לדלג לתוכן

ראש הרשות המבצעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בדרך כלל, בכל מדינה קיים אדם או גוף העומדים בראש הרשות המבצעת. לרוב הוא מכונה ראש הממשלה והוא הפקיד הבכיר או השני בחשיבותו במדינה ריבונית, מדינה מאוחדת, אזור אוטונומי, טריטוריה תלויה, מושבה בעלת שלטון עצמי או כל סוג אחר של ממשלה. לעיתים קרובות, ראש הממשלה מכהן בראשות קבינט, המהווה קבוצה של שרים או מזכירים המובילים את המחלקות המבצעות השונות.

בדיפלומטיה, התפקיד של ראש הרשות המבצעת מובחן לעיתים מזהות העומד בראש מדינה.[1] סמכותו של ראש הרשות המבצעת, והקשר בין תפקיד זה לבין מוסדות אחרים במדינה, כגון הקשר בין ראש המדינה לרשות המחוקקת, משתנה מאוד ממדינה למדינה, בהתאם למערכת הממשל הספציפית שהתפתחה בה.

ברוב המערכות הפרלמנטריות, כולל במונרכיות חוקתיות, ראש הרשות המבצעת הוא המנהיג הפוליטי דה פקטו של הממשלה, והוא כפוף לדיווח לפחות לבית אחד של הרשות המחוקקת. אף על פי שלעיתים קרובות קיים גם דיווח רשמי למי שמוגדר ראש המדינה, האחרון משמש בדרך כלל כדמות של מנהיג סמלי שיכול למלא את תפקיד ראש הרשות המבצעת במקרים מוגבלים, בין אם בעת קבלת ייעוץ חוקתי ובין אם במסגרת הוראות ספציפיות בחוקה.[2]

ברפובליקות נשיאותיות או במונרכיות אבסולוטיות, ראש המדינה הוא בדרך כלל גם ראש הרשות המבצעת.[3] עם זאת, היחסים בין המנהיג לממשלה יכולים להשתנות במידה רבה, החל ממדינות בהן נהוגה הפרדת רשויות ועד מצב של אוטוקרטיה, בהתאם לחוקה (או חוקי יסוד אחרים) של המדינה הספציפית.

באופן היפותטי, מערכת נשיאותית יכולה להתקיים במצב בו יש ראש רשות מבצעת הנפרד מתפקיד ראש המדינה. עם זאת, מצב כזה לא קיים בפועל. בשנות ה-90, שקלה ישראל רעיון דומה, כולל בחירה ישירה של ראש הרשות המבצעת ומעמד נפרד של ראש המדינה לנשיא מדינת ישראל, אולם החקיקה כללה לבסוף דרישת אמון ואפשרות הדחה של ראש הממשלה בכנסת, ולפיכך לא הפכה ישראל לבעלת משטר נשיאותי.

במערכות חצי-נשיאותיות, ראש הרשות המבצעת יכול לכהן הן כראש המדינה והן כמי שעומד מול הרשות המחוקקת, בהתאם לפרטים בחוקת כל מדינה.[4] למשל, ממשלת צרפת הנוכחית, החל מהרפובליקה הצרפתית החמישית בשנת 1958. בצרפת, הנשיא הוא ראש המדינה, והוא ממנה את ראש הממשלה. עם זאת, על הנשיא לבחור אדם שייהנה גם מתמיכת הרשות המחוקקת, האספה הלאומית.

במקרים מסוימים, ראש המדינה עשוי לייצג מפלגה אחת, אך הרוב באספה הלאומית ישתייך למפלגה אחרת. מאחר שמפלגת הרוב מחזיקה בשליטה רבה יותר על האפשרות להעביר חוקי תקציב וחקיקה מרכזית אחרת, הנשיא ייאלץ לבחור ראש ממשלה שאינו ממפלגתו כדי להבטיח את תפקודו של בית המחוקקים. במקרה זה, המכונה "קוהבציה", ראש הממשלה והקבינט שולטים במדיניות הפנים, כאשר השפעתו של הנשיא מוגבלת במידה רבה לענייני חוץ.

במדינות קומוניסטיות, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הוא המנהיג העליון, המשמש בפועל כראש המדינה והממשלה. בסין, ראש הממשלה דה יורה הוא ראש מועצת המדינה. נשיא סין הוא מנהיג סמלי מבחינה חוקית, אך המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין (המנהיג העליון במערכת של משטר חד-מפלגתי) תמיד החזיק בתפקיד זה מאז 1993, למעט חודשי המעבר.[5][6]

במערכות ניהוליות, האחריות הביצועית של ראש הממשלה מתפזרת בין קבוצת אנשים. דוגמה בולטת היא המועצה הפדרלית של שווייץ, בה כל חבר במועצה עומד בראש מחלקה ביצועית וגם מצביע על הצעות הנוגעות לכל המחלקות האחרות.

תארים של ראשי הרשות המבצעת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התואר הנפוץ ביותר לראש הרשות המבצעת הוא ראש ממשלה. תואר זה משמש כתואר רשמי במדינות רבות, אך יכול להיות גם מונח כללי לא פורמלי המתייחס לתפקיד הנחשב לשר הראשי תחת ראש מדינה בה נהוג פורמט שונה. באופן רשמי, ראש המדינה יכול להיות גם ראש הממשלה, אך חוץ מזה יש לו עדיפות רשמית על פני ראש הממשלה ושרים אחרים, בין אם הוא הממונה הפוליטי בפועל עליהם (מלך שולט, נשיא מבצע) או שתפקידו תאורטי או טקסי באופיו (מלך חוקתי, נשיא לא מבצע). חוקות שונות משתמשות בתיאורים ושמות שונים, ואפילו לאותו תואר יכולות להיות משמעויות מרובות ומגוונות, בהתאם לסדר החוקתי ולמערכת הפוליטית של המדינה המדוברת.

בנוסף לראש ממשלה, התארים המשמשים במודל הדמוקרטי, בו יש גוף חקיקה נבחר שמפקח על ראש הרשות המבצעת, כוללים את התארים הבאים. חלק מהתארים הללו מתייחסים לממשלות שהן מתחת למישור הלאומי (כלומר ממשלות של יחידות פדרליות וכדומה).

  • קנצלר (בעיקר במדינות דוברות גרמנית, בשימוש בגרמניה ובאוסטריה)
  • ראש השרים (לעיתים קרובות תת-לאומי)
  • מנכ"ל (לעיתים קרובות תת-לאומי)
  • ראש הממשלה (לעיתים קרובות תת-לאומי)
  • שר-נשיא
  • נשיא מועצת השרים
  • נשיא מועצת המדינה
  • נשיא המועצה המבצעת
  • נשיא הממשלה
  • יועץ המדינה (בשימוש בלעדי במיאנמר)
  • נשיא המדינה (בשימוש בלעדי בדרום אפריקה)
  • טישך (בשימוש באירלנד)
  • יועץ ראשי (בשימוש בלעדי בבנגלדש)

כפוף לראש מדינה דומיננטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש במונח "ראש הרשות המבצעת" גם כאשר מתייחסים לתפקידים דומים תחת ראש מדינה דומיננטי, כמו מלך או קיסר. במקרה כזה, נושא התפקיד משרת כרצונו של המנהיג ואינו מחזיק בסמכויות יותר ממה שהמלך נתן לו. כמה תארים שמתייחסים לתפקיד הזה הם דיוואן, מהמנטרי, פראדהאן או וזיר. עם זאת, ראש הרשות המבצעת במצב בו מדובר בפוליטיקאי מיומן, כמו המדינאי הגרמני אוטו פון ביסמרק, שהיה שר נשיא פרוסיה ומאוחר יותר קנצלר גרמניה תחת וילהלם הראשון, מראה כי החזקת סמכויות פורמליות אינה שקולה בהכרח להשפעה פוליטית, שכן הסמכויות היו בידיו של וילהלם, אך ההשפעה הפוליטית הייתה בידיו של ביסמרק. לחלופין, ראש מדינה רב עוצמה דה יורה עשוי להיות מוגבל דה פקטו על ידי מנהגים חוקתיים, כגון מלך הממלכה המאוחדת או נשיא אוסטריה.

מכונה בעקיפין ראש המדינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מסוימים, ראש המדינה הוא מנהיג סמלי, בעוד ראש הרשות המבצעת הוא זה שעומד בראש המפלגה השלטת. במקרים מסוימים, ראש רשות מבצעת עשוי אף להעביר את התואר באופן תורשתי. תארים כאלה הם:

ראש מדינה שהוא גם ראש הרשות המבצעת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיאת ברזיל דילמה רוסף ונשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר בשנת 2015

במודלים מסוימים, ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הם אותו אדם. תארים מתאימים הם:

נוסחה חלופית היא גוף פוליטי ראשי יחיד (למשל, נשיאות של כמה חברים) אשר מוביל באופן קולקטיבי את הממשלה ומספק מתוכו את ראש המדינה הטקסי (לפעמים לפי תור בין החברים). המדינה היחידה שבה מערכת כזו מופעלת כיום היא שווייץ בה קיימת נוסחת הקסם, אך מדינות אחרות כמו אורוגוואי הפעילו אותה בעבר. מערכת זו מתוארת כמערכת ניהולית.

דוגמאות נוספות לאדם יחיד שמחזיק במכלול התארים הם:

ראשי רשות מבצעת פרלמנטריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשי הממשלות של חמש חברות חבר העמים הבריטי בפגישת ראשי ממשלות חבר העמים בשנת 1944. משמאל לימין: מקנזי קינג (קנדה), יאן סמאטס (דרום אפריקה), וינסטון צ'רצ'יל (בריטניה), פיטר פרייזר (ניו זילנד) וג'ון קרטין (אוסטרליה).

במערכות פרלמנטריות, הממשלה פועלת לפי הכללים הבאים:

  • ראש הרשות המבצעת, בדרך כלל מנהיג מפלגת הרוב או הקואליציה, מרכיב את הממשלה, אשר כפופה לפרלמנט.
  • אחריות מלאה של הממשלה לפרלמנט מושגת באמצעות
    • יכולתו של הפרלמנט לאשר הצעת אי-אמון.
    • היכולת להצביע נגד הצעות חקיקה של הממשלה.
    • שליטה או יכולת להצביע נגד צעדים פיסקאליים וחוקי תקציב, משום שהממשלה חסרת אונים ללא שליטה על כספי המדינה. במערכת דו-ביתית, לעיתים קרובות הבית התחתון (למשל, בית הנבחרים הבריטי) הוא זה שמפעיל את מרכיבי השליטה והפיקוח העיקריים. עם זאת, בחלק מהמדינות (למשל, אוסטרליה, איטליה), הממשלה אחראית באופן חוקתי או על פי מוסכמה בפני שני בתי הפרלמנט.

הדרישות הללו משפיעות ישירות על תפקידו של ראש הרשות המבצעת. כתוצאה מכך, הוא ממלא לעיתים קרובות תפקיד סדיר בפרלמנט, עונה על שאלות ומגן על הממשלה, בעוד במערכות משטר חצי-נשיאותיות, ייתכן שנושא התפקיד לא יידרש להשקיע זמן רב כל כך בפרלמנט.

במדינות רבות, ראש הרשות המבצעת ממונה על ידי ראש המדינה להקים ממשלה, על סמך עוצמת התמיכה המפלגתית שיש לו בבית התחתון. במדינות אחרות, הוא נבחר ישירות על ידי הפרלמנט. מערכות פרלמנטריות רבות דורשות משרים לכהן גם בפרלמנט, אחרות אוסרות על שרים לשבת בפרלמנט והם חייבים להתפטר עם הפיכתם לשרים, ויש מדינות בהן קיימת רשות בידי השר להישאר או לעזוב את הפרלמנט, לעיתים תחת מגבלות של מספר שרים בלבד, כמו החוק הנורווגי.

ראשי הרשות המבצעת מאבדים את תפקידם במערכת פרלמנטרית בדרך כלל באפשרויות הבאות:

  • התפטרות, כדלקמן:
    • בחירות כלליות. במערכות פרלמנטריות ותיקות, המבוססות על מוסכמות, התפטרות לאחר בחירות מתרחשת רק אם הקואליציה של ראש הממשלה מפסידה בבחירות. מערכות פרלמנטריות חדשות יותר, דורשות בדרך כלל מראש הממשלה ומחברי הממשלה להתפטר כאשר הפרלמנט החדש מתחיל רשמית את כהונתו, כדי לאפשר הקמת ממשלה חדשה המבוססת על אמון הפרלמנט החדש. יוצא מן הכלל לכלל זה הוא שוודיה, שם הריקסדאג החדש עורך תחילה הצבעה כדי לקבוע האם הממשלה הישנה נהנית מאמונו, וממשלה חדשה מוקמת רק אם הישנה נכשלת בהצבעה זו.
    • תבוסה בהצבעה על ראשות המפלגה במסגרת הסיעה עצמה, כך שראש הרשות המבצעת יוחלף בחבר אחר מאותה מפלגה.
    • תבוסה בהצבעה פרלמנטרית בנושא מרכזי, למשל, אי העברת תקציב או הצעת אי אמון. (במקרים כאלה, ראש הרשות המבצעת רשאי לבקש פיזור פרלמנטרי מראש המדינה ולנסות לזכות מחדש בתמיכה באמצעות הצבעה עממית).
  • הדחה: חלק מהחוקות מתירות לראש מדינה (או לנציגו, כפי שקורה בחלק ממדינות חבר העמים הבריטי) לפטר ראש רשות מבצעת, אם כי השימוש בכך יכול להיות שנוי במחלוקת, כפי שקרה בשנת 1975 כאשר מושל אוסטרליה דאז, ג'ון קר, פיטר את ראש הממשלה גוף ויטלם במהלך המשבר החוקתי באוסטרליה. סמכות זו נדירה במערכות פרלמנטריות, שכן היא מעניקה לראש המדינה את היכולת ההיפותטית להחליף באופן חד צדדי ממשלה שנהנית מתמיכה פרלמנטרית.
  • מוות או העדר כושר עבודה קבוע: במקרה כזה, סגן ראש הממשלה או ממלא מקום ראש הממשלה משמש בדרך כלל במקומו עד למינוי ראש ממשלה חדש.

ראשון בין שווים לעומת שליטה בקבינט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקות נבדלות בטווח ובהיקף הסמכויות המוענקות לראש הרשות המבצעת. חוקות ישנות, למשל חוקת אוסטרליה משנת 1900 וחוקת בלגיה משנת 1830, אינן מזכירות כלל את תפקידי ראש הרשות המבצעת, והתפקידים הפכו למציאות פוליטית דה פקטו ללא מעמד חוקתי רשמי. חלק מהחוקות קובעות שראש הרשות המבצעת יהיה ראשון בין שווים. זה המצב למשל אצל ראש ממשלת בלגיה וראש ממשלת פינלנד.

מדינות אחרות, לעומת זאת, הופכות את ראש הרשות המבצעת שלהן לדמות מרכזית ודומיננטית בקבינט. לדוגמה, ראש ממשלת אירלנד לבדו יכול להחליט מתי לבקש פיזור של הפרלמנט, בניגוד למדינות אחרות בהן זו החלטה של הקבינט ולראש הממשלה יש רק קול אחד. בישראל, בעוד הממשלה אמורה להיות גוף קולגיאלי עם גישה של ראשון בין שווים, בפועל ראש הממשלה הוא הדמות הדומיננטית ברשות המבצעת.[7] ראש ממשלת שוודיה, על פי חוק הממשל משנת 1974, הוא משרה חוקתית שכל סמכויות הביצוע המרכזיות עומדות לרשותו ישירות או בעקיפין באמצעות הממשלה, שחבריה ממונים ומפוטרים על פי שיקול דעתו הבלעדי.

תחת החוקה המנהגית בבריטניה, התפתח תפקידו של ראש הממשלה, והתבסס לעיתים קרובות על המשיכה האישית של המכהן בתפקיד ועל אופיו. כך נוצרו ניגודים של אישים חזקים שכיהנו בתפקיד מול כאלו שהיו דומיננטיים פחות, למשל, וינסטון צ'רצ'יל מול קלמנט אטלי, או מרגרט תאצ'ר מול ג'ון מייג'ור.

מעון רשמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשות המבצעת מקבל לעיתים קרובות מעון רשמי, במקרים רבים באותו אופן כמו ראשי מדינות. שם המגורים משמש לעיתים קרובות באופן מטונימי או כתואר חלופי ל"ממשלה", למשל בבריטניה עשויים לדווח כי "דאונינג סטריט הודיעה..."

בין המגורים הרשמיים הידועים של ראשי ממשלה נמנים:

באופן דומה, ראשי הרשות המבצעת של ישויות פדרליות מתחת לרמת המדינה הריבונית (לעיתים קרובות ללא מעמד של ראש מדינה בפועל, לפחות על פי המשפט הבין-לאומי) עשויים לקבל גם הם מקום מגורים רשמי, שלעיתים משמש כהזדמנות להבליט את השאיפות לעצמאות של הישות:

בדרך כלל, מעונם של ראשי הרשות המבצעת אינו יוקרתי ומפואר כמו זה של ראש המדינה, גם אם ראש המדינה מבצע רק תפקידים טקסיים. אפילו הנציג הרשמי של ראש המדינה, כמו מושל כללי, עשוי להתגורר במעון מפואר יותר, בסגנון ארמון. עם זאת, כאשר שני התפקידים שלובים, המעון מפואר יותר בדרך כלל. דוגמאות מוכרות הן:

הכהונות הארוכות ביותר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראש הרשות המבצעת בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ "Heads of state, heads of government, ministers for foreign affairs" (PDF). Protocol and Liaison Service, United Nations. 19 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 בספטמבר 2012.
  2. ↑ "Head Of State Vs. Head Of Government: A Guide". The Freeman Online. 26 בינואר 2020. ארכיון מ-13 בינואר 2022.
  3. ↑ "head of state". Britannica (באנגלית). ארכיון מ-21 בספטמבר 2022.
  4. ↑ Yan, Huang-Ting (באוגוסט 2021). "Prime ministerial autonomy and intra-executive conflict under semi-presidentialism". European Political Science Review (באנגלית). 13 (3): 285–306. doi:10.1017/S1755773921000072. ISSN 1755-7739.
  5. ↑ Buckley, Chris; Wu, Adam (10 במרץ 2018). "Ending Term Limits for China's Xi Is a Big Deal. Here's Why". New York Times. ארכיון מ-12 במרץ 2018. In China, the political job that matters most is the general secretary of the Communist Party. The party controls the military and domestic security forces, and sets the policies that the government carries out. China's presidency lacks the authority of the American and French presidencies.
  6. ↑ "China's 'Chairman of Everything': Behind Xi Jinping's Many Titles". The New York Times. 25 באוקטובר 2017. ארכיון מ-26 באוקטובר 2017. Mr. Xi's most important title is general secretary, the most powerful position in the Communist Party. In China's one-party system, this ranking gives him virtually unchecked authority over the government.
  7. ↑ Amir, R.; Nachmias, D.; Arian, A. (17 בדצמבר 2001). Executive Governance in Israel. Springer. p. 48. ISBN 9781403990150. ארכיון מ-19 באוקטובר 2022.
  8. ↑ H.R.H. the Prime Minister (אורכב 12.01.2021 בארכיון Wayback Machine). Mofa.gov.bh (20 February 2013). Retrieved 12 July 2013.
  9. ↑ "Sheikh Hasina longest serving female leader in world: Survey". Uniindia.com. 2019-09-09. ארכיון מ-10 ביוני 2022.
  10. ↑ "Survey: Sheikh Hasina tops as longest serving female leader in world". 11 בספטמבר 2019. ארכיון מ-10 ביוני 2022.
  11. ↑ "Sheikh Hasina world's longest serving female leader". ארכיון מ-10 ביוני 2022.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ראש_הרשות_המבצעת&oldid=43871909"