רדיו בלה בלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רדיו בלה בלה
אלבום אולפן מאת החברים של נטאשה
יצא לאור 26 בספטמבר 1994
הוקלט 19921994, אולפני טריטון,
זזה, די. בי., המון
סוגה רוקמוזיקה אלקטרוניתדאנסהארד רוק
שפה עברית
אורך 1:40:35
חברת תקליטים הד ארצי
הפקה מפיקים שונים[1]
כרונולוגיית אלבומים של החברים של נטאשה
שינויים בהרגלי הצריחה
(1991)
רדיו בלה בלה
(1994)
החברים של נטאשה בהופעה חיה
(1996)

רדיו בלה בלה הוא אלבום האולפן השלישי והאחרון של להקת הרוק החברים של נטאשה, שיצא לאור ב-26 בספטמבר 1994. האלבום בנוי כאלבום קונספט והודות לכך זכה במהרה להצלחה גדולה, ותוך ימים אחדים הגיע למכירת 20,000 עותקים, ולאחר זמן לא רב לאחר מכן הגיע למעמד של אלבום פלטינה. האלבום נכנס מהר מאוד למיינסטרים הישראלי וזכה למעמד קאלט בתרבות הרוק הישראלי.

האלבום בנוי כתכנית בתחנת רדיו פיראטית בשם ״רדיו בלה בלה״. האלבום מחולק לארבעה חלקים המבטאים את פיצול האישיות של מגיש התכנית. הייחודיות שבקונספט זה תרמה למעמד הפולחני שהאלבום זכה לו בתודעה של תרבות הרוק הישראלי.

כל שירי האלבום נכתבו על ידי מיכה שטרית והולחנו על ידי ארקדי דוכין, למעט השיר "אני לא רוקד כשעצוב" שנכתב על ידי אלון אולארצ'יק ומיכה שטרית, והשיר "שם" שהולחן על ידי שטרית ודוכין יחד.

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום "רדיו בלה בלה" בנוי כאלבום קונספט מהשאפתנים שאי פעם נוצרו בישראל סביב תחנת רדיו פיראטית המנוהלת ומשודרת על ידי חולה נפש בשם "א. וקסמן" (לאחר צאת האלבום נחשף שמו המלא של הדמות: אבינועם) הסובל מפיצול אישיות ומחולק לארבעה אנשים שונים, כל אחד משדר במשך שש שעות ביום, והאלבום מחולק לארבעה חלקים, חלק לכל אחת מהדמויות. הקונספט והשם הושפעו מאלבומי רוק קלאסיים אמריקאיים ובריטיים משנות ה-60 וה-70 של פינק פלויד, The Who, והביטלס, (ובפרט מהאלבומים "Quadrophenia", "The Wall", והאלבום הלבן) בנוסף, הסגנון המוזיקלי משתנה בין החלקים בהתאם לאישיותיו של "א. וקסמן".

כל המילים באלבום נכתבו על ידי מיכה שטרית למעט השיר "אני לא רוקד כשעצוב", שנכתב בשיתוף עם אלון אולארצ'יק, והולחנו על ידי ארקדי דוכין, למעט "שם", שהולחן על ידי דוכין ושטרית במשותף.

האלבום מתואר כביקורת חברתית או סאטירה על המציאות באותה זמן: "הוא ניסיון להמחיש מציאות מוכרת, בה חי א. וקסמן (גיבור הסיפור). וקסמן נחשף לשטף החדשות בתקשורת, המעבירות בו תחושה של פחד, אלימות ו-"אין עם מי לדבר". כל זה על רקע של תהייה אודות מושג האהבה, שהולך ונחלש עם הזמן, ומאבד מערכו."

האלבום כולל 42 רצועות הנמשכות שעה ו־41 דקות ומחולקות לשני תקליטורים.

באוקטובר 1994, פחות מחודש לאחר שהאלבום ראה אור, הוא הגיע למעמד של אלבום זהב, לציון מכירת 20,000 עותקים, ולאחר זמן לא רב לאחר מכן גם למעמד של אלבום פלטינה.

באוקטובר ובנובמבר 2019, במלאת 25 שנה להוצאת האלבום, אוחדה הלהקה לסיבוב קצר של שלוש הופעות בו ביצעו את כל האלבום כאופרת רוק עדכנית. הצלחת ההופעות הביאה את המארגנים להוסיף שני מופעים נוספים.[2]

חלק ראשון: פרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פרדי - דיכאוני, ספקן. משדר מהבוקר עד הצהריים".

צד ראשון. עיבודים והפקה מוזיקלית: החברים של נטאשה. האלבום מתחיל עם הקטע הפותח, "שבע דקות לשש", או 5:53, שבה ניתן לשמוע מעבר מהיר בין תחנות רדיו על הסקאלה ורעש סטטי רב. לאחר כ-30 שניות מודיע הקריין, אלי ישראלי, על בואו של פרדי ותחילת היום והשידורים ב-"רדיו בלה בלה" ממש עוד מעט. ארבעת השירים הבאים מציגים את הלך הרוח של פרדי: דיכאון, ספקנות, תהייה בלתי פוסקת על החיים, משמעותם ועל המציאות, בשירים "עכשיו", "קנה מה שאין", "פרדי על הבוקר" עם הסולו המוערך של מיקי הררי והפזמון המוכר "מה יהיה?" והשיר "ספורט?". מתוך 14 הקטעים בחלק זה, כמעט חצי מהם הם קטעים קצרים הנכללים בין לבין:

"בקצה הסקאלה" - קטע בן ארבע שניות שבו אומר דוכין "בקצה הסקאלה, רדיו בלה בלה".

"אופרת סבון" - שיחה בין המאזין לפרדי (מיכה שטרית) שבו מתאר שטרית סצנה ביזארית שמשמשת בפרודיה על פרסומות לשמפו. ברקע ניתן לשמוע את סולו הגיטרה של "פרדי על הבוקר".

"פרדי" הוקלט באולפני "זזה" ו-"טריטון" בנובמבר 1992, בהפקת כל חברי הלהקה.

חלק שני: הפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הפי - ציני, בעל לשון חדה (כתוצאה משימוש בסמים), משדר בצהריים עד הערב".

צד 2. הפקה מוזיקלית: יזהר אשדות. חלק זה של האלבום מכיל את רוב הלהיטים שיצאו מהאלבום ביניהם "חדשות?", "נרקומנים", "מעליות" ו-"אני לא רוקד כשעצוב". האלבום הופק על ידי יזהר אשדות באולפנו הראשון ברחוב טרומפלדור בתל אביב במאי 1993, והסאונד ברובו פאנקי, דאנסי, אלקטרוני ומבוסס על סינתיסייזרים, סימפולים ומכונות תופים ופחות על כלים אקוסטיים. החלק נפתח בקטע הקצר "צפוי שינוי" שבו שר ומנגן בגיטרה מאיר בנאי על לכתו של פרדי ועל בואו של הפי ומציג אותו באור חיובי ואופטימי. השיר "עכשיו אני" שלו הופק קליפ מציג את הדמות של "הפי", שמספר על האהבה שלו בשידורים ועל תחושת הסיפוק העצמי שהוא מקבל מזה.

השיר "קוק בצהריים" מספר על הצורך הבלתי פוסק בסמים על מנת לשדר ולגרום לדיבור לזרום. השיר "חדשות?" הפך לאחד מהשירים הידועים מהאלבום בין היתר בשל הגימיק של הבאת שמונה שדרני רדיו פופולריים, ביניהם: רפי רשף, אורלי יניב, רבקה מיכאלי, יואב קוטנר, דידי הררי, אברי גלעד ואהוד מנור שהקריאו טקסטים האמורים לייצג מבזק חדשות רגיל ושגרתי המבשר על אסונות ופרסומות אינטימיות. השיר עוסק בצורה צינית ומרירה באדישות לנוכח הדברים הנוראיים המדווחים בשורות כמו "ירו היום במישהו עם סיבה או בלי. זה עושה לכם משהו?" וכמו כן על חוסר האמונה שהדברים ישתנו: "עוד יום. עוד יום".

השיר "נרקומנים" היווה להיט נוסף, הפעם בסגנון רוק כבד ומהיר, וכולל "רשימת מכולת" של יותר מ-50 מוצרי צריכה יום יומיים ואת ההתמכרויות לאביזרים המודרניים כמו טלוויזיות, מגזינים, הרצון להיות מושלם, יוקרתי וחדשני. בין הפריטים המופיעים: אקדח, מכונית, אשה יפה, בקבוק קוקה קולה, שניים חלב, לחם, קונדום, פלאפון ועוד.

חלק שלישי: שץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שץ - אנרכיסט, לא מאמין באהבה, משדר מהערב עד חצות".

החלק השלישי, "שץ" (עיבודים והפקה מוזיקלית: החברים של נטאשה) כולל שירים כבדים מהרגיל, דיסטורשן בשפע והשפעות של מטאל וגראנג'. הוא הוקלט כמעט ללא זמרים או נגנים אורחים באולפני "המון" בפברואר 1994. הוא מתאר תחושות חזקות מאי פעם של דיכאון, כעס, ציניות "ווטרסית" ואלימות תקיפה כלפי הסביבה והעולם: החמדנות, האהבה, הכעס, הציניות, המסחריות והמודרניות.

שוב חוזר המוטיב של האדישות לנוכח המציאות הכואבת ותחושת הבדידות וחוסר האונים. השיר הראשון למרבה המפתיע הוא בלדת פסנתר נוגה המושרת על ידי שטרית ודוכין שהפכה ללהיט גם היא: "שם". השיר מתאר געגוע למשהו, משהו שהיה פה פעם ואינו עוד. ניתן לחשוב שמדובר באהבה, שנעלמה והאלימות תפסה את מקומה. עוד שורה מפורסמת היא "היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם/ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם" המדברת על מעגל האלימות הבלתי פוסק, מוטיב חוזר באלבום. שיר נוסף המדגים את האדישות מול המציאות האיומה הוא "דברי איתי על כסף", בו מופיעה השורה "ילדים, נשים, קשישים עולים באש\לא אכפת לי, הם לא המשפחה שלי". שורה זו מדגימה את האופן בו החברה העשירה והמצליחה יותר מתעלמת מהבעיות של החלשים, אשר לא נוגעות אליה, ובמקום זאת מתייחסת להנאות הרגעיות המוזכרות בשורה הראשונה בשיר: "דברי איתי על כסף, דברי איתי על סקס\אל תדברי איתי על עצב, אל תדברי איתי על כאב".

חלק אחרון: ליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים והפקה מוזיקלית: ארקדי דוכין ושם-טוב לוי. תיזמור וניצוח: שם טוב לוי. החלק הרביעי הוא יחסית אופטימי, חיובי, פחות מלנכולי ומושר באופרה, מוזיקה קלאסית או רוק קל ושקט. חלק זה הופק בעזרת נגנים וזמרים רבים, ביניהם דוד ד'אור, רינת גבאי ועוד. בנוסף הובאה תזמורת מרשימה בניצוחו של שם טוב לוי ובהשתתפות קרני פוסטל בצ'לו וכלים אחרים כגון ויולות, קרנות יער, כינורות וכלי הקשה, שסיכם את הקלטות האלבום במאי 1994. בחלק זה נכלל שיר הסיום של האלבום "שיגרה" המסכם את האלבום ואת כל נושאיו לשיר אחד.

דמיון לאלבומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"רדיו בלה בלה" מותאם למציאות הישראלית אבל כולל לכאורה מספר מחוות ליצירות דומות ברוק לועזי:

אמנים שהשתתפו בדיסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברים של נטאשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמרים אורחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגנים אורחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה לוי – קלידים ב"קוק בצהריים" ו"עכשיו אני"
  • אוהד דקל – קלידים ב"מעליות"
  • יזהר אשדות – בס סינתי ב"קוק בצהריים", "עכשיו אני", "מעליות", "חדשות"
תזמורת ב"ליזה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שדרני רדיו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה והקלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טכנאי הקלטות ומיקס – גיל תורן, דדי טל, אוהד דקל, גיא לנדאו
  • עוזרי טכנאי – אוהד צחר, איתי גלעד, גדי פוגטש, פיני כהן, בועז עצמון, יגאל אייזן, ניר לוי
  • עיצוב עטיפה – אסנת בוכמן
  • ניהול אישי בהפקה – ארז אבנת

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסק 1
מס' שם משך
1. : שבע דקות לשש ("פרדי") 0:40
2. אוטוביוגרפיה 2:07
3. עכשיו 2:16
4. בקצה הסקאלה 0:04
5. בדיוק שש 0:20
6. קנה מה שאין 2:04
7. פרדי על הבוקר 6:21
8. ספורט? 3:01
9. אופרת סבון 1:38
10. שברי את הטלוויזיה 4:46
11. מאזין על הקו 0:37
12. הלו פרדי 2:42
13. שיר הדעיכה 1:44
14. שתים־עשרה בצהרים 0:10
15. צפוי שינוי ("הפי") 0:49
16. עכשיו אני 3:58
17. קוק בצהריים 4:21
18. אני קיים 0:16
19. חדשות? 4:16
20. נרקומנים 4:51
21. בקצה הסקאלה 0:04
22. מעליות 3:51
23. מאזין על הקו 1:53
24. אני לא רוקד כשעצוב 4:17
25. שש בערב 0:07
26. בלו בלו 0:54
דיסק 2
מס' שם משך
1. שם ("שץ") 4:01
2. בקצה הסקאלה 0:19
3. בראשית ימי הכוח 3:37
4. שץ אומר! 5:00
5. סוטה מיץ 1:04
6. דברי איתי על כסף 3:07
7. עד מתי? 4:49
8. רוקנרול 2:49
9. האיש הרע 1:04
10. האהבה מתה 2:28
11. קצת לפני חצות 0:22
12. ליזה ("ליזה") 2:59
13. הללויה 4:24
14. ארבע דקות לפני שש 0:22
15. מי נגד מי 1:04
16. שיגרה (סיום) 4:32

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]


• הבית השלישי בשיר "שיר חם ויפת" של הקומדי סטור משנת 1995, כשנה לאחר יציאת האלבום לאור, נכתב כולו באותה תבנית ספרותית ובאותו הלחן של הבית השלישי בשיר "אני לא רוקד כשעצוב".
• בפרק 18 בעונה השלישית של הסדרה הפיג'מות, "סוף סוף", עודד פז שר ב"שיר הקסדות": "התגעגענו אז באתי, חסר לכם אדיוט?" - אזכור לשורה "התגעגעתי אז באתי, חסר לכם אדיוט?" מתוך השיר "עכשיו אני".
• פרק 5 בעונה 4 של הפיג'מות נקרא "פרדי על הבוקר" על שם השיר באותו השם מהאלבום. כמו כן, קובי פרג' שר את השיר במהלך הפרק כשהוא בדמות פיצול האישיות שלו מהפיג'מות, פרדי, שאין לה שום קשר לדמות פיצול האישיות של א. וקסמן, פרדי מהאלבום, מלבד העובדה ששתיהן הן דמויות פיקטיביות של פיצול אישיות.

מופעי 25 שנה לרדיו בלה בלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר ובנובמבר 2019, במלאת 25 שנה להוצאת האלבום, אוחדה הלהקה לסיבוב קצר של שלוש הופעות בו ביצעו את כל האלבום כאופרת רוק עדכנית. הסיבוב היה אמור במקור להיות הופעה אחת ויחידה, באמפי מצדה, במסגרת פסטיבל התמר; ההופעה זכתה להצלחה גדולה, למרות שגשם שוטף שהחל לרדת באמצעה גרם להפסקתה למשך כשעה ולהשבתת חלק מהציוד האלקטרוני. הצלחת ההופעה הביאה את הלהקה והמארגנים להוסיף שתי הופעות נוספות.

במופע השתתפו כאורחים ליאור אשכנזי בתפקיד הקריין, מנחה ההופעה; וזמרים אורחים כנינט טייב, אמיר דדון, עמיר בניון, קובי מרימי וערן צור, האורח היחיד שהשתתף גם באלבום עצמו 25 שנה קודם לכן. השיר "צפוי שינוי", שבו השתתף באלבום מאיר בנאי, הוקדש לבנאי שהלך לעולמו כשלוש שנים לפני כן; הוא הוצג במופע בביצוע המקורי ובליווי קטע וידאו של בנאי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]