 ליד העיר אוראן שבאלג'יריה והיגר עם משפחתו לצרפת כשהיה בן עשר. אביו, עלי טאהא, היה פועל במפעל טקסטיל.[2] בגיל 17 החל ראשיד לעבוד כדי־ג'יי בליון, וניגן בעיקר מוזיקה ערבית, סלסה ופאנק.[1] בסוף שנות ה–70 הקים בליון מועדון בשם "Les Refoulés" ("הדחויים"), בו שילב מוזיקה ערבית עם שירי להקות אירופאיות כמו לד זפלין וקרפטוורק.[3]

בשנת 1981 הקים טאהא עם שלושה מהגרים אלג'יראים נוספים את להקת Carte de Séjour (אנ') ("אישור שהייה"), ששילבה מוזיקה אלג'יראית בערבית עם פאנק-רוק מערבי,[3] בהשראת להקות פאנק כמו הקלאש.[4] טאהא היה הסולן, הפזמונאי והמנהל של הלהקה.[5] הלהקה פרסמה ארבעה אלבומי אולפן, ומשכה תשומת לב בשנת 1986, כשפרסמה גרסה פרובוקטיבית של השיר הצרפתי הפטריוטי "Douce France" (צר').[2][4] שירי הלהקה הפנו ביקורת כלפי ממשלת צרפת, שלטענתם הפגינה גזענות כלפי מהגרים מוסלמים.[1]

בשנת 1989 התפרקה Carte de Séjour, וטאהא פתח בקריירת סולו בפריז. ב-1991 פרסם את אלבום הבכורה שלו, Barbès, שזכה לביקורות טובות אך נכשל מסחרית בארצות הברית.[1] הוא עבד עם דון ואס וסטיב הילאג' (אנג'), ופרסם שני אלבומים נוספים ב-1993 וב-1995. במאי 1998 פרסם את האלבום Diwân, אוסף גרסאות כיסוי לשירים אלג'יראיים עממיים. האלבום, ובפרט השיר "יא ראייח", זכה להצלחה בין-לאומית.[1][4] באותה שנה הופיע טאהא עם זמרי הראיי שאב חאלד ופאודל בקונצרט ראיי באקור הוטל ארנה, שעובד לאלבום הופעה מצליח.[2][4][5]

בשנת 2000 פרסם טאהא את האלבום Made in Medina, אותו הקליט בניו אורלינס עם מוזיקאים מקומיים.[2] האלבום Tekitoi, שפורסם ב-2005, כלל גרסה ערבית של השיר "Rock the Casbah" מאת להקת הקלאש, וזכה להערכה ביקורתית. באלבומו האחרון של טאהא, Zoom, התארח מיק ג'ונס (אנג'), גיטריסט הקלאש.[4] בשנת 2015 העניק משרד התרבות הצרפתי לטאהא את פרס Victoires de la Musique (אנג') על מפעל חיים.[6]

טאהא מת מהתקף לב בפריז ב-12 בספטמבר 2018. לבקשתו, הוא נקבר באלג'יריה.[6] בספטמבר 2019 פורסם האלבום Je suis Africain, אותו הקליט לפני מותו.[7]

סגנון מוזיקלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאהא שר בערבית, בצרפתית ובאנגלית, ושילב רוק, פאנק, מוזיקה אלקטרונית וראיי.[8] הוא תיאר את המוזיקה שלו כ"מוזיקה מערבית שקוראים מימין לשמאל".[4] הוא התנסה בז'אנרים מגוונים, אך התמקד ברוקנרול ובמוזיקה צפון-אפריקאית.[9] אלבומי הסולו שיצר משנות ה-90 ואילך שילבו סינתסייזרים, גיטרות רוק ואלמנטים אלקטרוניים לצד עוד, כלי מיתר וחלילים, מקצבים צפון-אפריקאיים ולעיתים אף ראפ.[4] לאורך הקריירה שלו שיתף פעולה עם מגוון רחב של מוזיקאים, כמו סטיב הילאג', דיימון אלברן, בריאן אינו וחברי להקת הקלאש ג'ו סטראמר ומיק ג'ונס.[2]

טאהא תואר כבעל קול "צרוד"[4] ו"מחוספס",[5] ו"נוכחות בימתית סוערת".[4]

אקטיביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים משיריו של טאהא היו טעונים פוליטית, פרובוקטיביים ושנויים במחלוקת; הם גינו, בין השאר, משטרים דיקטטוריים בעולם הערבי, חוסר הבנה של התרבות הערבית מצד המערב, דעות קדומות,[4] גזענות וקיצוניות פוליטית. שירו "Voilà, Voilà", למשל, תואר ב"אינדפנדנט" כ"מונולוג טכנו לוחמני נגד עליית הימין הקיצוני בצרפת",[6] והשיר "Jamila" מאלבומו האחרון תואר ב"רולינג סטון" כ"מתקפה פרו-נשית על נישואים מאורגנים".[9] על עטיפת האלבום Olé, Olé משנת 2005 הופיע טאהא במראה אנדרוגיני עם שיער בלונדיני ועיניים תכולות, כמחאה על גזענות כלפי ערבים ועל הומופוביה בקרב צפון-אפריקאים.[2] טאהא לקח חלק במיזם "אפריקה אקספרס" לקידום מוזיקאים אפריקאים והשתתף בהופעת מחאה נגד מלחמה של בריאן אינו בלונדון.[6]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Barbès :1991
  • Rachid Taha :1993
  • Olé, Olé :1995
  • Diwân :1998
  • Made in Medina :2000
  • Tékitoi :2004
  • Diwan 2 :2006
  • Bonjour :2009
  • Zoom :2013
  • Je suis Africain :2019

אלבומי אוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Carte Blanche :1997
  • The Definitive Collection :2007
  • Rock N Raï :2020

אלבומי הופעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1998: 1,2,3 Soleils
  • 2001: Rachid Taha Live (Medina Tour)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראשיד טאהא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 אתר למנויים בלבד איתי שטרן, מת הזמר הצרפתי־אלג'יראי ראשיד טאהא, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2018
  2. 1 2 3 4 5 6 אתר למנויים בלבד חן אלמליח, הזמר והמוזיקאי האלג'יראי־צרפתי ראשיד טהא, שמת החודש, היה גשר מושלם בין מזרח למערב, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2018
  3. 1 2 Algerian singer Rachid Taha dies aged 59 in Paris, BBC, ‏12 בספטמבר 2018
  4. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Jon Pareles, Rachid Taha, 59, Algerian Rocker Who Spoke for Immigrants, Dies, The New York Times, ‏15 בספטמבר 2018
  5. 1 2 3 Anastasia Tsioulcas, He Rocked The Casbah: Singer Rachid Taha Has Died At Age 59, NPR, ‏12 בספטמבר 2018
  6. 1 2 3 4 Christine Manby, Rachid Taha: French musician whose Algerian roots were both an inspiration and an impediment, The Independent, ‏18 בספטמבר 2018
  7. ↑ Kitty Empire, Rachid Taha: Je Suis Africain review – a rollicking posthumous release, The Guardian, ‏6 באוקטובר 2019
  8. ↑ דניאל בטיני, אבל בצרפת: הזמר ראשיד טאהא מת מדום לב בשנתו, באתר ynet, 13 בספטמבר 2018
  9. 1 2 Robert Christgau, Remembering Rai & Rock Troublemaker Rachid Taha, Rolling Stone, ‏2018-09-13
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ראשיד_טאהא&oldid=43151892"