רבי יוחנן בן גודגדא

יוחנן בן גודגדא

לידה	המאה ה-1 (או סוף המאה ה-1 לפני הספירה) פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
פטירה	המאה ה-1 פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
מקום פעילות	ירושלים
מקום מגורים	ירושלים
תקופת פעילות	הדור הראשון לתנאים
השתייכות	חז"ל, לויים
השקפה דתית	יהדות
תלמידיו	רבי יהושע בן חנניה (השערה)
בני דורו	רבי יהושע בן חנניה
אב	גודגדא
ילדים	מספר בנים ובת מספר נכדים

רבי יוחנן בן גודגדא הלוי, היה חכם בתקופת חז"ל בן הדור הראשון לתנאים. שירת בבית המקדש השני והיה מהלויים הממונים על נעילת השערים.

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אודותיו מובא בתלמוד הבבלי: ”מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים”. מהלשון בו קרא לרבי יהושע - "בני", סבר רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא שרבי יהושע היה תלמידו של רבי יוחנן בן גודגדא. כמו כן, על פי רבי יהודה בן קלונימוס, רבי יוחנן נחשב לחסיד גדול, דבר שהתבטא בכך שהוא היה אוכל כל ימיו חולין על טהרת הקודש.

הסיפור אודות רבי יוחנן ורבי יהושע, מתבסס למעשה על מחלוקת הלכתית ששררה ביניהם לגבי לוי שתפקידו היה משורר בבית המקדש, והוא הולך ומגיף את השער, שזה תפקידו של הלוי השוער.

• לדעת רבי יוחנן, משורר המגיף את השער בעצמו חייב מיתה, וחז"ל גזרו אף על מי שבא לסייע.
• לדעת רבי יהושע, משורר המגיף את השער בעצמו מחייב באזהרה, ואין כל איסור על משורר לסייע לשוער.

זהותו

רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא טען כי ישנם שלושה חכמים בשם יוחנן בן גודגדא וככל הנראה השני והשלישי היו צאצאיו.

משפחתו

נכדיו, בני בתו היו אילמים (על פי גרסה אחרת: אחייניו), והם ישבו בבית המדרש ושפתיהם נעו אך לא יכלו להשמיע את קולם. רבי יהודה הנשיא התפלל עבורם והם התרפאו ממחלתם ויכלו לדבר כאחד האדם, ואז התברר שהם בקיאים בכל הש"ס, וגם בספרא והספרי.

ממשנתו

במסכת גיטין העיד על ארבע הלכות:

1. גירושי חרשת: העיד כי אשה שאינה שומעת ומדברת שהשיאה אביה בילדותה (ונישואיה תקפים מדאורייתא), יכולה להתגרש בגט אם בעלה חפץ בכך. אף על פי שחכמים קבעו שלחרש וחרשת אין דעת גמורה לחולל תהליכים משפטיים, במקרה זה תקנו חכמים שדי בכך שהבעל נותן את הגט לידה כדי שהגירושין יחולו, ובכך מנעו מצב שבו תישאר עגונה ללא יכולת להיפרד מבעלה.
2. זכויות קטנה יתומה הנישאת לכהן: עיד על קטנה בת ישראל שהתייתמה מאביה, ואמה או אחיה השיאוה לכהן (ונישואיה הם מדרבנן בלבד). על פי עדותו, היא זכאית לאכול בתרומה ככל אשת כהן, ואם מתה בעודה קטנה, בעלה יורש אותה. קביעות אלו נועדו לחזק את מעמד הנישואין ולהגן על זכויותיה ורווחתה של היתומה.
3. תקנת המריש הגזול: העיד על אדם שגזל קורה גדולה (מריש) ובנה אותה בתוך בניין גדול. לפי שורת הדין, על הגזלן להרוס את המבנה ולהשיב את הקורה בעין לנגזל. אולם כדי שלא להערים קשיים כלכליים עצומים על גזלנים המבקשים לחזור בתשובה, די בכך שהגזלן ישלם לנגזל את שווי הקורה הכספי, מבלי להרוס את הבית. וזאת מפני תקנת השבים.
4. חטאת גזולה שלא נודעה לרבים: העיד על בהמה גזולה שהוקרבה כקרבן חטאת, מבלי שהציבור או הכהנים ידעו שהיא גזולה. על פי עדותו, הקרבן מכפר על המקריב (במידה והבעלים כבר התייאשו ממנה). הלכה זו נקבעה כדי שהכהנים לא יימנעו מלהקריב קרבנות מחשש שמא הובאו אליהם בהמות גזולות.

קישורים חיצוניים

• משה יהודה בלוי (עורך), "רבי יוחנן בן גודגדא", יחוסי תנאים ואמוראים, ברוקלין ה'תשנ"ד, עמודים רנ"ח-ר"ס, באתר היברובוקס