רבי יהודה בן בתירא השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יהודה בן בתירא השני
מקום מגורים נציבין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות נציבין שבבבל
תקופת הפעילות שלישי תנאים
בני דורו רבי עקיבא רבי חנניה בן אחי רבי יהושע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי יהודה בן בתירא השני הוא תנא שחי בדור השלישי לתנאים, בתחילת המאה השנייה ומקום מושבו העיקרי היה נציבין שבבבל. הוא נכדו של רבי יהודה בן בתירא הראשון.

המקור לכך שהיו שני רבי יהודה בן בתירא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוספות במנחות הגיעו למסקנה שהיו שני רבי יהודה בן בתירא, בעקבות שאלתם איך יכול להיות שרבי יהודה בן בתירה חולק עם רבי יוסי שחי בתקופה מאוחרת יותר. "ושמא שנים היו דאחד היה בזמן הבית ועוד היה אחד".[1]

ירידתו לבבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חורבן הבית וכישלון מרד בר כוכבא, משראה כי אין תקווה ללימוד התורה בארץ ישראל, בעקבות גזירות הרומאים וחורבן מרכזי התורה בירושלים וביבנה, החליט יחד עם רבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי מתיא בן חרש להקים מרכז רוחני בגולה, שתהיה לו סמכות לעבר שנים ולחדש חדשים. משהגיעו לגבול ארץ ישראל, "זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם" מפני שהוצרכו לצאת מארץ ישראל.[2]

פועלו בנציבין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית דינו בנציבין קנה לו שם: "'צדק צדק תרדף' - הלך אחר בית דין יפה, אחרי רבי מתיא לרומי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי חנניה בן אחי רבי יהושע לגולה."[3]

הנהגתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהמשיך רבי חנניה בן אחי רבי יהושע לעבר שנים ולקבוע חדשים בגולה גם אחרי שנתכונן מחדש המרכז הארצישראלי אחר השמד, שלחו לו מארץ ישראל, שאם לא יחדל מליטול לעצמו סמכות המגיעה למרכז הארצישראלי יהא בנידוי. הלך וקבל לפני רבי יהודה בן בתירה בנציבין, והלה יעצו ללכת אחרי חכמי ארץ ישראל ולא לעבר בגולה: "אחריהם, אחריהם!",[4] ובזה הציל את אחדות העם ותורתו.

שמו התפרסם כל כך עד שחכמי ארץ ישראל, רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר יצאו ללכת לנציבין ללמוד הימנו תורה. אבל כאשר הגיעו לצידון הרגישו שלא יכולים לעזוב את ארץ ישראל ושבו למקומם. בנימוק אמרו: "שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות שבתורה".[5]

מאמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "משה שבר את הלוחות רק אחרי שנאמר לו מפי ה'. את אמרה זו הוא לומד מהפסוק ""פה אל פה אדבר בו"", כלומר פה אל פה אמרתי לו שבר את הלחות. הסבר זה הוא ניסיון להתמודד עם התמיהות שמעורר המעשה של משה."
  • "אלמנת עיסה מותרת לכהונה."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]