רגל אחת בחוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רגל אחת בחוץ
רגל אחת בחוץ.jpg
מידע כללי
מאת חנוך ברטוב
שפת המקור עברית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה מהדורה ראשונה - הוצאת עם עובד
מהדורה שנייה - הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה מהדורה ראשונה - 1994
מהדורה שנייה - 2011
מספר עמודים מהדורה ראשונה - 455
מהדורה שנייה - 464
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003024399, 001321278

רגל אחת בחוץ הוא ספרו של חנוך ברטוב, המקשר כרונולוגית בין ספריו "של מי אתה ילד" ו"פצעי בגרות".

לכאורה, לפי הנאמר בפתח הספר, מדובר בסיפור בדוי מלב, אך שיבתו של המחבר אל פרטים מן העלילה, בצירופים ובנוסחים שונים, בספריו האחרים, והדמיון שאין להתעלם ממנו בין חייו של ברטוב עצמו לבין הביוגרפיה של גיבורו הראשי, נחמן שפיגלר, מעידים על הקו האוטוביוגרפי בספר זה ובספריו האחרים.

הספר יצא בהוצאת עם עובד בשנת 1994. ב-2011 ראתה אור מהדורה חדשה שלו, בצירוף אחרית-דבר מאת אבנר הולצמן, בסדרת הספריה החדשה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"רגל אחת בחוץ" הוא סיפורו של נחמן, נער מתבגר במושבה פתח תקווה, מן החודשים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ועד לערב יציאתו לקרבות באירופה, מגויס בן שבע-עשרה שזייף את גילו בתעודות הן כדי להגשים חלומות בגרות וגבורה במלחמה בנאצים ובה בשעה לנקום את נקמת משפחתו שנספתה בפולין ודמעות הוריו, והן כדי להתרחק מסבך רומנטי, שאיננו יודע איך להיחלץ ממנו.

מאז הגיע למצוות מתלבט נחמן בין שאיפתו הבוערת להצטיין בלימודים, להתחרות בחבריו ולכבוש את לבה של יונינה שיין, בת כיתתו היפה והמוכשרת, לבין הצורך הדוחק לעבוד ולסייע להוריו, שמצבם מתדרדר והולך מאז נפל אביו הטייח מן הפיגום ושתי רגליו נשברו. במשך שנת הלימודים בכיתה החמישית בגימנסיה הוא נאבק בכל המטלות שקיבל עליו ובלבד שיוכל להמשיך בלימודים - אביו מקבל סוכנות של עיתון בוקר ונחמן משכים מדי יום לפני עלות השחר ויוצא על אופניו לחלק את העיתונים, נחפז להגיע לכיתה לפני תחילת הלימודים, מחליף את אמו המותשת בחנות המכולת הדלה שלה ושוקד על שיעורי הבית והבחינות. בין לבין הוא גם משתתף באימוני ההגנה במושבתו ולוקח חלק בפעילויות חוץ-לימודיות ובמפגשי חברים. על רקע זה צומח ומתהדק הקשר בין נחמן ליונינה, מידידות בחבורה לחברות בשניים וממנה לאהבת נעורים גדולה, רצופה שיאים ותהומות, נאמנות אין קץ, קנאה וחשדות.

בסוף הכיתה השישית מחליט נחמן לוותר על הלימודים וללמוד את עבודת ליטוש היהלומים. המצב הכלכלי במשפחתו מתדרדר לשפל ללא תקדים, כשהחובות המעיקים והולכים מאלצים את הוריו למכור את החנות שאינה מכניסה ואת הצריף עם המגרש ("הדונם"), רכושם היחיד ואחיזתם היחידה בשמץ של מעמד חברתי, היקר כל כך ללב אמו, ולעבור לדירת חדר צפופה לא רחוק משם. הוריו נקרעים בין הרצון לראותו מסיים את לימודיו ומקבל את תעודת הבגרות הנכספת לבין העושר המתגלם בליטוש יהלומים, כפי שמוכיח בן שכניהם שעלה לגדולה בעבודה זו מעבר לכל הציפיות. נחמן מתייצב בהחלטה נחושה מול פקפוקי הוריו ומחאות חבריו לכיתה ובעקשנות גומר אומר להצליח בעבודה, להעשיר את הוריו, להמשיך בלימודים במקביל לכיתתו ולהוכיח לכולם, ובעיקר ליונינה, מי הוא ומה ערכו. במידה רבה הוא אכן מצליח להגשים את שאיפותיו. אחרי התחלה קשה הוא רוכש מיומנות בעבודה ועושה בה חיל, שכרו עולה פי ארבעה וחמישה על שכר אביו ובמקביל מתרפה סמכות האב, המעלים עין מהשתחררות בנו היחיד ממצוות הדת, ובלבד שלא יהיה עליו להתעמת עמו. גם בלימודים הוא מצליח להתמיד, עד כמה שידו מגעת, ובעיקר הוא שומר מכל משמר על קשריו עם יונינה, מתוך חשש מתמיד שהיא נשמטת והולכת מאחיזתו. בהדרגה נוקעת נפשו מעבודת ליטוש היהלומים והוא מרגיש, שכל ציפיותיו מן ההצלחה שהשיג היו לאין. במהלך שביתה מתמשכת בענף היהלומנות הוא יוצר קשר עם מפעל לייצור ג'ריקנים לצבא הבריטי, עובר קורס ריתוך ולאחר תקופה של חוסר ודאות, בו ביום שהשביתה מסתיימת והוא חוזר שלא בטובתו אל מלטשת היהלומים שממנה רצה להשתחרר, נודע לו שהתקבל לעבודה במפעל והוא מתפטר באנחת רווחה ובהתרסה נגד מחאות אמו על ההחלטה התמוהה בעיניה, ומתחיל לעבוד בריתוך ג'ריקנים במשמרות. כבודו עולה בעיניו, עכשיו שאיננו עוסק עוד בליטוש יהלומים לצווארי נשים עשירות אלא מסייע במאמץ המלחמתי, אבל עבודתו החדשה מביאה אותו לידי מרד סופי ומוחלט בסמכות אביו, משום שהיא מחייבת אותו לעבוד בשבתות, ולא סתם עבודה אלא באש מבוערת, ובמקביל היא מביאה אותו ליצירת קשר נכסף ומפחיד עם שכנתו ממול, אשת חייל צעירה ויפה, שיוצאת לעבודה באותו מפעל בעיקר כדי להיחלץ מבדידותה. הצעירה מתיידדת עם "הילד מהמרפסת הפתוחה", עד שמתברר לשניהם, שהילד כבר איננו ילד והידידות הופכת למשהו אחר, מסוכן לשניהם. נחמן נקרע בין משיכתו העזה אל השכנה הבודדה לבין אהבתו הממושכת אל יונינה, שיצאה בינתיים ללמוד בירושלים, ממעטת לבוא הביתה ומכתביה רחוקים מלהרגיעו. כמוצא יחיד מן הסבך שאליו נקלע, פועל נחמן בלי להתייעץ עם איש, מתגייס לצבא בלי להגיד מילה להוריו ומעמיד אותם לפני עובדה מוגמרת. עלילותיו בצבא הבריטי בשנתיים האחרונות של המלחמה מסופרות בספר "פצעי בגרות".

הסיפור בספרים אחרים של המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו של נחמן חוזר ומופיע בווריאציות שונות בספרים אחרים של חנוך ברטוב - בספר שנאבק לכתוב בלפור שו"ב בבאמצע הרומן ובספר מתום עד תום, המסכם את חיי אלישע קרוק עם נוגה הולצברג, הלא היא יונינה שיין, אהובת ילדותו ונעוריו. העלילה שמספר בלפור שו"ב לאהובתו הסוכנת הספרותית, שמקליטה אותו שלא מדעתו בעשרים וארבע קלטות במשך שלושה ימים רצופים של דיבורים אין קץ, היא היא עלילת סיפורו של נחמן שפיגלר בשינויים, שאין די בהם להסוות את הדמיון בין הגרסאות. אחיו הבכור של בלפור, נחמיה הקיבוצניק התם והשקדן, מופיע ב"רגל אחת בחוץ" בדמותו של יודקה, בן דודה של אמו של נחמן, והשבועיים שעושה בלפור בקיבוץ של אחיו בתקופת השביתה במלטשת היהלומים הם הם השבועיים שעושה נחמן בקיבוץ של יודקה - קיבוץ לוהט ויוקד בעמק בית שאן. המעבר מן הצריף על ה"דונם" אל החדר הדחוק מתואר בשני הספרים, אלא שנחמן מדחיק את עצם המעבר ומתאר בפרטי פרטים את החיים בדירת החדר ובמרפסת שעליה הוא בוחר לישון ואילו בלפור מנציח את הטראומה בסיפור קצר, המתאר את החייל החוזר לחופשה ומאריך את דרכו הביתה ובלבד שלא לעבור ליד המגרש והצריף שנמכרו (גם נחמן מציין, שעל אף המרחק הקטן בין צריף ילדותו לדירת החדר, הוא נמנע מלעבור לידו).

ב"רגל אחת בחוץ" מתואר אביו של נחמן כקטן קומה, צנום וחלוש לצד אשתו הגבוהה ומלאת הגוף, ואילו אביו של בלפור מתואר כגבה קומה, גמלוני ומגובנן, "שסנטרו משתרבב ככף טייחים" ואמו כגוצה, אך אופיים זהה בשני הספרים - האב האידיאליסט, הדברן, הרגשני עד דמעות, התלוש מן המציאות, והאם השתקנית, הממורמרת, המסוגרת והחשדנית, שמנסה להיאחז בקיים ויודעת, שאין לה על מי להישען.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]