רבי שמלאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי שמלאי
לידה המאה ה־3
לוד עריכת הנתון בוויקינתונים
בני דורו רבי יהודה נשיאה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי שמלאי היה אמורא מן הדור השני (205 - 260 לספירה בקירוב), דרשן, מחשובי בעלי האגדה בתלמוד.

נולד בלוד[1] ועלה לגליל, מקום מושבם העיקרי של החכמים בתקופתו, ושימש כמשמשו של רבי ינאי[2]. אחר כך היה לאיש סודו של רבי יהודה נשיאה, אשר התיר שמן של גויים, ובסוף ימיו ירד לבבל וישב בנהרדעא ובנציבין, שם דרש על היתר השמן[3]. על פי הירושלמי[4] תולדותיו היו שונות, והוא דווקא עלה מבבל לארץ ישראל וחזר אחר כך לבבל.

בתלמוד מובאים דבריו פעמים רבות לאחר הפתיחה: "דרש רבי שמלאי...", פועל שמשמעותו בתלמוד הבבלי בדרך כלל דרשה לפני הציבור. מכאן יש להניח שהיה נואם כשרוני ודרשן פופולרי.

במסורת הארצישראלית מזוהה רבי שמלאי בעיקר עם הוויכוח היהודי-נוצרי, ופעמים רבות מופיעה הפתיחה: "שאלו המינים את רבי שמלאי...". הוא משיב להם בדברי דרשותיו, ואף מפטיר כנגדם: "כל מקום שפקרו המינין - תשובתן בצידן"[5].

מן המסורת עולה כי רבי שמלאי לא רק דרש כנגד הנוצרים, אלא קיים ויכוחים חיים עם דרשנים נוצריים וגנוסטיים, אשר התבססו לרוב על פרשנות המקרא. ויכוחים אלה התרחשו ברובם בארץ ישראל, לפעמים בנוכחות תלמידיו של רבי שמלאי, שמשאלתם "לנו מה אתה אומר?" אנו למדים שבדרך כלל לא ענה רבי שמלאי למתווכחים עמו את תשובותיו האמיתיות, אלא סתר את דבריהם לפי דרך לימודם שלהם.

ביקש מרבי יוחנן שילמד איתו ספר יוחסין בשלשה חדשים, בתחילה סירב ולבסוף נתרצה[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]