ראש הגשר אורנינבאום
ראש הגשר של אורנינבאום (ברוסית: Ораниенбаумский плацдарм) היה חלק מבודד ממחוז לנינגרד ברוסיה, אשר נשמר בשליטה סובייטית במהלך המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה ומילא תפקיד משמעותי בהגנה על העיר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור ממוקם ליד העיירה לומונוסוב (לשעבר אורנינבאום) ובמרכזו מתחם מבצר קרסניה גורקה. הכוחות הגרמנים מקבוצת ארמיות צפון (דיוויזיית הפאנצר ה-1, דיוויזיות הרגלים ה-58 וה-254) התקרבו ללנינגרד בתחילת ספטמבר 1941 והגיעו למפרץ פינלנד ב-7 בספטמבר, ובידדו אזור באורך 65 ק"מ ובעומק 25 ק"מ לאורך החוף הבלטי. אזור זה בוצר והוגן על ידי חיילי הצבא האדום ומלחים של הצי הבלטי. ניסיון להתחבר עם הכוחות הסובייטיים העיקריים סביב לנינגרד, מבצע סטרלנה פטרהוף (ru) נערך בין ה-5 ל-10 באוקטובר אך נכשל. ב-2 בנובמבר 1941, קורפוס הרובאים ה-19 אורגן מחדש כקבוצת המבצעים השנייה של נווה, ולאחר מכן במהירות כקבוצת מבצעי החוף,של חזית לנינגרד כדי להגן על הכיס. בתחילה היא כללה את דיוויזיית הרובאים ה-48 ואת חטיבות רובאי הצי ה-2 וה-5, תחת המפקד לשעבר של קורפוס הרובאים ה-19, גנרל אנטונוב.
מאוחר יותר כלל חיל המצב את דיוויזיות הרובאים ה-48, ה-98 וה-168 וחלקים מהצי הבלטי שסיפקו תמיכה ארטילרית. המפקד בין 1942 ל-1943 היה הגנרל ולדימיר רומנובסקי . הוא הוחלף על ידי איוואן פדיונינסקי בדצמבר 1943. בנובמבר 1943, ארמיית ההלם השנייה נשלחה אל ראש הגשר. חלק ממבצע לנינגרד-נובגורוד הייתה מתקפת קרסנוי סלו-רופשה שעזרה לשבור את המצור על לנינגרד.[1] ב-14 בינואר 1944, ארמיית ההלם השנייה תקפה מראש הגשר וחברה לכוחות סובייטים שתקפו מלנינגרד.
אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר מונומנטים מהחגורה הירוקה של התהילה ממוקמים בתוך ראש הגשר לשעבר.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Erickson, John (1 בינואר 1999). Stalin's War with Germany: The road to Berlin. Yale University Press. pp. 167–171. ISBN 0300078137.
{{cite book}}: (עזרה)