רובה M40

רמינגטון M40
	למעלה: רובה M40 קלאסי. באמצע: רובה M40A3. למטה: רובה M40A5.
מידע כללי
סוג	רובה צלפים
נגזרות	M40A1, M40A3, M40A5, M40A6
תכנון	נשקי רמינגטון
מדינה מייצרת	ארצות הברית
יצרן	חיל הנחתים של ארצות הברית
תקופת השימוש	1966–הווה (כ־58 שנים)
מלחמות	מלחמת וייטנאם
מדינות המשתמשות	חיל הנחתים של ארצות הברית
מידע טכני
קליבר	7.62x51 מ"מ נאט"ו
פעולה	בריחי, רמינגטון 700
חירוק קנה	1:12
הזנה	M40, M40A1, M40A3: שחלה (מחסנית פנימית) בת 5 כדורים; M40A5, M40A6: מחסנית חיצונית בת 10 כדורים
כוונות	כוונת טלסקופית, מדגם Scout Sniper Day Scope (SSDS)—Schmidt and Bender PM II 3–12×50
אורך כולל	M40A1:‏ 1117 מ"מ; M40A3:‏ 1124 מ"מ; M40A5:‏ 1,124 מילימטרים (44.3 אינץ')
אורך קנה	610 מילימטרים (24 אינץ')
משקל ריק	M40A1:‏ 6.57 ק"ג; M40A3:‏ 7.5 ק"ג; M40A5:‏ 7.5 ק"ג
קצב אש	בודדות
מהירות לוע	777 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי	כ-800 מטרים (870 יארד)
טווח מקסימלי	915 מטרים (1,001 יארד)
דיוק	1 דקת קשת עם תחמושת רגילה,; כ-0.5 דקת קשת עם תחמושת צליפה M118LR.

רובה צלפים M40 היא סדרת רובי צלפים אמריקאיים תוצרת נשקי רמינגטון המשרתים בחיל הנחתים של ארצות הברית. הדגמים בסדרה הם M40,‏ M40A1,‏ M40A3,‏ M40A5 ו-M40A6. הרובה מבוסס על הרמינגטון מודל 700, רובה צלפים אזרחי ותיק שחברת נשקי רמינגטון פיתחה ב-1962, שידוע באמינותו ובדיוקו, ועבר הסבה לשירות צבאי על ידי נָשָקֵי המרינס. כל הרובים בסדרה הם בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו, בעלי טווח אפקטיבי מקסימלי של 800–915 מטר ודיוק של 1.0–0.5 דקת קשת כתלות באיכות התחמושת (דיוק שדומה לזה של הרמינגטון M24, ה"אח" של ה-M40 ששירת בצבא ארצות הברית בשנים 1988–2014).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה ה-20, ובעיקר בעקבות מלחמת וייטנאם, הבין חיל הנחתים האמריקאי שהוא צריך רובה צלפים בריחי תקני. בגלל האמינות והדיוק של הרמינגטון מודל 700, רכש חיל הנחתים מספר רב של רובי מודל 700 מדגם 40x (גרסת ה-target/varmint של המודל 700) עם כוונת טלסקופית מדגם Redfield 3–9 power Accurange ונתן להם את הציון הצבאי M40. רובים אלה היו בעלי קת ומתפסים מעץ, שהיו פגיעים לנזקי לחות.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 שידרג חיל הנחתים את כל רובי ה-M40 שלו לדגם משופר M40A1 שהשיפור העיקרי בו הייתה החלפת הקת והמתפסים מעץ בקת ומתפסים מפיברגלאס, מדגם A1 של מקמילן. כמו כן, הכוונת הטלסקופית הוחלפה בכוונת חדשה מדגם Unertl 10× עם US Optics upgrade Schmidt & Bender 3–12×50 M9541 ולה הגדלה של פי 10.

ב-1996 החל חיל הנחתים בתכנון גרסה מחודשת ומשודרגת לרובי ה-M40A1. הפיתוח הסתיים ב-2001 והדגם המשודרג זכה לציון M40A3. הקת והמתפסים שודרגו בשנית, הפעם בקת טקטית A4 של מקמילן, וגם הקנה שודרג. שדרוגים נוספים כללו שיפורים בארגונומיה ובהנדסת אנוש.

ב-2009 שודרג שוב הרובה, והשיפורים העיקריים היו בקנה, וכן בהחלפת המחסנית הפנימית במחסנית חיצונית נתיקה. רובים אלה זכו לציון M40A5 ומחליפים בהדרגה את רובי ה-M40A3. הכוונת הטלסקופית שוב הוחלפה, והפעם בכוונת טלסקופית מדגם Schmidt & Bender 3–12×50mm Police Marksman II LP scope.

ב-2014 הוחלט לשדרג את רובי ה-M40 לרובי M40A6 שכולל מספר שיפורים, העיקריים שבהם הם קת מתקפלת ומסילות טקטיות ארוכות יותר, שמאפשרות התקנת עזרים טקטיים ואמצעי ראיית לילה מאחורי הכוונת הטלסקופית. הרובה נכנס לשירות ב-2016 כאשר את ההסבה ביצעה חברת נשקי רמינגטון. הדגם הסופי ייקרא M40A7.

הרובה שרת במלחמת וייטנאם, במלחמת האזרחים בלבנון (בתקופה בה חיילי חיל הנחתים האמריקאי נכחו בלבנון), מבצע זעם דחוף בגרנדה, מבצע השבת התקווה בסומליה, מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן (2001–2014) ומלחמת עיראק.

בעשור השני של המאה ה-21 תוכנן להחליפו ברובה הצלפים Mk 21 PSR שמבוסס על רובה הרמינגטון MSR שזכה במכרז Precision Sniper Rifle. עם זאת, ה-Mk 21 התגלה כלא טוב מספיק, ורובי ה-M40 נשארו בשירות. כפתרון ביניים הוחלט על הצטיידות ברובה Mk 13 בקליבר 0.300 וינצ'סטר מגנום שלו טווח ירי ארוך יותר. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21 הוחלט להחליף את כל הרובים, הן את ה-M40 בכל גרסאותיהם והן את ה-Mk 13 Mod 5, ברובה ה-Mk 22 ASR המבוסס על הבארט MRAD. זהו רובה צלפים מודולרי שתומך במספר קליברים, בהם: 7.62x51 מ"מ נאט"ו (שבשימוש ה-M40 ויעיל לעד 800–1000 מטר), 0.300 וינצ'סטר מגנום (שבשימוש ה-Mk 13 ויעיל עד ל-1000–1200 מטר) ו-0.338 נורמה מגנום (שיעיל לטווח של 1500–2000 מטר).