רדומישל ויילקי

**רדומישל ויילקי**
**Radomyśl Wielki**
	סמל רדומישל ויילקי סמל רדומישל ויילקי
מדינה	פולין
פרובינציה	פודקרפצקיה
מחוז	מיילץ
שטח	8.79 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	3,329 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	50°11′N 21°16′E / 50.183°N 21.267°E
אזור זמן	UTC+1
	www.radomyslwielki.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי רדומישל ויילקי

רדומישל ויילקי (בפולנית: Radomyśl Wielki) היא עיירה במחוז מיילץ שבפרובינציית פודקרפצקיה בפולין.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה נוסדה בשנת 1581 כיישוב פרטי בבעלות אצילים, בו התקיימו ירידים. באמצע המאה ה-17 נשרפה העיירה בידי השוודים. בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18 נכללה העיירה בתחום גליציה האוסטרית.

יהודי רדומישל ויילקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה נאסר על יהודים להתגורר בעיירה, ואלו החלו להתיישב בפרבר הסמוך לה. בשנת 1764 נמנו בעיירה 300 יהודים, ובתקופה זו החלה להתקיים ביישוב קהילה יהודית עצמאית. מהמאה ה-19 התקיימה בעיירה פעילות חסידית, ומשלהי אותה מאה התקיימה ביישוב גם פעילות ציונית. במהלך נובמבר 1918 נערך פוגרום בן מספר ימים ביהודי העיירה בהסתת הכומר המקומי.

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה 1,422 יהודים, רוב תושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות הציוניות ושל אגודת ישראל. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיירה מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות כלפיהם מצד שכניהם הפולנים.

בין רבני העיר המפורסמים היה הרב שמואל אנגל. אחריו כיהן בנו רבי חיים.

בעיר היו קהילות של חצרות גרודז'יסק ודז'בנה. רבי אברהם חיים הורוביץ מפלאנטש ישב בעיר למשך תקופה. חתנו רבי יואל טייטלבוים אכל אצלו "קעסט" במשך שנה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו מהעיירה רבים מיהודיה. עם כניסת הגרמנים ליישוב ב-8 בספטמבר 1939, חטפו גברים יהודים בה לעבודת כפייה. למחרת יום כיפור ת"ש פשטו אנשי ס"ס על בתי היהודים בעיירה, וריכזו את הגברים בכיכר המרכזית ביישוב, שם התעללו בהם בפומבי, תוך מריטת זקנים. בהמשך, הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן הגבלות תנועה, איסור על קשר עם לא יהודים, חיוב בתשלומי כופר וחובת ביצוע עבודות כפייה, חלקן במחנות עבודה קשים. בתקופה זו ולאחריה הגיעו לעיירה פליטים יהודים רבים מיישובי הסביבה.

ביוני 1942 הובאו לעיירה יהודים שגורשו מיישובי הסביבה. ב-19 ביולי 1942 בשעה 7 בבוקר נצטוו יהודי העיירה להתרכז בכיכר המרכזית בה, שם נערכה בהם סלקציה, תוך רצח בני משפחה שלא הסכימו להיפרד זה מזה, ובהם ילדים רבים, ותוך רצח הקשישים בבורות ירי בשטח בית העלמין המקומי. כל יתר יהודי העיירה הוסעו במועד זה לדמביצה, בה חלקם נרצחו במקום, והיתר הועברו להשמדה במחנה מיידנק. לאחר השלמת הגירוש, ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים מסתתרים בעיירה ובסביבתה. כ-60 יהודים מהעיירה הצליחו להתארגן ביער דולצ'ה הסמוך ליישוב כקבוצה חמושה, ו-35 מהם שרדו, לאחר שהצליחו להגיע לאזור השליטה הסובייטית.