רביעיית מיתרים מס' 7 של בטהובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רביעיית המיתרים מספר 7 מאת בטהובן בפה מז'ור, היא הרביעייה הראשונה מתוך שלוש הרביעיות אופוס 59 אשר מכונות גם "רביעיות רזומובסקי" על שם מושא ההקדשה. הקובץ כולו פורסם בשנת 1806. הרביעייה כוללת ארבעה פרקים:

  1. אלגרו בפה מז'ור
  2. אלגרטו ויוצ'ה א סמפרה סקרצנדו בסי במול מז'ור
  3. אדאג'יו מולטו א מסטו בפה מינור, אטאקה לפה מז'ור
  4. אלגרו בפה מז'ור

אופוס 59 המכונה "רזומובסקי" הוקדש עבור הנסיך אנדראס רזומובסקי, השגריר הרוסי בווינה דאז. זו גם הרביעייה הראשונה מבין רביעיות תקופת הביניים של בטהובן, המסמלות התפתחות בסגנונו, בהשוואה לרביעיותיו המוקדמות, אופוס 18. ההבדל הניכר ביותר הוא שרביעייה זו נמשכת מעל 40 דקות והיא בעלת רוחב יריעה ומורכבות שכמותן עדיין לא נראו במוזיקה הקאמרית, בעוד שש הרביעיות המוקדמות של בטהובן נמשכו כ 25-30 דקות בלבד והיו בעלות אופי קליל יותר.

פרקי הרביעייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק הראשון מהווה פתיחה מרשימה בצורת סונאטה עם פוגטו בפיתוח. הוא נמשך כ-12 דקות, למרות שהוא חסר את החזרה המסורתית על תצוגת הנושאים.

הפרק השני ברביעייה הוא באופן לא שיגרתי, פרק לא-איטי. הופעה של פרק איטי כפרק שלישי בצורה רב פרקית מתרחשת לרוב כאשר הפרק הראשון ארוך במיוחד ובעל אופי רציני, כפי שקורה בפרק הראשון ברביעייה זו. לכן הפרק השני קליל יותר באופיו על מנת לאזן בין הפרקים הרציניים לבין הפרקים הקלילים. הפרק השני היצירה הוא בעל מאפיינים ברורים של סקרצו אך לא מתווה בצורה רשמית כסקרצו בעל הצורה התלת-חלקית או החמש-חלקית המקובלת. קטע הביניים בסקרצו, הטריו אינו מופיע כחטיבה מופרדת במובהק, אך ישנן שתי הופעות של קטע ביניים זהה בעל אופי שונה משאר הפרק אשר מתפקדים כטריו. מדובר באחד מהפרקים יוצאי הדופן של התקופה האמצעית של בטהובן אשר ניתן להגדירו אם כן כסקרצו חופשי.

הפרק השלישי האיטי גם הוא בצורת סונאטה, עשיר בתוכן אך ללא פיתוח (לרוב מתייחסית לצורת סונאטה ללא פיתוח מובהק כאל "סונאטינה").

הפרק הרביעי הוא פרק מהיר אשר נושאו הראשי כתוב על פי מנגינה רוסית ידועה. ניתן להניח שהדבר נעשה כניסיון לרצות את הקומיסר הרוסי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]