רדיקולופתיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רדיקולופתיה (Radiculopathy), המכונה עצב צבט (גם 'צבוט'), מתייחסת למצבים שונים בהם עצב אחד או יותר פגועים ואינם פועלים כראוי. מצב זה יכול לגרום לכאב (כאב מוקרן), חולשה, תחושה קהה או קושי בשליטה על שרירים ספציפיים במבנים המעוצבבים על ידי העצב הצבוט[1].

ברדיקולופתיה, הבעיה מתרחשת בשורש העצב או לידו, מרחק קצר לאחר היציאה שלו מחוט השדרה. כתוצאה מכך, הכאב ושאר התסמינים האחרים העלולים להילוות לפתולוגיה לעיתים קרובות יקרינו על החלק של הגוף שמעוצבבים על ידי אותו עצב. לדוגמה, רדיקולופתיה צווארית יכולה לייצר כאב וחולשה באמה. כמו כן, רדיקולופתיה באזור הגב התחתון או באזור עצם העצה יכולה להתבטא בתסמינים לאורך הרגל.

חשוב להבדיל בין הכאב המוקרן הנובע מרדיקולופתיה לבין כאב מושלך, אשר שונה הן מבחינת מנגנון הכאב והן מבחינת תכונותיו הקליניות.

פולירדיקולפתיה היא מצב שבו יותר משורש אחד מעצבי חוט השדרה נפגע.

מנגנון וגורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלעת הזרוע. C6 ו-C7 הם העצבים הנפגעים בשכיחות הגבוהה ביותר

רדיקולופתיה היא דחיסה מכנית של שורש עצב, בדרך כלל ביציאה דרך הנקב הבין חולייתי. מצב זה עלול להיגרם כתוצאה מאחת הפתולוגיות הבאות או משילובן: פריצת דיסק, מחלת דיסק ניוונית, דלקת מפרקים ניוונית, מחלה ניוונית של מפרקי הפאסט, גדילת יתר של הרצועות וספונדילוליזתזיס. גורמים נדירים יותר של רדיקולופתיה עשויים לכלול גידול הקרנות, סוכרת (אשר יכולה לגרום איסכמיה או חוסר זרימת הדם לעצבים), מחלות ניאופלסטיות, או כל תהליך מחלה הפוגע בקרומי המוח (המקיפים גם את חוט השדרה).

פציעות מסוימות יכולות גם להוביל לרדיקולופתיה. פציעות אלה יכולות להיגרם עקב הרמת חפצים כבדים בצורה לא נכונה או עקב טראומה קלה כגון תאונת דרכים.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום רנטגן של אדם הסובל מכאב באזור הצוואר וכתף שמאל, מראה היצרות של הנקב הבין חולייתי השמאלי ממנו יוצא העצב הצווארי הרביעי המעצב את הדרמטום הפגוע.

רדיקלופתיה היא אבחנה שיכולה להתבצע על ידי רופאים מתחום רפואת המשפחה, אורתופדים, נוירולוגים, פיזיותרפיסטים וכירופרקטים. האבחנה יכולה לנבוע עקב זיהוי תסמינים של כאב, קהות תחושה וחולשה המתאימים לעצבוב המתפלג משורש עצב אחד. בנוסף להקרנות אלו, כאבי צוואר או כאבי גב באזור העצב עצמו עשויים גם להופיע, אך לרוב הכאב המוקרן כואב בצורה יותר משמעותית ומזניח את הכאב באזור העצב עצמו.

במקרה של רדיקולופתיה צווארית, מבחן ספורלינג עשוי להפיק או להעצים תסמינים המקרינים לזרוע. במקרה של רדיקולופתיה בעמוד השדרה המותני, מבחן רגל ישרה מורמת (straight leg raise) עלול אף הוא להחריף תסמינים רדיקולופתיים. כאשר הרגל המורמת היא הרגל ללא התסימינים, והתסמינים המוחרפים מופיעים ברגל הנגדית, המבחן נחשב כיותר רגיש (sesitivity), זאת בניגוד למצב בו התסמינים מחריפים ברגל המורמת, אז המבחן נחשב לפחות רגיש. הרפלקס הגידי העמוק (הידוע גם בשם רפלקס מתיחה) עשוי להיות מופחת או להיעדר לחלוטין באזורים המעוצבבים על ידי העצב הפגוע.

שתי בדיקות דימות העשויות להיות שימושיות כדי לאמת את הבעיה ולזהות את מקורה, הן הדמיה בתהודה מגנטית (MRI) ובדיקות אלקטרודיאגנוסטיות. הדמיית תהודה מגנטית של החלק בעמוד השדרה בו יש חשד לרדיקולופתיה עשוי לחשוף עדויות לשינויים ניווניים, מחלות מפרקים או פגיעה אחרת האחראית לסימפטומים של המטופל. בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות, הכוללות בדיקת הולכה עצבית ואלקטרומיוגרפיה (emg, בדיקת רשמת שריר חשמלית), הם גם כלי אבחון העשויים לאשש פגיעה בשורש עצב באזורים חשודים. בהתחשב בתפקיד המפתח של בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות באבחון של רדיקולפטיות אקוטיות וכרוניות, האגודה האמריקנית לרפואה בתחומי העצב-שריר והאלקטרודיאגנוסטיקה הוציאה הנחיות לאבחון של רדיקולפתיות בעמוד השדרה הצווארי והמותני.[2][3]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישות טיפול שמרניות שכיחות כוללות פיזיותרפיה וכירופרקטיקה, כאשר כלי העבודה בהם משתמשים לטיפול בבעיה כוללים תרגילים בשיטת מקנזי, מניפולציות, ותרגילים נוירודינאמיים. מחקרים מצאו ראיות בינוניות לכך שמניפולציות על עמוד השדרה אפקטיביות לרדיקולפתיות צוואריות[4] ומותניות[5]. לא נמצאו עדויות לטיפול יעיל ברדיקולופתיה בעמוד השדרה החזי[5], ונמצאו רק ראיות ברמה נמוכה התומכות במניפולציה של עמוד השדרה לטיפול ברידקולופתיה כרונית בעמוד השדרה המותני.

יש לציין כי בעת השלב החריף (acute) לאחר פציעה, (למשל תאונה שהתרחשה לפני שבוע), כאבים מוקרנים אינם מהווים אינדיקציה לטיפול פיזיותרפיה. לעיתים קרובות פציעות קלות עד מתונות יפתרו או ישתפרו בשבועות הראשונים לאחר הפגיעה. בנוסף, חולים בשלב החריף סובלים לעיתים קרובות מכאב ברמה המונעת מהם להשתתף באופן יעיל בפיזיותרפיה. לכן, המתנה של שבועיים עד שלושה שבועות מומלצת בדרך כלל לפני תחילת טיפול הפיזיותרפיה. בשלב החריף של פציעה הגורמת לרדיקולפתיה מותנית, טיפול שמרני כגון פרצטמול ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים הם הטיפול המומלץ.[1]

מכונה למתיחה (traction) של עמוד השדרה הצווארי

כירורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה השמרנית לשיקום היא אופציית הטיפול המועדפת לטיפול, אך חלק מהחולים ממשיכים לסבול מהתסמינים למרות הטיפול, ועבור מטופלים כאלה ישנה גם אופציה ניתוחית. סוג הניתוח משתנה בהתאם לממצאים העולים מן הדימות, כאשר האופציות הניתוחיות כוללות למינקטומי (laminectomy), פורמינטומי (foraminotomy) ודיסקטומי (discectomy).

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדיקולופתיה בעמוד השדרה המותני יותר נפוצה מריקולופתיה בעמוד השדרה המותני עם שיעור התרחשות של 83 מקרים לכל 100,000. לפי הסטטיסטיקה הארצית לשנת 2010 של AHRQ (Agency for Healthcare Quality and Research) לרדיקולופתיה צווארית, קבוצת הגיל המושפעת ביותר היא קבוצת בוגרים שגילם בין 45 ל -64 שנים בהם הופיעו 51.03% ממקרי הרדיקולופתיה הצווארית. על פי מחקר שנערך במינסוטה, שורש העצב בו הופיעה רדיקולופתיה בתדירות הגבוהה ביותר הוא C7 ולאחריו C6.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pachner, A. R. (1 באוקטובר 1989). "Neurologic manifestations of Lyme disease, the new "great imitator"". Reviews of Infectious Diseases. 11 Suppl 6: S1482–1486. ISSN 0162-0886. PMID 2682960. doi:10.1093/clinids/11.supplement_6.s1482. 
  • Chou, Roger; Hashimoto, Robin; Friedly, Janna; Fu, Rongwei; Bougatsos, Christina; Dana, Tracy; Sullivan, Sean D.; Jarvik, Jeffrey (2015). "Epidural Corticosteroid Injections for Radiculopathy and Spinal Stenosis". Annals of Internal Medicine 163 (5): 373–81. PMID 26302454. doi:10.7326/M15-0934. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רדיקולופתיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Cervical Radiculopathy (Pinched Nerve)". OrthoInfo by American Academy of Orthopaedic Surgeons. יוני 2015. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2017. 
  2. ^ American Association of Electrodiagnostic Medicine.; So, Y. T. (1999). "Guidelines in electrodiagnostic medicine. Practice parameter for needle electromyographic evaluation of patients with suspected cervical radiculopathy". Muscle & Nerve. Supplement 8: S209–21. PMID 16921635. 
  3. ^ Cho, S. Charles; Ferrante, Mark A.; Levin, Kerry H.; Harmon, Robert L.; So, Yuen T. (2010). "Utility of electrodiagnostic testing in evaluating patients with lumbosacral radiculopathy: An evidence-based review". Muscle & Nerve 42 (2): 276–82. PMID 20658602. doi:10.1002/mus.21759. 
  4. ^ Zhu, Liguo; Wei, Xu; Wang, Shangquan (2015). "Does cervical spine manipulation reduce pain in people with degenerative cervical radiculopathy? A systematic review of the evidence, and a meta-analysis". Clinical Rehabilitation 30 (2): 145–55. PMID 25681406. doi:10.1177/0269215515570382. 
  5. ^ 1 2 Leininger, Brent; Bronfort, Gert; Evans, Roni; Reiter, Todd (2011). "Spinal Manipulation or Mobilization for Radiculopathy: A Systematic Review". Physical Medicine and Rehabilitation Clinics of North America 22 (1): 105–25. PMID 21292148. doi:10.1016/j.pmr.2010.11.002. 
  6. ^ Radhakrishnan, Kurupath; Litchy, William J.; O'Fallon, W. Michael; Kurland, Leonard T. (1994). "Epidemiology of cervical radiculopathy". Brain 117 (2): 325–35. PMID 8186959. doi:10.1093/brain/117.2.325. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.