רדיו בלה בלה

רדיו בלה בלה

אלבום אולפן מאת החברים של נטאשה
יצא לאור	26 בספטמבר 1994
הוקלט	1992–1994, אולפני טריטון, זזה, די. בי., המון
סוגה	רוק, דאנס, הארד רוק
שפה	עברית
אורך	1:40:35
חברת תקליטים	הד ארצי
הפקה	החברים של נטשה, יזהר אשדות, ארז אבנת, חיים שמש
כרונולוגיית החברים של נטאשה
שינויים בהרגלי הצריחה (1991) רדיו בלה בלה (1994) החברים של נטאשה בהופעה חיה (1996)

רדיו בלה בלה הוא אלבומה השלישי של להקת החברים של נטאשה, שיצא ב־1994. האלבום, הבנוי כאלבום קונספט, הוא הנמכר ביותר של הלהקה.

תיאור כללי

האלבום "רדיו בלה בלה" בנוי כאלבום קונספט מהשאפתנים שאי פעם נוצרו בישראל סביב תחנת רדיו פיראטית המנוהלת ובה משדר חולה נפש בשם "א. וקסמן" הסובל מפיצול אישיות ומחולק לארבעה אנשים שונים, כל אחד משדר במשך 6 שעות ביום, והאלבום מחולק ל-4 חלקים לכל אחת מהדמויות. הקונספט והשם הושפעו מאלבומי רוק קלאסיים אמריקאיים ובריטיים משנות ה-60 וה-70 של פינק פלויד, המי והביטלס. כל המילים באלבום נכתבו על ידי מיכה שטרית למעט השיר "אני לא רוקד כשעצוב" שנכתב בשיתוף עם אלון אולארצ'יק והולחנו על ידי ארקדי דוכין למעט "שם" שהולחן בשיתוף על ידי דוכין ושטרית.

האלבום מתואר כביקורת חברתית או סאטירה על המציאות באותה זמן: "הוא ניסיון להמחיש מציאות מוכרת, בה חי א. וקסמן (גיבור הסיפור). וקסמן נחשף לשטף החדשות בתקשורת, המעבירות בו תחושה של פחד, אלימות ו-"אין עם מי לדבר". כל זה על רקע של תהייה אודות מושג האהבה, שהולך ונחלש עם הזמן, ומאבד מערכו."

האלבום כלל 42 רצועות הנמשכות שעה ו־41 דקות ומחולקות לשני תקליטורים. האלבום היה הנמכר ביותר של "החברים של נטאשה", עם מכירות של למעלה מ-80,000 עותקים וסיבוב הופעות שנמשך שנתיים החל מהוצאתו ב-26 בספטמבר 1994. הוא הפך לאחד האלבומים הטובים ביותר בשנות ה-90' ברוק הישראלי והשפיע רבות עליו מאז.

חלק ראשון: פרדי

"פרדי - דיכאוני, ספקן. משדר מהבוקר עד הצהריים".

האלבום מתחיל עם הקטע הפותח, "שבע דקות לשש", או 5:53, שבה ניתן לשמוע מעבר מהיר בין תחנות רדיו על הסקאלה ורעש סטטי רב. לאחר כ-30 שניות מודיע הקריין, אלי ישראלי, על בואו של פרדי ותחילת היום והשידורים ב-"רדיו בלה בלה" ממש עוד מעט. ארבעת השירים הבאים מציגים את הלך הרוח של פרדי: דיכאון, ספקנות, תהייה בלתי פוסקת על החיים, משמעותם ועל המציאות, בשירים "עכשיו", "קנה מה שאין", "פרדי על הבוקר" עם הסולו המוערך של מיקי הררי והפזמון המוכר "מה יהיה?" והשיר "ספורט?". מתוך 14 השירים בחלק זה, כמעט חצי מהם הם קטעים קצרים הנכללים בין לבין:

"בקצה הסקאלה" - קטע בן 4 שניות שבו אומר דוכין "בקצה הסקאלה, רדיו בלה בלה".

"אופרת סבון" - שיחה בין המאזין לפרדי (מיכה שטרית) שבו מתאר שטרית סצנה ביזארית שמשמשת בפרודיה על פרסומות לשמפו. ברקע ניתן לשמוע את סולו הגיטרה של "פרדי על הבוקר".

"פרדי" הוקלט באולפני "זזה" ו-"טריטון" בנובמבר 1992.

חלק שני: הפי

"הפי - ציני, בעל לשון חדה (כתוצאה משימוש בסמים), משדר בצהריים עד הערב".

חלק זה של האלבום מכיל את רוב הלהיטים שיצאו מהאלבום ביניהם "חדשות?", "נרקומנים", "מעליות" ו-"אני לא רוקד כשעצוב". האלבום הופק על ידי יזהר אשדות באולפנו הראשון ברחוב טרומפלדור בתל אביב במאי 1993, והסאונד ברובו פאנקי, דאנסי, אלקטרוני ומבוסס על סינתיסייזרים, סימפולים ומכונות תופים ופחות על כלים אקוסטיים. החלק נפתח בקטע הקצר "צפוי שינוי" שבו שר ומנגן בגיטרה מאיר בנאי על לכתו של פרדי ועל בואו של הפי ומציג אותו באור חיובי ואופטימי. השיר "עכשיו אני" שלו הופק קליפ מציג את הדמות של "הפי",שמספר על האהבה שלו בשידורים ועל תחושת הסיפוק העצמי שהוא מקבל מזה.

השיר "קוק בצהריים" מספר על הצורך הבלתי פוסק בסמים על מנת לשדר ולגרום לדיבור לזרום. השיר "חדשות?" הפך לאחד מהשירים הידועים מהאלבום בין היתר בשל הגימיק שהוא הביא שבו 8 שדרני רדיו פופולריים ביניהם: רפי רשף, אורלי יניב, רבקה מיכאלי, יואב קוטנר, דידי הררי, אברי גלעד ואהוד מנור שהקריאו טקסטים האמורים לייצג מבזק חדשות רגיל ושגרתי המבשר על אסונות ופרסומות אינטימיות. הנקודה בעצם צוחקת בצורה צינית ומרירה עד כאב על האדישות לנוכח הדברים הנוראיים המדווחים בשורות כמו "ירו היום במישהו עם סיבה או בלי. זה עושה לכם משהו?" וכמו כן על חוסר האמונה שהדברים ישתנו: "עוד יום. עוד יום".

השיר "נרקומנים" היווה להיט נוסף, הפעם בסגנון רוק כבד ומהיר, ושימש כגימיק על כך שמוצגת בו רשימת "מכולת" המציגה למעלה מ-50 חפצים המשומשים ביומיום ואת ההתמכרויות לאביזרים המודרניים כמו טלוויזיות, מגזינים, הרצון להיות מושלם, יוקרתי וחדשני. בין הפריטים המופיעים: אקדח, מכונית, אשה יפה, בקבוק קוקה קולה, שניים חלב, לחם, קונדום, פלאפון ועוד.

חלק שלישי: שץ

"שץ - אנרכיסט, לא מאמין באהבה, משדר מהערב עד חצות".

החלק השלישי, "שץ" אופיין בשירים כבדים מהרגיל, דיסטורשן בשפע והשפעות של מטאל וגראנג'. הוא הוקלט ללא זמרים או נגנים אורחים באולפני "המון" בפברואר 1994. הוא מתאר תחושות חזקות מאי פעם של דיכאון, כעס, ציניות "ווטרסית" ואלימות תקיפה כלפי הסביבה והעולם: החמדנות, האהבה, הכעס, הציניות, המסחריות והמודרניות.

שוב חוזר המוטיב של האדישות לנוכח המציאות הכואבת ותחושת הבדידות וחוסר האונים. השיר הראשון למרבה המפתיע הוא בלדת פסנתר נוגה המושרת על ידי שטרית ודוכין שהפכה ללהיט גם היא: "שם". השיר מתאר געגוע למשהו, משהו שהיה פה פעם ואינו עוד. ניתן לחשוב שמדובר באהבה, שנעלמה והאלימות תפסה את מקומה. עוד שורה מפורסמת היא "היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם/ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם" המדברת על מעגל האלימות הבלתי פוסק, מוטיב חוזר באלבום.

חלק אחרון: ליזה

החלק הרביעי הוא יחסית אופטימי, חיובי, פחות מלנכולי ומושר באופרה, מוזיקה קלאסית או רוק קל ושקט. חלק זה הופק בעזרת נגנים וזמרים רבים, ביניהם דוד ד'אור, רינת גבאי ועוד. בנוסף הובאה תזמורת מרשימה בניצוחו של שם טוב לוי ובהשתתפות קרני פוסטל בצ'לו וכלים אחרים כגון ויולות, קרנות יער, כינורות וכלי הקשה, שסיכם את הקלטות האלבום במאי 1994. בחלק זה נכלל שיר הסיום של האלבום "שיגרה" המסכם את האלבום ואת כל נושאיו לשיר אחד.

דמיון לאלבומים אחרים

רדיו בלה בלה מותאם למציאות הישראלית אבל כולל לכאורה מספר מחוות ליצירות דומות ברוק לועזי:

• שמו מופיע בפזמון השיר Radio Ga Ga של להקת קווין (מילות השיר)
• ההיקף, השאפתנות ועיצוב העטיפה מזכירים את The Wall של להקת פינק פלויד
• השימוש ברדיו פיראטי כרקע לאלבום הופיע באלבומים Radio K.A.O.S של רוג'ר ווטרס ו־The Who Sell Out של המי
• גיבור ראשי שסובל מפיצול אישיות לארבע דמויות מופיע גם באלבום Quadrophenia של המי
• עיצוב העטיפה, העובדה שמדובר באלבום כפול, וכן הסגנון המוזיקלי המשתנה של האלבום מזכירים את האלבום הלבן של להקת הביטלס.

אמנים שהשתתפו בדיסק

החברים של נטשה

• ארקדי דוכין – שירה, קלידים, גיטרות, תופים, בס
• מיכה שטרית – שירה, גיטרות
• ז'אן פול זימבריס – תופים, קולות
• מיקי הררי – גיטרות
• שלמה אלמקיס (קוזו) – בס

אמנים נוספים

זמרים אורחים

• שלומי שבת, אפרים שמיר, אמנון ילון – "אוטוביוגרפיה"
• לאה שבת – "אוטוביוגרפיה", "קוק בצהריים"
• אביב גפן – "עכשיו"
• פבלו רוזנברג – "הלו פרדי"
• מאיר בנאי – "צפוי שינוי", "חדשות", "ליזה"
• רותי תפוח – "נרקומנים" (קריינות)
• אלון אולארצ'יק – "אני לא רוקד כשעצוב"
• ערן צור – "סוטה מיץ", "ליזה"
• דוד ד'אור, דודו פישר – "ליזה"
• רינת גבאי – בתפקיד ליזה ב"הללויה"
• שמיניית ווקאל – מקהלה ב"מי נגד מי"

נגנים אורחים

• משה לוי – קלידים ב"קוק בצהריים" ו"עכשיו אני"
• אוהד דקל – קלידים ב"מעליות"
• יזהר אשדות – בס סינתי ב"קוק בצהריים", "עכשיו אני", "מעליות", "חדשות"

תזמורת ב"ליזה"

• שם טוב לוי – תזמור וניצוח
• קרני פוסטל – צ'לו
• שלומית סיוון – ויולה
• קטי דברצני וגלעד הילדסהיים – כינורות
• מירב כהן ועמית כהן – קרן יער
• אלון בור – כלי הקשה

"שדרני רדיו"

• אלי ישראלי – קטעי קישור לאורך כל האלבום
• אברי גלעד, מנחם גרנית, דידי הררי, אורלי יניב, רבקה מיכאלי, אהוד מנור, יואב קוטנר, רפי רשף – בשיר "חדשות?"

הפקה והקלטה

• טכנאי הקלטות ומיקס – גיל תורן, דדי טל, אוהד דקל, גיא לנדאו
• עוזרי טכנאי – אוהד צחר, איתי גלעד, גדי פוגטש, פיני כהן, בועץ עצמון, יגאל אייזן, ניר לוי
• עיצוב עטיפה – אסנת בוכמן
• ניהול אישי בהפקה – ארז אבנת

רשימת השירים

דיסק 1
מס'	שם	משך
1.	: שבע דקות לשש ("פרדי")	0:40
2.	אוטוביוגרפיה	2:07
3.	עכשיו	2:16
4.	בקצה הסקאלה	0:04
5.	בדיוק שש	0:20
6.	קנה מה שאין	2:04
7.	פרדי על הבוקר	6:21
8.	ספורט?	3:01
9.	אופרת סבון	1:38
10.	שברי את הטלוויזיה	4:46
11.	מאזין על הקו	0:37
12.	הלו פרדי	2:42
13.	שיר הדעיכה	1:44
14.	שתים־עשרה בצהרים	0:10
15.	צפוי שינוי ("הפי")	0:49
16.	עכשיו אני	3:58
17.	קוק בצהריים	4:21
18.	אני קיים	0:16
19.	חדשות?	4:16
20.	נרקומנים	4:51
21.	בקצה הסקאלה	0:04
22.	מעליות	3:51
23.	מאזין על הקו	1:53
24.	אני לא רוקד כשעצוב	4:17
25.	שש בערב	0:07
26.	בלו בלו	0:54

דיסק 2
מס'	שם	משך
1.	שם ("שץ")	4:01
2.	בקצה הסקאלה	0:19
3.	בראשית ימי הכוח	3:37
4.	שץ אומר!	5:00
5.	סוטה מיץ	1:04
6.	דברי איתי על כסף	3:07
7.	עד מתי?	4:49
8.	רוקנרול	2:49
9.	האיש הרע	1:04
10.	האהבה מתה	2:28
11.	קצת לפני חצות	0:22
12.	ליזה ("ליזה")	2:59
13.	הללויה	4:24
14.	ארבע דקות לפני שש	0:22
15.	מי נגד מי	1:04
16.	שיגרה (סיום)	4:32

קישורים חיצוניים

• עכשיו אני, מתוך ערוץ המוזיקה של הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב
• שם, מתוך ערוץ המוזיקה של הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב