ראש מילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ראש מילין (נקרא: רֵיש מִילִין), ספר במחשבת ישראל של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שבו ישנן דרשות על טנת"א, כלומר על טעמי המקרא, הניקוד, התגים והאותיות. במהדורת תשס"א נוסף לכך גם ביאור הראי"ה לשורשים אחדים.

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספר נגזר מפסוק בדניאל רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר“[1], משמעותו מושאלת: הספר עוסק באותיות ובנקודות שהן שורשי המילים, וזו משמעות אחת של ראש המילים, והמשמעות השנייה היא המחשבות שמעל המילים, שהן שרשי המילים[2]: ”המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו תדיר. אנחנו צריכים לחשוף... את צורת האריאליות הנשמתית שבקרבנו כדי לעמוד תמיד על אופיים של אותם הציורים הבלתי מצוירים...“.

ראש מילין, מהדורה ראשונה, לונדון תרע"ז

כתיבתו ופרסומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הספר כתב הרב קוק, כאשר שהה בלונדון בתחילת שנת תרע"ז 1917, תוך שהוא מסתיר את הדבר מבנו – הרב צבי יהודה קוק, אשר חשש תמיד מפרסום כתבי אביו, שלהערכתו הדור לא היה מוכן להפצתם הרחבה. ואכן, כאשר נודע לבנו על פרסום הספר, הוא הביע את התנגדותו לפרסום לאחר מעשה, ומאותו רגע והלאה הקפיד להיות מעורב תמיד בעריכתם ופרסומם של כתבי אביו – אחריות שהוא לקח על עצמו עד יום מותו, בהתאם לצוואת הרב קוק.

בשתי המהדורות הראשונות של הספר, הוא נדפס כספר בפני עצמו. במהדורה השלישית (בהוצאת מוסד הרב קוק) הוא נדפס יחד עם מספר כתבים נוספים של הראי"ה. במהדורה הרביעית של הספר (בהוצאת מכון הרצי"ה) נוספו חלקים מכתב יד המחבר, שלא נכללו במהדורות הקודמות, חלק העוסק בשורשים (צירופי האותיות ומשמעותם) ומאמר על צורת האות אלף. במהדורה החמישית (בהוצאת מכון הרצי"ה) נדפס גם פירושו של הראי"ה לתחילת הספר.

המניעים לכתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר, כפי הנראה, נכתב בשעת מלחמת העולם הראשונה. הדבר היווה אצל הראי"ה מניע להיכנס בכתיבתו לתחום הנסתר, כדרך להשגת טהרה רוחנית בזמן בו הרשע מרובה בעולם. כך כותב הראי"ה בהערות שבסוף הספר:

"כשהעולם הולך במהלכו הרגיל, כשאין פרעות ומהומות בחיים, יכול גם הרעיון האצילי של האדם לקחת את פרנסתו מההסתכלות בתנועות החיים, מחיי החברה... ומובטח הוא שמתוך הרכוש הזה יתעשר עושר פנימי. לא כן הדבר בזמן שהחיים נופלים הם במהמורות המלאות מחשכי רשע ותוהו... ואז, כדי להחזיק את המעמד יבא התור של הצמאון הבוער אל התוכן הנעלם..."

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נחשב לאחד המורכבים ביותר ללימוד מכל כתבי הראי"ה, ולא ניתן להבינו ללא רקע מקדים רחב בתורת הקבלה.

הספר נועד לעקוב אחר התהליך שעוברים הרעיונות של האדם, מתחילת התנוצצותן בנשמה, ועד למבנים מחשבתיים שלמים ומוגדרים שנוצרים מתוכם.[3]

בספר עוסק הרב קוק בשיטתיות ברעיונות מתחומי הפסיכולוגיה ותורת ההכרה, תוך שהוא דורש את מרכיבי הטנת"א השונים. ניסיון זה עשוי להזכיר במקצת דרשות שונות על האותיות, דוגמת מדרש "אותיות דרבי עקיבא".

כך לדוגמה, כאשר כותב הראי"ה על האות א, הוא דן במשמעויות שונות של שם האות, בגימטריה שלה, ובצורתה. בהמשך הספר מדבר הרב קוק באותו האופן על הניקוד ועל טעמי המקרא, ומביא רעיונות מיסטיים הקשורים אליהם. לאחר הרצאת הדברים בנושא זה חוזר הספר בתמצות על עקרי הדברים בכל הספר בפרק הנקרא "הברקה".

בחלק השורשים מבאר הראי"ה את התקשרות האותיות זו לזו: בהסתמך על מהות האות שהתבארה בחלק האותיות באות שתי האותיות ומתחברות יחד לצורה חדשה שמקבלת משמעות משותפת. שיטתו בנויה על שורש בן שתי אותיות.[4]

פירושים לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד פירושו של הראי"ה עצמו לספרו, שהוזכר לעיל, חוברו לספר לפחות שני ביאורים מקיפים שלא יצאו עדיין לאור: אחד עוד בחיי הרב קוק בידי הרב שמריה מנשה הכהן אדלר מלונדון, והשני בידי הרב חיים יעקב לוין, בנו הבכור של הרב אריה לוין שהיה מגדולי תלמידי הרב קוק. פירושו של הרב אדלר מכיל 300 דפים, והרב קוק שהכיר את החיבור אמר שהפירוש הזה הוא רק על דרך הקבלה ולא מתייחס לצד המחשבתי-פילוסופי.

בשנת תשע"ה הוציא הרב עודד דוד את "ריש מילין המבואר".

כן יצא ראש מילין עם ביאור מילין חדתין – ביאור על חלקים נגלים מהספר ראש מילין, מאת הרב יוסף אלנקווה, בהוצאת ישיבת ההסדר ראשון לציון.

הערכה לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראי"ה עצמו כתב על הספר שיש ערך גם לקריאה בו ללא הבנה, ובלבד שהיא נעשית מתוך כוונה טהורה[5]: ”ואפילו הלשון החתום שבו יש בו גם כן סגולה להאיר אור עליון על כל המשננו בטהרת רעיון.“

הרב יעקב משה חרל"פ התפעל מאוד מהספר וכתב עליו[6]: ”לא נוכל לאמר אחרת, בלתי אשר ממרום המקדש בית קדשי הקדשים עד מקום מגורו של הדרת גאונו שליט"א בלונדון, מופנה מקום מאויר הטמא של אויר חו"ל, וצינור קדוש של אוירא דכיא קדישא שופע עליו תדירא...“

גם המקובל רבי מנחם מנכין היילפרין התפעל מאוד מהספר[7]: ”ב"ה זכיתי להשיג ספרו הנפלא הפלא ופלא, נקרא שמו ראש מילין. שמה ראיתי, לפי מיעוט שכלי, כוחו וגדולתו עד אין חקר. מה רבו מעשיו בזה, נורא מאד, מי ימלל תהילתו...“

הרצי"ה נהג לתת את הספר לתלמידיו כסגולה ליולדת[דרוש מקור: איפה?] בדומה לנהוג בקהילות חסידיות עם הספר נועם אלימלך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן ארנד, ספר "ראש מילין" לראי"ה קוק, דעת, 27, תשנ"א, עמ' 73–85
  • הרב חיים כהן, ספר "טללי חיים" בראשית, שיחה שנייה לפרשת בראשית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דניאל, פרק ז', פסוק א'.
  2. ^ מתוך פתיחת הספר.
  3. ^ ע"פ תחילת ביאורו של הראי"ה לראש מילין.
  4. ^ בהתאם למבואר בספר יצירה פרק ב' (בעיקר במשניות ז'-ח')
  5. ^ אגרות ראי"ה חלק ג איגרת תתצ
  6. ^ הד הרים איגרת לב
  7. ^ אגרות לראי"ה איגרת עט