רבקה ווקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבקה ווקר (2003)

רבקה ווקראנגלית: Rebecca Walker;‏ 17 בנובמבר 1969) היא סופרת אמריקאית, חוקרת פמיניסטית בנושאים תרבותיים וחברתיים ממוצא מעורב: ווקר מגדירה את עצמה כ"שחורה לבנה ויהודיה". היא אחת ממייסדות "הגל השלישי של הפמיניזם".[1] בגיל 25 הכריז עליה המגזין טיים כאחת מ-50 מנהיגי העתיד של אמריקה.[2]

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר נולדה ב-1969 כרבקה לוונטל בג'קסון, מיסיסיפי, בתם של אליס ווקר, הסופרת האפרו-אמריקנית הידועה ומל לוונטל, עורך דין אמריקאי יהודי. הוריה היו פעילים חברתיים בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית והאמינו שבכוחם לפעול למען שינוי חברתי - צדק, שוויון וחופש חברתיים. אביה עבד בקרן ההגנה המשפטית של האגוד האמריקני לקידום אנשים צבעוניים (NAACP), בעוד אמה סופרת מפורסמת ("הצבע ארגמן"), כתבה על שחורים והחוויות שלהם.

עם עלייתו של "הכוח השחור" (Black Power) כוח מהפכני שדגל בפוליטיקה רדיקלית, "בני תערובת" נחשבו למכותמים בדם המדכאים ולכן, אם "בן תערובת" רצה להשתייך למהפכה היה עליו להתאמץ ולהוכיח יותר מאשר אנשים שנולדו שחורים, עד כמה הוא שחור ונכון להיאבק. אמה הצטרפה לקבוצת סופרות פמיניסטיות שחורות "אחוות נשים" ואחרי כשנה (כאשר ווקר הייתה בת 8) הוריה התגרשו.

ווקר בילתה את ילדותה בין בית אביה לבית אמה לסירוגין כל שנתיים. היא עברה ביניהם ממיסיסיפי, לברוקלין, לסן פרנסיסקו, לברונקס, לפרברי ניו יורק ולוושינגטון. היא עברה בין בתי ספר שונים וחברות שונות, ולכל מקום חדש נלווה הצורך לייצר זהות חדשה וניסיונות נואשים להשתלב: כלבנה או שחורה, כפורטוריקנית או יהודייה. אביה נישא שנית והיא התחבטה ברגשות אשמה על חיבתה לאם החורגת שתמכה בה.

בגיל 14 היא עברה הפלה. בגיל 15 היא נסעה לטיולים בארצות מחוץ לארצות הברית, חיה כלסבית, ובגיל 18 היא כתבה את מאמריה החברתיים הראשונים על צדק ושוויון חברתי. אז גם החליטה לשנות את שם משפחתה מלוונטל לווקר, שם המשפחה של אמה. ווקר סיימה תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטת ייל בשנת 1992.

בשנות ה-20 לחייה ניהלה ווקר מערכת יחסים עם המוזיקאית השחורה נדהגאוסלו מאשאל (Ndegeocello Meshell) והיא עזרה בגידול בנה. נכון לשנת 2014 היא מתגוררת עם בן זוגה רנגדרול צ'ויין (Rangdrol Choyin), מורה בודהיסטי אפריקני - אמריקאי שאותו היא מכנה גלן, ובדצמבר 2004 ילדה את בנם, טנזין.

התפתחות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר ייסדה ב 1997 את קרן "הגל השלישי" ארגון חברתי ללא כוונת רווח, במטרה לעודד נשים צעירות להיות מעורבות ופעילות בחברה גם בתפקידי ניהול והנהגה. בסוף השנה הראשונה לפעילות הארגון היו רשומים כ 20,000 פעילים. הקרן מעניקה מלגות ליחידים ולפרויקטים התומכים בנשים צעירות.

עיתונאות ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר שימשה גם כעוזרת בעריכת מגזין מיס (.Ms) במשך שנים רבות. מאמריה פורסמו במגזינים רבים כדוגמת: גליימור (Glamour), הארפרס בזאר, ציילד (Child), וייב (Vibe), אינטרוויו (Interview), אסנס (Essence), ומדמואזל (Mademoiselle). היא התראיינה בסי אן אן וב-אם-טי-וי, והתפרסמה גם ב - ניו יורק טיימס, אסקווייר, שיקגו סאן טיימס, שמבהלה סאן (Shambala Sun) ובעיתונים נוספים בניו יורק. ווקר גם התפרסמה בגיליון של הירחון פורטי אנדר 40 ("Forty Under 40") יוני/יולי 2009 כאחת מהאנשים המשפיעים גם מחוץ למדיה התקשורתית.

ווקר מרצה רבות על זהותה הרב תרבותית, על גבריות נאורה ובין דורית, על הגל השלישי של הפמיניזם, באוניברסיטאות ובכנסים ברחבי העולם. היא גם מלמדת ומעבירה סדנאות כתיבה, ומייעצת בכתיבת פרוזה.

ווקר גם הופיעה בסרט צבעי השלטון (Primary Colors) בשנת 1998.[3]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר זכתה בפרסים רבים על פעילותה: פרס הצטיינות מהאגודה Women of Distinction ,פרס מהאגודה American Association of University Women ,פרס פמיניסטית השנה של Fund for the Feminist Majority וכן פרסים נוספים, ביניהם: Intrepid Award - National Organization for Women, Pazy Justicial - Vanguard Public Foundation, Champion of Choice - California Aborton Rights Action League, ו - Women Who Coud Be President Award - League of Women Voters.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבקה ווקר כתבה 7 ספרים, רק אחד מהם (שחורה לבנה ויהודיה) תורגם לעברית.

  • (1996) To Be Real: הספר עוסק ב: 'לאמר את האמת ובכך לשנות את פני הפמיניזם'[4]
  • (2000) Black White and Jewish: אוטוביוגרפיה[5]
  • (2004) What Makes A Man: עשרים ושניים סופרים מדמיינים את העתיד[6]
  • (2007) Baby Love: בחירה באימהות אחרי חיים של אמביוולנטיות[7]
  • (2009) One Big Happy Familly: שמונה עשרה סופרים מדברים על סוגים שונים של אהבה מודרנית[8]
  • (2011) Black Cool: One Thousand Streams of Blackness: הספר עוסק בזרמים השונים הקיימים בין האנשים "השחורים"[9]
  • (2013) Ad'e: נובלה העוסקת בכוחה של האהבה ומגבלות הלב האנושי[10]

שחורה לבנה ויהודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה האוטוביוגרפי "שחורה לבנה ויהודיה"[11] תורגם לעברית. בספר ווקר מתארת בכנות רבה את מאבקה להבין ולמצוא את מקומה בעולם. היא נעה בין הוריה, בין תרבויות וסביבות מחיה שונות, בין הגזע השחור ללבן. היא מוצאת את עצמה שחורה מדי עבור חבריה בסביבת אביה ולבנה מידי עבור דודיה מצד אמה. היא גם עוברת מחיים כנערה יהודייה בוושינגטון לחיים כנערה שחורה בסן פרנסיסקו. רבקה מרגישה לבד, מוזרה, זרה ואחרת.

כל חייה מלווה אותה התחושה: "ההורים שלי גידלו אותי להאמין שאני זכאית לכל מה שאפשר לקבל, בניגוד לרעיון שבשל היות אדם שחור, או אשה, או יהודי זה אומר שהוא צריך להסתפק בפחות במקום מה שהוא רוצה. אבל הזיכרון לא נעלם, אני לובשת מסכה של שייכות, אבל מאחורי המסכה מסתתרת אמת מעוותת הרבה יותר: אני לא מתאימה, משהו לא בסדר איתי, אני לא נכונה"[12]ובהמשך היא טוענת: "קשה מדי להיות המתווכת, זו שבאמצע, זאת שמשמשת כגשר בין שני עולמות".[13]

בגיל 17 ווקר מתארת עצמה כאישה צעירה, מנוסה ואהובה, תלמידה מצטיינת, נשיאת בית הספר וכותבת מאמרים המתפרסמים בעיתון בית הספר, בשיא הבשלות, מתעניינת בפוליטיקה ונחושה להיות בצד הנכון של הסובלים מאי צדק חברתי. היא מזיזה את שם משפחתה היהודי והלבן "לוונטל" לאמצע השם, ומוסיפה את שם משפחתה "ווקר" בסוף. משהו שיקשור אותה באופן מוחשי ולנצח ליחסי אם ובת, ולשחורות. היא מרגישה זהות עם האשה שבה ועם השחורות ואי הצדק הנעשה להן.

ווקר בהיותה נערה בת 17 נעה גם בין הדעות הפוליטיות השונות של הוריה. אמה דוברת עבור הפלסטינים ואביה דובר בזכות ישראל. ווקר גם נעה בין זכרונות המשפחות השונות. לאחר סיום לימודיה היא בוחרת להיות "ילדת תנועה" ונלחמת למען זכויות נשים.

פעילותה כפמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר היא בת לאם מפורסמת שראתה בה חברה/שותפה למאבק הפמיניסטי, לצדק החברתי, וווקר אכן התחברה לכך ומצאה את ייעודה. היא התפרסמה לראשונה כפמיניסטית בשנת 1991 בגיל 22 כשהיא פרסמה את מאמרה במגזין .Ms שכותרתו: "Becoming the Third Wave". במאמרה, רבקה ווקר מבקרת את תוצאות משפט: אניטה היל (Anita Hil) נגד קלרנס תומאס (Clarence Thomas). תומאס היה גבר ממוצא אפרו - אמריקאי, שופט פדרלי, שהיה מועמד להיות שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית. תומאס הואשם בהטרדה מינית שקרתה לכאורה עשור לפני כן, כאשר אניטה היל עבדה כעוזרת שלו במחלקה לחינוך של ארצות הברית. תומאס דחה את ההאשמות נגדו, ואחרי דיון נרחב, הסנאט הצביע ברוב דחוק של 52 קולות מול 48 קולות - בעדו. ווקר השתמשה בדוגמה זו להוכחת הדיכוי של הקול הנשי. היא הציגה את הרעיון של הגל השלישי הפמיניסטי והצהירה: "אני לא פמיניסטית פוסט-פמיניסטית, אני הגל השלישי". ווקר הגדירה את פמיניזם הגל השלישי בסוף המאמר באומרה: "להיות פמיניסטית זה לעשות אינטגרציה של אידאולוגיה ושל שוויון עם העצמה נשית לתוך מארג החיים". "להיות פמיניסטית זה לחפש ולמצוא בהירות אישית באמצע הרס שיטתי, להצטרף לאחוות נשים עם נשים, כאשר אנו כל כך מפולגות, להבין את מבני הכח במטרה לאתר אותם".

אחרי שהיא הצטרפה לקהילה הפמיניסטית ובלטה בה, ווקר לקחה חלק בייסוד "קרן הגל השלישי". משימתו הראשונית של הארגון התבססה על מאמרה של ווקר, "למלא חלל במנהיגות של נשים צעירות ולגייס אנשים צעירים להיות מעורבים יותר מבחינה חברתית ופוליטית בקהילותיהם". הקרן הוקמה בשנת 1997 ועדיין ממשיכה לתמוך בפעילים צעירים.

ב 1996 ערכה ווקר את הספר To Be Real העוסק ב: 'לאמר את האמת ולשנות את פני הפמיניזם'. הספר מציע עשרים ושלש נקודות מבט, גישות וניסיונות מגוונים וחוויתיים, המאתגרים את הסטריאוטיפים על האמונות הפמיניסטיות שלנו כפי שהן. היא מציעה לשאת ולתת על "המים העכורים" של תפקידי המגדר, על "הפוליטיקה של הזהויות הקיימת בגל השלישי של הפמיניזם, ועל הפמיניזם הכוחני הקיים עדיין גם הוא". מטרתו של הספר היא להעריך מחדש את התנועה הפמיניסטית בהווה.

ב 2007 פירסמה ווקר את ספרה הנוגע ללב ביותר: Baby Love העוסק בבחירת אימהות אחרי שנים של אמביוולנטיות כלפיה. בעבודה זו, ווקר מסבירה ומספרת על האמביוולנטיות שמנעה ממנה ללדת ילד במשך מספר שנים, ועל ההתגברות על תחושה זו. לאחר מכן, היא מסבירה כיצד אימהות היא לא כמו "כל ברכה אחרת". האמביוולנטיות שלה כלפי אימהות נבעה מהנטישה שחוותה מאמה כשהייתה פמיניסטית קיצונית. ווקר טענה, כי ההזנחה של אמה הייתה מנהג נפוץ בקרב הפמיניסטיות של הגל השני. הריחוק הזה היה לעיקרון של הפמיניזם מהגל השני, והוא היה לאחד העקרונות אותם ביקש לשנות "הגל השלישי".

ב 2009 יצא לאור ספר נוסף של ווקר בנושא הפמיניזם: One Big Happy Familly בו שמונה עשרה סופרים מדברים על פוליאמוריה (מערכת יחסים רומנטית בין יותר משני אנשים, או צורות אחרות של מערכות יחסים מלבד מונוגמיה), אימוץ פתוח, נישואים מעורבים, בעלים בתפקידי עקרי בית, אימהות חד הוריות, ומציאות אחרת של אהבה מודרנית אמיתית כגון משפחתיות של הומואים, לסביות ועוד. בספר זה גם ווקר וגם נשים אחרות יכלו למצוא בו ביטוי לעצמן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ about-us/history
  2. ^ Rebecca Walker Feminist Visionary & Best-selling Author באתר Speakerpedia
  3. ^ Primary_Colors_film
  4. ^ to-be-real
  5. ^ מעריב nrg
  6. ^ ניו יורק טיימס (13.6.2004)
  7. ^ Baby Love
  8. ^ one-big-happy-family
  9. ^ publishersweekly
  10. ^ Adé: A Love Story
  11. ^ רבקה ווקר, "שחורה, לבנה ויהודיה", תירגום: שרון רצהבי, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2002, 277 עמודים
  12. ^ רבקה ווקר, "שחורה, לבנה ויהודיה", תירגום: שרון רצהבי, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2002, עמ' 160
  13. ^ רבקה ווקר, "שחורה, לבנה ויהודיה", תירגום: שרון רצהבי, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2002, עמ' 181