רביב דרוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Raviv Drucker.jpg

רביב דרוקר (נולד ב-11 בספטמבר 1970) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי, חתן פרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית לשנת 2011.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירותו הצבאי שימש כחוקר מצ"ח, ולאחר השחרור עבד כשנה כחוקר פרטי בתחום הביטוח.[1] הוא בעל תואר במשפטים מאוניברסיטת תל אביב.

החל לעבוד ככתב כללי ב"מעריב". בהמשך שימש כתב לענייני נדל"ן ותשתיות, ולאחר מכן כתב מדיני. ב-1998 עבר להיות הכתב המדיני של גלי צה"ל. במקביל הגיש לעתים בתחנת הרדיו את התוכנית "מה בוער".

החל מאוגוסט 2003 משמש כפרשן הפוליטי של "חדשות 10". ממרץ 2006 עד אפריל 2009 הגיש דרוקר לצד עפר שלח את "שישי", מהדורת ליל שבת של ערוץ 10. ממאי 2009 הגישו השניים את תוכנית התחקירים "המקור", ובהמשך דרוקר הגיש את התוכנית לצד מיקי רוזנטל ורזי ברקאי, וכיום מגיש לצד ברוך קרא.

בשנת 2004 היה שותף לייסודה של התנועה לחופש המידע, וכיהן כיושב הראש שלה עד דצמבר 2016.

רביב דרוקר בשידור
רביב דרוקר במהלך הרצאה, אוקטובר 2016

הישגיו העיתונאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

22 יום לפני הבחירות ב-2006 חשף דרוקר את "יומני עמרי" - רשימות ובהם מינויים פוליטיים של עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. ב-15 ביוני 2007, שלושה ימים לאחר סיום הבחירות הפנימיות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה וההכרזה על ניצחונו של אהוד ברק, חשף דרוקר צילומים מקלפיות במגזר הערבי, שהראו כי כמות המצביעים בפועל הייתה נמוכה משמעותית ביחס לאחוזי ההצבעה הגבוהים לכאורה שנרשמו במגזר. החשיפה הובילה לחקירת משטרה של יאח"ה.

במרץ 2007 חשף דרוקר מסמך פנימי מלשכתו של אהוד אולמרט, אשר מתעד את ההטבות שנתנו אולמרט ואנשיו לפעילי ליכוד. כמה חודשים לאחר מכן הורה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על חקירת יאח"ה בנושא, בעקבות התחקיר.

דרוקר כתב את הספר "חרקירי" (2002) על תקופת שלטונו של אהוד ברק, ואת הספר "בומרנג" (2005), יחד עם עפר שלח, על "כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה".

ב-2008 פרסם כי בזמן מלחמת לבנון השנייה כשנסע בנימין נתניהו בלוויית אשתו - שרה נתניהו ללונדון למסע הסברה הוצאותיהם היו גבוהות ושולמו על ידי תורם לונדוני.[2] בתגובה הגיש נתניהו תביעת דיבה כנגד דרוקר וערוץ 10,‏[3] שאותה ביטל כעבור זמן מה.[4] הסתבר שנסיעתה של שרה נתניהו לא אושרה כנדרש על ידי ועדת האתיקה,[5] ונתניהו קיבל הערה על כך מהוועדה.[6]

ביוני 2008 חשף דרוקר אי סדרים בספר המתפקדים של "קדימה", חשיפה שהובילה לחקירת משטרה של יאח"ה. בספטמבר 2008 קיבל את אות אומ"ץ.[7]

במרץ 2011 פרסם תחקיר בתוכנית "המקור" שבו נטען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו לחו"ל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס" הביא לבדיקה של מבקר המדינה. בסופו של דבר החליט היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בספטמבר 2014 לאמץ את המלצות המשטרה והפרקליטות ולסגור את התיק משום ש"במכלול החומר שנאסף לא נמצא שיש מקום לפתוח בחקירה".[8]

ב-2011 זכה דרוקר בפרס סוקולוב.[9] בשנת 2012 זכה בפרס מגן השקיפות מטעם שבי"ל. מנימוקי ועדת השיפוט: "מבכירי העיתונאים בישראל ויו"ר התנועה לחופש המידע, אחד מהלוחמים הידועים למען שקיפות ביחסי הון-שלטון בישראל. מאחוריו שורה של תחקירים נוקבים שזכו לתהודה ציבורית".[10]

בנובמבר 2016 חשף דרוקר כי עורך-דינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, דוד שמרון, ייצג את איש העסקים מיכאל גנור בקידום עסקה למכירת צוללות של חברת תיסנקרופ הגרמנית לישראל.[11] בעקבות הפרסום הורה היועץ המשפטי לממשלה על בדיקה משטרתית של הפרשה.[12] באותו חודש פרסם דרוקר פרסומים הנוגעים לבנו של ראש-הממשלה, יאיר, ולפיהם קיבל טובות הנאה מהמיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר. בעקבות פרסומים אלה תקף אותו ראש-הממשלה בפוסט פייסבוק והאשים אותו ב"טפטוף בלתי פוסק של כזבים ושטיפת מוח" במטרה "לעשות רצח אופי לראש הממשלה ולבני משפחתו".[13]

ב-2016 זכתה התנועה לחופש המידע שבראשות רביב דרוקר באות אבירי איכות השלטון בקטגוריית מאבק חברתי למען טוהר המידות ואיכות השלטון.[14]

ביקורת על עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתביעת דיבה שהגיש יו"ר הכנסת דן תיכון נגד דרוקר, גולן יוכפז ומפקד גלי צה"ל זאב דרורי, פסק בית המשפט המחוזי כי התחקיר שפירסמו על תיכון מהווה הוצאת לשון הרע וגזר עליהם תשלום של חצי מיליון ש"ח פיצויים,[15] בערעור שהוגש הוריד בית המשפט העליון את סכום הפיצויים ל-300,000 ש"ח.[16]

באוגוסט 2008 פרסם ידיעות אחרונות כתבה נגד דרוקר, תחת הכותרת "חפיף דרוקר". בכתבה פורסמו טענות כנגד המקצועיות, האתיקה והאישיות של דרוקר, רובן מלבד אחת בעילום שם. דרוקר טען בתגובה כי הכתבה כוללת שקרים רבים ושהיא נובעת מנקמנות על כך שמתח מצדו ביקורת על ידיעות אחרונות ועל בכיריו.[17] בהמשך תבע דרוקר את העיתון בסך של מיליון שקל בגין הוצאת דיבה. הצדדים פנו להליך גישור ובסופו הוסכם כי העיתון יפרסם בכפולה הפותחת של המוסף "7 לילות" כי לא הייתה לו כוונה להטיל דופי ביושרה האישית והמקצועית של דרוקר.[18]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרוקר חי עם בת זוגו, העיתונאית ענת גורן, ולהם שלושה בנים. אחיו הוא מאמן הכדורסל שרון דרוקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רביב דרוקר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוקרים פרטיים - לא מה שחשבתם, בבלוג של רביב דרוקר, 31 בדצמבר 2007
  2. ^ ‫אמנון מרנדה, פנייה למזוז: חקור מי מימן הוצאות נתניהו בלונדון, באתר ynet, 15 במרץ 2008‬
  3. ^ כתב התביעה, סרוק באתר nrg מעריב;
    תביעה: בנימין נתניהו נ' חדשות ערוץ 10, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 16 במרץ 2008‬
  4. ^ תביעת לשון הרע של נתניהו, בבלוג של רביב דרוקר, 8 ביוני 2009
  5. ^ אריק בנדרועדת האתיקה: נסיעת שרה נתניהו לא אושרה, באתר nrg‏, 16 במרץ 2008
  6. ^ החלטת ועדת האתיקה בעניין הקובלנה נגד בנימין נתניהו, 8 ביולי 2008
  7. ^ לי-אור אברבך, אות אומ"ץ לרביב דרוקר, כרמלה מנשה ונתן זהבי, באתר nrg‏, 23 ביולי 2008
  8. ^ נדב נוימן, ‏היועץ המשפטי וינשטיין סגר את פרשת "ביבי טורס", באתר גלובס, 4 בספטמבר 2014
  9. ^ ‫דוד אברהם, רביב דרוקר וחיים ריבלין יקבלו את פרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית, באתר nana10‏, 6 ביולי 2011‬
  10. ^ טלי חרותי-סובר, הזוכים במגן השקיפות 2012: רביב דרוקר וד"ר מרטין וייל, באתר TheMarker‏, 3 ביוני 2013
  11. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4879634,00.html
  12. ^ http://news.walla.co.il/item/3016194
  13. ^ שירות גלובס, ‏זו התגובה האישית והחריפה של נתניהו נגד רביב דרוקר, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2016
  14. ^ זוכי פרס התנועה לאיכות השלטון: השופט דוד רוזן, עיתונאי TheMarker אבי בר-אלי ו"גב האומה", נתי טוקר, 25.10.2016
  15. ^ ‫נועם שרביט, מפקד גל"צ לשעבר ו-2 עיתונאים ישלמו חצי מיליון ש"ח פיצוי לדן תיכון, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 6 בדצמבר 2004‬
  16. ^ פסק הדין בערעור בביהמ"ש העליון
  17. ^ אורן פרסיקו, האקדח מונח על השולחן, העין השביעית
  18. ^ אורן פרסיקו, ללא דופי, באתר העין השביעית, 22 ביוני 2010