רבקה גוילי-ברוידא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבקה גוילי בגינת ביתה שברמת השרון, שנות ה-70

רבקה גְּוִילי-ברוידא (23 באוגוסט 191014 בספטמבר[1] 1999) הייתה מלחינה, פסנתרנית ומורה למוזיקה ישראלית. ידועה במיוחד בלחניה לשירי ידידתהּ לאה גולדברג, ובהם בפרט "פזמון ליקינתון" (1940).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבקה גוילי נולדה בשם רנה גריפְל ב-1910 בטרנסילבניה שבהונגריה, בת למשפחה יהודית אמידה. כעבור שנים ספורות עברה עם משפחתה לבירת האימפריה האוסטרו-הונגרית וינה. שם גדלה ולמדה נגינה בפסנתר, הרמוניה וקונטרפונקט, וקיבלה תעודת גמר ממלכתית להוראת פסנתר. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער "השומר הצעיר", ובאביב 1930, לאחר סיום לימודיה, בטרם הייתה בת עשרים, עלתה לארץ ישראל כחלוצה. בארץ הצטרפה לגרעין שישב במושבה כנרת והתכונן להתיישבות בקיבוץ אפיקים. לצד העבודה הפיזית בגרעין נהגה מפעם לפעם לצעוד לקיבוץ דגניה לנגן בפסנתר. לאחר שנה וחצי רכש הגרעין פסנתר. רבקה נישאה לבן הגרעין אריה גוילי (וולף לייב פֶּרגַמניק; 1907–1997).[2] כעבור ארבע שנים בקיבוץ החליטו השניים לפרוש ממנו ועברו לצפון תל אביב עם בנם בן השנה, דן. בעיר התפרנסה מעבודות מוזיקליות שונות: היא הורתה מוזיקה – זמרה וריתמיקה בגני ילדים, מוזיקה מקהלה בבתי ספר, והרמוניה בקונסרבטוריון שבהנהלת דוד שור – לימדה שיעורים פרטיים בפסנתר ועבדה עם זמרות וליוותה אותן בנגינה בקונצרטים. בהמשך עברה לירושלים, ומשנות ה-60 ועד מותה התגוררה ברמת השרון. היא התגרשה ונישאה בנישואים שניים לאלכסנדר ברוידא, מנכ"ל הוצאת דביר.

רבקה גוילי ליד הפסנתר, שנות ה-50
גוילי ליד הפסנתר, שנות ה-60

כתוצר לוואי של עבודתה המוזיקלית הלחינה שירים – שירי ילדים לגנים ולבתי ספר (שרובם לא השתמרו), שהלחינה כדי שיתאימו לקולות ילדים; ושירים אמנותיים, שהלחינה לבקשת זמרות שעבדה איתן. ידועים במיוחד שיריה של לאה גולדברג, חברתה הטובה, שגוילי הלחינה לבקשתה של המשוררת, בהם "פזמון ליקינתון", שנדפס לראשונה ב"דבר לילדים" (1940) "הירח הצהוב" (1940), "האווזים" (1944), ו"מזמור לילה", "יום יפה" ו"שיר קטן" (סוף 1959).

ב-1953, בעת ששהתה בהשתלמות ארוכה בארצות הברית, ביצעה רסיטל בוושינגטון שזכה לביקורות אוהדות, וכששבה הופיעה ב-18 בנובמבר 1953 במוזיאון תל אביב ברסיטל באותה מתכונת, שכללה יצירות מאת באך, מוצרט, בטהובן, ראוול ופאול בן-חיים,[3] ובמרכזה סונטה בלה מז'ור עם וריאציות מאת מוצרט. בביקורתו על הרסיטל כתב המוזיקאי יהושע שור:

"הרושם הכללי מהקונצרט: לפנינו אישיות מוסיקאלית בעלת אופי עצמאי ורצון אמנותי מיוחד. היא שולטת באמצעי הטכניקה הפסנתרנית. אבל אמצעים אלה הם בשבילה רק מכשיר המאפשר לגלות את התוכן האמנותי של היצירה המוסיקאלית. ולגבי אישיות כזאת מיותרים ובלתי מענינים הם קני המידה הרגילים של הבקורת ותפקידו של המבקר כאן הוא לנסות ולהגדיר את הסגנון האמנותי של ביצוע מיוחד זה."[4]

ואולם, כעבור זמן קצר ויתרה גוילי על הנגינה וחזרה אל ההוראה.

נפטרה בסתיו 1999, בגיל 89. הותירה את אלמנהּ אלכסנדר (שנפטר כ-5 שנים אחריה), את בנהּ, דן גוילי, ונכדות.
אחייניתה מיקי גוריון היא אשתו של ישראל גוריון. אחיינה (מנישואים) שאול (אוּלִי) ברוידא הוא עורך, עיתונאי ומתרגם.[5]

"פזמון ליקינתון", שנכתב בסוף שנות ה-30, הוא לחנה הידוע ביותר של גוילי, והוא גם משירי הילדים הידועים ביותר של גולדברג. חוקר הספרות אריאל הירשפלד כתב לאחר מותה של גוילי ב"הארץ" כי השיר הוא "אחד השירים היפים ביותר שנוצרו כאן... שיר ילדים שכולו השראה ומגע נדיר בין צלילים ומלים. חופן השירים של רבקה גוילי, המזומן היום לכל אוהב שירים, בתקליטור "יקינתון", הוא מציבה מאירה למוסיקאית המחוננת הזאת, ובו שמור לדורות הבאים מה שהיה "הכי יפה" בעולמם של הילדים שגדלו כאן בשני הדורות האחרונים".[6]

בשנת 2015 ראה אור בהוצאת כנרת הספר "יקינתון: סיפור על חברות ושיר" מאת שהם סמיט, עם איוריה של רוני פחימה, אשר מביא את סיפורי חייהן והיכרותן של המשוררת והמוזיקאית, שגולת הכותרת היצירתית שלו הייתה השיר "פזמון ליקינתון".

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 – יקינתון: עשרים ושניים שירים בהלחנת רבקה גוילי: שירים לקטנים ושירים לגדולים, NMC.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבקה גוילי-ברוידא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעות לפי חוק הירושה, התשכ"ה–1965, ילקוט הפרסומים 4881 (י"א באייר התש"ס, 16 במאי 2000), עמ' 3487.
  2. ^ קברו של אריה גוילי בבית העלמין ירקון, באתר BillionGraves. בשנת 1935 עִברתה המשפחה את השם ל"גוילי" (ראו: "שנויי שמות", העתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), 537 (12 בספטמבר 1935), עמ' 824).
  3. ^ תל-אביב: רסיטל במוזיאון, על המשמר, 18 בנובמבר 1953 .
  4. ^ פרופ' י. שורקונצרט ר. גוילי-ברוידא, דבר, 19 במרץ 1954.
  5. ^ 'פזמון ליקינטון' - "הלחן שחיברה רבקה לשיר של לאה גולדברג משקף את הצניעות שלה": קובי לוריא מראיין את אולי ברוידא, "באה לשבת" עם רבקה מיכאלי, רדיו ללא הפסקה, 23 בינואר 2015.
  6. ^ אריאל הירשפלד, 'רישומו של מקום שרק כאן היה כמוהו', "הארץ", 15 באוקטובר 1999.
  7. ^ רשימת השירים באתר MOOMA.