רובי נתנזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר רובי נתנזון הוא כלכלן, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, לשעבר ראש מנהלת חברה ושלום במשרד ראש הממשלה, בכיר בהסתדרות הכללית, ויועץ לראשי ממשלות בישראל בנושאים מאקרו-כלכליים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתנזון נולד באורוגוואי. נשוי ואב לשניים.

למד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת קלן. בשנת 1978 סיים תואר שני בכלכלה, ועבודת מחקר בנושא "המבנה הכלכלי של הקיבוץ ואופן פעולתו". בשנת 1982 סיים תואר שלישי בנושא מסחר בינלאומי.

הצטרף למפלגת העבודה בשנת 1978 ומאז הוא פעיל בה ובהסתדרות[1].

בשנים 1983–1984 עבד במחלקת סחר חוץ של בנק הפועלים. בשנת 1985 כיהן כיועץ מאקרו-כלכלי של ההסתדרות בתקופת ייצוב המשק הישראלי, ומאז היה שותף לעריכת תוכניות ושינויים מבניים בתחום הכלכלי-חברתי בעיקר בנושאי יחסי עבודה, בריאות, פנסיה ופיתוח אזורי. השתתף במשא ומתן וצוותים אסטרטגיים על עתיד המשק, בין היתר במועצה הלאומית לתכנון כלכלי ובפורום לחשיבה אסטרטגית משותף עם התאחדות התעשיינים. לאורך השנים כיהן כחבר במועצות מנהלים במוסדות ציבוריים בתחום האנרגיה, התקשורת והבריאות.

בשנת 1989 מונה כמנהל המכון למחקר כלכלי וחברתי בהסתדרות, ומאז פרסם מאמרים רבים בתחום הכלכלה, החברה ומדיניות החוץ. ב-1995 מונה לעמוד בראש המנהלת למחקרים בתכנון המשק והחברה הישראלית בעת שלום, במשרד ראש הממשלה. החל מאותה שנה עומד בראש מרכז מאקרו לכלכלה מדינית.

כיהן כמרצה אורח בבית הספר לכלכלה ע"ש איתן ברגלס באוניברסיטת תל אביב, ובבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. כיום הוא מרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. בנוסף, הוא יועץ באוניברסיטה הפתוחה.

נתנזון משמש גם כעורך "סנאט"[2], פרויקט אל-מפלגתי המפרסם מאז 1996 ניירות מידע בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי בתחומים כלכליים, חברתיים ומדיניים; ניירות מידע אלו מופצים בקרב חברי הכנסת, מנכ"לים של משרדים ממשלתיים וראשי ארגונים כלכליים ומלכ"רים, על מנת שישמש כבסיס מידע בתהליך קבלת ההחלטות.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלון פתוח לרווחה - פתרון כלכלי חברתי לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "חלון פתוח לרווחה", בעריכת נתנזון והגר צמרת-קרצ’ר[3], מייצג חלק מפירותיה של יוזמת זכרון יעקב, ומציע פתרונות לבעיות העוני, בעיקר דרך שוק העבודה. יוזמת זכרון יעקב נוצרה ב-2005 על ידי יוסי ביילין, אליו הצטרפו אנשי אקדמיה, פוליטיקה ומחקר, על מנת להציע פתרונות להקלת מוקדי החיכוך הקיימים בחברה ובכלכלה הישראלית. הספר וההמלצות הוגשו לשר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג.

בספר קובצו שמונה מאמרים של דניאל גוטליב, ניצה (קלינר) קסיר, רועי מנור, רות קלינוב, צבי זוסמן, הגר צמרת-קרצ'ר רמזי חלבי וקובי משמוש, שמטרתם לפתח ולהעמיק את השיח הציבורי הנוגע למדיניות חברתית, ולהוות תשתית לקביעת מדיניות. הספר סובב סביב שני צירים עיקריים: האחד הוא תופעת העוני, הגדרתו, הבנתו וההתייחסות אליו בישראל, והשני הוא שוק העבודה הישראלי ובו התייחסות רחבה לתופעת "העובדים העניים".

הספר כולל פרק קצר ובו תמצית המלצות לקביעת מדיניות חברתית ולשיפור מצב העניים בחברה הישראלית: עידוד העסקת אמהות בלתי מועסקות וסבסוד מעונות יום; הטבת מס למעסיקים בגין העסקת עובדים בקבוצות חלשות; הכשרה מקצועית פנים מפעלית; התאמת חוק לעידוד השקעות הון בהון אנושי; חינוך איכותי לילדים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה; קיום נאות לנכים ועידוד תעסוקתם; קביעת מינימום בקצבאות ביטוח לאומי; סיוע במגזר הערבי; קביעת קו עוני שמבוסס על הכנסות מכלל המקורות; חיבור הפריפריה למרכז; תקציב לתוכנית מהל"ב.

גם וגם: סתירות בזהות בקרב צעירים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "גם וגם", בהוצאת נתנזון וראלף קסלר, מציג תוצאות מחקר הכולל שלושה סקרים שערכה קרן פרידריך-אברט[4] בשיתוף עם מרכז מאקרו לכלכלה מדינית בשנים 1998, 2004 ו-2010, בקרב בני נוער. הסקרים נועדו לברר עמדות ותפיסות ערכיות של צעירים ובני נוער בישראל. בכל אחד מהסקרים נבדקו שתי קבוצות גיל - בני נוער לפני השירות הצבאי, וצעירים לאחר שחרורם מצה"ל, ונשאלו שאלות באותן נושאים: מצבה של ישראל בכלל, ציפיותיהם האישיות מהעתיד ולגבי האושר האישי, עמדותיהם לגבי הציונות, הדמוקרטיה ומוסדות המדינה, מיעוטים בישראל, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וגרמניה והשואה. הספר מציג את תוצאות המחקר לאורך זמן, כך שניתנת פרספקטיבה הן על המגמות בדעותיהם של בני נוער לאורך השנים, והן בהבדלי הדעות בין בני נוער לצעירים לאחר שירות צבאי. הספר מנסה להעלות את המניעים לאותן המגמות, ומביא המלצות לשיפור המצב.

מתוצאות המחקר המובאות בספר משתקף כיצד עשויה החברה הישראלית להיראות בעתיד הקרוב. הממצאים מלמדים כי לנוכח מציאות החיים המורכבת ועתירת הסתירות של בני הנוער כיום, לרוב פיתחו בני הנוער מעין דפוס יסוד של "גם וגם", שאינו מביא לידי פירוק הסתירות בתפיסת המציאות שלהם, אלא משלב אותן בעמדותיהם האישיות. באופן בסיסי, הצעירים אמנם בעד שלום עם הפלסטינים, אך רבים מהם דוחים פשרות בתהליך השלום ומעדיפים את המשך המצב הקיים. הם רואים בדמוקרטיה ערך יסוד חשוב, אך כמחציתם היו מעדיפים שלערבים ישראלים לא תהיה זכות להיות מיוצגים בכנסת. מצבה המורכב של מדינתם אינו מעורר בהם פחד או אפתיה כלליים, ובכל הקשור לציפיותיהם לגבי עתידם ואושרם האישי - זוגיות, משפחה ומקצוע - ניכרות עמדות חיוביות וברורות.

הפועלים החדשים: עובדים ממדינות זרות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "הפועלים החדשים"[5], בעריכת נתנזון ולאה אחדות, כולל ניתוח כלכלי וחברתי הבוחן את נושא העובדים הזרים בישראל. העסקת עובדים לא ישראלים החלה לאחר מלחמת ששת הימים, עם כניסתם של העובדים הפלסטינים מהשטחים לשוק העבודה, אולם התופעה החלה להתרחב בעקבות הסגרים התכופים שהגבילו את כניסתם של עובדי השטחים לישראל. בעקבות החלטת ממשלה ב-1993, הותרה הבאתם של עובדים זרים, בעיקר בענפי הבנייה והחקלאות, ללא היערכות מראש של המערכות העוסקות בעבודה ובעובדים, של המנגנונים העוסקים בהיתרי כניסה לישראל, וללא תוכנית ממלכתית לטיפול בהם. בדיעבד התגלה שגיוס כוח אדם זר אינו מהווה רק תופעה כלכלית אלא גם תהליך חברתי דינמי, אשר משנה את התפיסה של עלות-תועלת אצל העובד הזר במהלך שהותו בישראל. הספר מאגד מספר מאמרי מחקר המנסים לבחון את הסוגיה בהיבטים שונים: תמונת המצב ביחס להיקף התופעה והמסגרת הפורמלית להעסקת עובדים זרים בישראל, תפקודם של ארגוני כוח אדם בישראל לטיפול בעובדים זרים, עמדות הציבור כלפי העסקת עובדים זרים (חוקיים ובלתי חוקיים), ההשפעה הכלכלית הנובעת מכניסתם של העובדים הזרים לענף הבנייה, נושא העובדים הזרים מתאילנד בענף החקלאות, קהילת העובדים הזרים הפיליפינים, השפעת ההגירה של העובדים הזרים על כלכלתן של מדינות המוצא, והשוואת המצב בישראל לנעשה באירופה והצגת נקודות מרכזיות על פי הניסיון הנצבר שם.

ספרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומאמרים מקצועיים נוספים בהוצאה או בעריכת נתנזון:

  • המלצות ה-OECD לגבי ישראל ויישומן. מאת נתנזון, הגר צמרת-קרצ'ר, גלעד ברנד ומורן נבון[6]
  • הכשרה מקצועית למבוגרים וצרכי שוק העבודה בישראל. בעריכת נתנזון, גלעד ברנד, מורן נבון ורועי לוי[7]
  • השוק הירוק - צמיחה ירוקה וענפי שוק העבודה הישראלי. מאת רועי לוי, בעריכת נתנזון והגר צמרת-קרצ'ר[8]
  • ועדת טרכטנברג, המחאה החברתית ותוצאותיה. מאת נתנזון, הגר צמרת-קרצ'ר, מורן נבון וגלעד ברנד[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו בתקשורת:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]