רבעון (שנת כספים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבעוןאנגלית, Fiscal Quarter) הוא מונח חשבונאי המייצג שלושה חודשים, שהם רבע משנת הכספים שלפיה מנהל ארגון את תקציבו. מקובל לחלק את השנה לרבעונים ינואר-מרץ, אפריל-יוני, יולי-ספטמבר ואוקטובר-דצמבר.

גרף המתאר את קצב הגידול במכירות מכשיר האייפון בחלוקה לרבעונים

בסופו של כל רבעון מוצגות תוצאות ביניים של הדוחות הכספיים וביצועי הארגון. במרבית המדינות, חברות ציבוריות וכאלה הנסחרות בבורסות לניירות ערך, נדרשות על פי החוק להגיש דוחות כספיים רבעוניים. אותן חברות נבחנות על ידי המשקיעים על-פי הדוחות הרבעוניים והשנתיים שלהן. לכן נאמר לעיתים על מנהליהן של חברות אלה, שהם "חיים מרבעון לרבעון".

דיווח כספי לתקופות ביניים זמין במועד ומהימן משפר את כושרם של המשקיעים, הנושים ואחרים להבין את יכולתו של תאגיד להפיק רווחים ותזרימי מזומנים ואת מצבו הכספי והנזילות שלו.

דיווח כספי לתקופות ביניים הוא דיווח כספי הכולל מערכת מלאה של דוחות כספיים, או מערכת של דוחות כספיים בצירוף ביאורים תמציתיים נבחרים, לתקופה שהיא קצרה משנת כספים מלאה של תאגיד.

רקע הדרישה לדוחות כספיים לתקופת ביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הדרישה לפרסום דוחות ביניים בישראל הייתה מצידה של הבורסה לניירות ערך בשנת 1987. זו חייבה חברות שניירות הערך שלהן נסחרות בה, בדיווח חצי שנתי של נתונים נבחרים מתוך הדוחות הכספיים.

החל משנת 1988 נקבעה בתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים) התש"ל-1970 חובה על התאגידים להגיש דוחות כספיים חצי שנתיים אשר נסקרו בידי רואה חשבון, והחל מהרבעון השלישי בשנת 1989 נקבעה בתקנות אלה חובת דיווח כספי רבעוני.

מטרות עיקריות של דוחות ביניים:

  1. מאפשרים לתת מידע סדיר המסייע בחיזוי התוצאה השנתית
  2. מסייעים באיתור מוקדם של נקודות מפנה על פני השנה של הרווח, נזילות החברה וכיוצא בזה
  3. מאפשרים זיהוי של נקודות תורפה ותיקון מבעוד מועד
  4. מהווים מידע משלים לדוחות הכספיים השנתיים

הדיווח הכספי הנדרש ברבעון-לפי התקינה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת תקן חשבונאות מספר 14, דיווח כספי לתקופות ביניים (להלן, התקן), היא לקבוע את התכולה המינימלית של דיווח כספי לתקופות ביניים וכן לקבוע את כללי ההכרה והמדידה בדוחות כספיים לתקופות ביניים.

תקן חשבונאות זה מבוסס על תקן חשבונאות בינלאומי מספר 34, דיווח כספי לתקופות ביניים, ומחליף את גילוי דעת 43 של לשכת רואי חשבון בישראל, דוחות כספיים לתקופות ביניים, ואת גילוי דעת 60, תיקון גילוי דעת 43 בדבר ביטול החובה לכלול מידע על נתונים נומינליים בדוחות כספיים לתקופות ביניים. תקן זה יחול לגבי תקופות חשבונאיות המתחילות ב-1 בינואר 2003, או לאחר מכן.

תקן זה אינו קובע אילו תאגידים חייבים לפרסם דיווחים כספיים לתקופות ביניים, או באיזו תדירות עליהם לפרסמם, או כמה זמן לאחר תום תקופת ביניים יש לפרסמם. יש ליישם תקן זה כאשר תאגיד חייב או בוחר מרצונו לפרסם דיווח כספי לתקופות ביניים.

תקן זה מגדיר את התכולה המינימלית של דיווח כספי לתקופות ביניים, לרבות הגילוי הנדרש בביאורים, וכן, מפרט את הכללים החשבונאים להכרה ומדידה שיש ליישמם בדיווח כספי לתקופות ביניים.

תכולה מינימלית של דיווח כספי לתקופות ביניים היא מאזן, דוח רווח והפסד, דוח על תזרימי המזומנים, דוח על השינויים בהון העצמי, וביאורים תמציתיים נבחרים. אם תאגיד מפרסם מערכת מלאה של דוחות כספיים בדוח הכספי לתקופות ביניים שלו, הצורה והתכולה של דוחות אלה יהיו בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים לגבי מערכת מלאה של דוחות כספיים. אם תאגיד אינו מפרסם מערכת מלאה של דוחות כספיים בדיווח הכספי לתקופות ביניים שלו, עליו לכלול, נוסף לדוחות הכספיים במתכונת הדיווח הכספי השנתי האחרון שלו, את הביאורים התמציתיים הנבחרים כנדרש בתקן זה. יש לכלול פריטים אחרים נוספים, או ביאורים נוספים, אם אי-הכללתם תגרום לכך שהדוחות הכספיים לתקופות ביניים יהיו מטעים.

אם תאגיד מציג נתוני רווח למניה בדוחות הכספיים השנתיים שלו, עליו להציג רווח למניה בסיסי ורווח למניה מדולל, על פי אותם כללים, בגין תקופות ביניים בגוף דוח רווח והפסד.

בהנחה שלכל מי שקורא דיווח ביניים של תאגיד יש גישה גם לדוח הכספי השנתי האחרון של התאגיד, למעשה, אין צורך לחזור או לעדכן בעדכון בלתי משמעותי בדוח הביניים את הביאורים, שנכללו בדוחות הכספיים השנתיים. במקום זאת, הביאורים בדוח הביניים יכללו בעיקר הסבר לגבי האירועים והשינויים, שהם בעלי משמעות להבנת השינויים במצב הכספי ובביצועי התאגיד, מאז מועד הדיווח השנתי האחרון. תאגיד יכלול בביאורים לדוחות הכספיים לתקופות ביניים שלו, לפחות, את המידע, המפורט להלן, אם הוא מהותי ואם לא ניתן לו גילוי במקום אחר בדיווח הכספי לתקופות ביניים.

בדרך כלל, המידע ידווח על בסיס מצטבר-מתחילת-השנה. עם זאת, על התאגיד לתת גילוי גם לאירועים או לעסקאות כלשהם שהם מהותיים להבנת תקופת הביניים השוטפת:

  • הצהרה שאותה מדיניות חשבונאית ואותן שיטות חישוב יושמו בדוחות הכספיים לתקופות ביניים בהשוואה לדוחות הכספיים השנתיים האחרונים, או, אם חלו שינויים במדיניות החשבונאית ובשיטות אלו, תיאור מהות השינוי והשפעתו.
  • דברי הסבר אודות העונתיות והמחזוריות של פעילויות הביניים.
  • המהות והסכום של פריטים, המשפיעים על נכסים, התחייבויות, הון עצמי, רווח נקי, או תזרימי מזומנים שהם בלתי רגילים (Unusual Items) בשל מהותם, גודלם או שכיחותם.
  • המהות והסכום של שינויי אומדנים, המתייחסים לסכומים שדווחו בתקופות ביניים קודמות של השנה השוטפת, וכן שינויי אומדנים, המתייחסים לסכומים שדווחו בשנים קודמות, אם לשינויים אלו השפעה מהותית בתקופת הביניים השוטפת.
  • הנפקות, רכישות עצמיות (Repurchases) ופירעון של ניירות ערך, המהווים חוב או הון עצמי.
  • דיבידנדים ששולמו (בסכום כולל או בסכום למניה), תוך הפרדה בין מניות רגילות לבין מניות אחרות.
  • הכנסות מגזר ותוצאות מגזר בגין מגזרים (עסקיים או גאוגרפיים), המהווים את המתכונת הראשית של תאגיד לדיווח מגזרי (גילוי מידע מגזרי נדרש בדיווח כספי לתקופות ביניים של תאגיד רק אם תקן חשבונאות מספר 11, דיווח מגזרי, מחייב את התאגיד לכלול גילוי מידע מגזרי בדוחותיו הכספיים השנתיים).
  • אירועים שאינם חייבי התאמה לאחר תאריך מאזן הביניים, כהגדרתם בתקן חשבונאות מספר 7, אירועים לאחר תאריך מאזן.
  • ההשפעה של שינויים בהרכב התאגיד במשך תקופת הביניים, לרבות צירופי עסקים, רכישות או מימושים של חברות בנות והשקעות לזמן ארוך, שינויים מבניים, ופעילויות מופסקות.
  • שינויים בהתחייבויות תלויות או בנכסים תלויים, שחלו בתקופת הדיווח השוטפת ובמצטבר מאז תאריך המאזן השנתי האחרון. בנוסף, גם אם לא חלו שינויים מאז הדוח הכספי השנתי האחרון, יינתן גילוי או, לחלופין, תיכלל הפניה לדוח הכספי השנתי האחרון, על התחייבויות תלויות, שהתממשות ההפסד המרבי בגינן עלולה להעמיד בספק את המשך קיומו של התאגיד כעסק חי.

דיווחי ביניים חייבים לכלול דוחות כספיים לתקופות ביניים כדלקמן:

  • מאזן לגמר תקופת הביניים השוטפת, מאזן השוואתי לגמר תקופת הביניים המקבילה בשנת הדיווח האחרונה ומאזן השוואתי לגמר שנת הדיווח האחרונה.
  • דוח רווח והפסד לתקופת הביניים השוטפת ולתקופה המצטברת מתחילת שנת הדיווח השוטפת ועד לגמר תקופת הביניים השוטפת, וכן דוחות רווח והפסד לתקופות המקבילות (שוטפת ומצטברת מתחילת השנה) בשנת הדיווח האחרונה, ודוח רווח והפסד לשנת הדיווח האחרונה.
  • דוח על השינויים בהון העצמי לתקופת הביניים השוטפת ולתקופה המצטברת מתחילת שנת הדיווח השוטפת ועד לגמר תקופת הביניים השוטפת, וכן מספרי השוואה לתקופות המקבילות (שוטפת ומצטברת מתחילת השנה) בשנת הדיווח האחרונה, ודוח על השינויים בהון העצמי לשנת הדיווח האחרונה.
  • דוח על תזרימי המזומנים לתקופת הביניים השוטפת ולתקופה המצטברת מתחילת שנת הדיווח השוטפת ועד לגמר תקופת הביניים השוטפת, וכן מספרי השוואה לתקופות המקבילות (שוטפת ומצטברת מתחילת השנה) בשנת הדיווח האחרונה, ודוח על תזרימי מזומנים לשנת הדיווח האחרונה.

תאגיד יישם בדיווח הכספי לתקופות ביניים שלו אותה מדיניות חשבונאית, שהוא מיישם בדוחות הכספיים השנתיים שלו, פרט לשינויים במדיניות חשבונאית, שנעשו לאחר תאריך הדוחות הכספיים השנתיים האחרונים, ושיקבלו ביטוי בדוחות הכספיים השנתיים הבאים. תדירות הדיווח של תאגיד - שנתית, חצי-שנתית או רבעונית - אסור שתשפיע על המדידה של תוצאות פעולותיו השנתיות. כדי להשיג מטרה זו, המדידות לצורכי דיווח ביניים נעשות על בסיס מצטבר-מתחילת- השנה (Year-to-date basis). עם זאת, יישום תקני חשבונאות אחרים מסוימים עשוי להביא למצב בו תדירות הדיווח של התאגיד (שנתית, חצי-שנתית או רבעונית) משפיעה על המדידה של תוצאות פעולותיו השנתיות.

התקן קובע שאין להקדים או לדחות במועד ביניים הכנסות, שמתקבלות באופן עונתי, מחזורי או מזדמן במהלך שנת כספים אם הקדמה או דחייה של הכנסות כאמור תהיה בלתי נאותה בגמר שנת הדיווח של התאגיד. דוגמאות כוללות הכנסות מדיבידנדים, מתמלוגים וממענקים ממשלתיים. בנוסף, תאגידים מסוימים מפיקים בעקיבות יותר הכנסות בתקופות ביניים מסוימות של שנת כספים מאשר בתקופות ביניים אחרות, לדוגמה, הכנסות עונתיות של קמעונאים. הכנסות אלו יוכרו בעת התהוותן. התקן קובע כמו כן שעלויות, הנגרמות באופן בלתי אחיד במהלך שנת כספים של תאגיד, יוקדמו או יידחו לצורכי דיווח ביניים אם, ורק אם, יהיה זה נאות להקדים או לדחות עלויות מסוג זה בגמר שנת הדיווח.

סקירת רואה חשבון של דוחות כספיים לתקופת ביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך הכרה שביקורת דוחות כספיים לתקופת ביניים כרוכה בעלויות גבוהות, נולדה הדרישה החלופית לסקירתם, וזאת על מנת להגביר את אמינותם מבלי להטיל על החברות עלויות כאמור.

מטרתה של סקירת דוחות כספיים על ידי מבקר החשבונות שונה ממטרתה של ביקורת דוחות כספיים.

מטרת הסקירה היא לאפשר למבקר החשבונות לדווח, שלא בא לידיעתו דבר המצביע על כך, שיש צורך בשינויים מהותיים בדוחות הנסקרים כדי שיוכלו להיחשב כדוחות שהוכנו לפי כללי חשבונאות מקובלים. דיווח כאמור מכונה דיווח על דרך השלילה (negative assurance) מאידך, מטרת ביקורת דוחות כספיים היא לאפשר למבקר החשבונות לחוות את דעתו, אם הדוחות הכספיים משקפים באופן נאות, בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, את מצב העסקים, תוצאות הפעילות והשינויים בתזרימי מזומנים.

בהכנת הסקירה אין המבקר אוסף ראיות ביקורת מספיקות ונאותות כדי לאפשר לו לחוות דעה על הדוחות. נוהלי הסקירה מושתתים במידה רבה על בירורים עם ההנהלה והאחראים על התחומים הכספיים והחשבונאיים בחברה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]