רוברטה פיטרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פיטרס ב-1974

רוברטה פיטרס (באנגלית: Roberta Peters;‏ 4 במאי 193018 בינואר 2017) הייתה זמרת סופרן קולורטורה ושחקנית יהודייה אמריקאית. ידועה בעיקר בזכות הקריירה הארוכה שלה במטרופוליטן אופרה. ב־1998 זכתה במדליה הלאומית לאמנויות.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטה פיטרס (במקור פיטרמן) נולדה בניו יורק שבארצות הברית בשנת 1930 למשפחה יהודייה, ילדתם היחידה של סולומון, אביה, שהיה מוכר נעליים, ורות' פיטרמן (לשעבר הירסץ'), כובענית. אף על פי שלמשפחה הייתה הכנסה צנועה, הוריה שלחו את פיטרס לשיעורי פסנתר, משחק ובלט.[2]

סבתא של פיטרס, שעבדה במלצרות, הכירה דרך עבודתה, את הטנור והחזן יאן פירס ושכנע אותו להקשיב לפיטקס כשהייתה בת 13. הוא התרשם מכישוריה והמליץ לה ללמוד עם ווליאם הרמן.[3] הרמן דאג שתקבל השכלה שתסייע לה כזמרת אופרה והיא למדה איטלקית, גרמנית, וצרפתית. כמו כן, פיטרס נחשפה לאופרה ומוזיקה קלאסית כחלק מהכשרתה.[3]

בגיל 19, פיטרס השתתפה באודישן במטרופוליטן שארגנו לה פירס[4] ורודלף בינג שהיה המנהל הכללי של המטרופוליטן אופרה, באותם ימים, החתים אותה על חוזה לעשרים שבועות, 120 דולר לשבוע.[5] היא הופיעה לראשונה ב-1950 כמחליפה של הרגע האחרון בדמותה של זרלינה באופרה "דון ג'ובאני" מאת מוצרט וקצרה תשבחות רבות. הופעת הבכורה המקורית שלה הייתה אמורה להיות בתור המלכה של הלילה בחליל הקסם, חודשיים מאוחר יותר.[1]

חיים מקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטרס הופיעה 515 פעם מעל בימת המטרופוליטן אופרה[6] ביותר מעשרים תפקידים שונים. הצלחתה בניו יורק הובילה אותה להופיע בבתי אופרה נוספים ברחבי העולם.[7] מאוחר יותר ניסתה להרחיב את הרפרטואר שלה בתפקידי סופרנו לירי, כאשר שיחקה מחוץ לניו יורק והופיעה במחזות זמר קומיים. פיטרס הופיעה בקובנט גרדן (1951), זלצבורג ( 1963), וינה (1963), מינכן (1964) וברלין (1971), ועבדה ביחד עם תיאטרון בולשוי ומרינסקי (1972), בנוסף התלוותה להרבה הרכבים קטנים יותר מסביב לארצות הברית,.

בנוסף לקריירה שלה באופרה, פיטרס הייתה שגרירה של המוזיקה הקלאסית. היא הופיעה ברסיטלים ובכיתות אמן ברחבי העולם והייתה חלק מ-65 תוכניות "המופע של אד סאליבן". הקריירה הטלוויזיונית שלה כללה תוכניות מוזיקה, אופרה, לצד מגוון סדרות אחרת (כולל תוכניות לילידים) והתפרשה משנות ה-50 ועד שנות השמונים.[8][3]

פעילות ציבורית והתנדבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שלפיטרס לא הייתה השכלה מוזיקלית פורמלית, היא חילקה מלגות לזמרות צעירות והתנדבה בארגונים יהודיים.[5] היא הופיעה לפני חיילים ישראליים בזמן מלחמת ששת הימים.[1] פיטרס שמשה בנוסף גם כיושבת הראש הקרן הלאומית סיסטיק פיברוביז, ובמועצות של אגודת אופרת מטרופוליטן ושל תאגיד קרנגי הול. היא הופיעה בקונצרטים לגיוס תרומות למין תרופות לחקר האיידס, והקימה קרן מלגות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1991 מינה אותה הנשיא ג'ורג' בוש למועצה הלאומית לאמנויות.

פיטרס קיבלה פרסים והוקרה במהלך השנים: ב-1964 מפדרציית מועדוני הנשים, והקרן לתרבות יהודית (1997). בשנת 2000, ראש עיריית ניו יורק, רודולף ג'וליאני, העניק לה את מדליון הנדל להעשרת חיי התרבות של ניו-יורק.[9]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטרס הייתה נשואה לבריטון רוברט מריל ב־1952, לאחר שנים סיפרה שהתאהבה בקול ולא באדם.[5] הזוג התגרש, אך נשאר בקשרי חברות והמשיך להופיע יחד. ב-1955, היא התחתנה עם ברטם פילדס, ונולדו להם שני בנים. פיטרס נפטרה ב-18 בינואר 2017 ממחלת הפרקינסון.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברטה פיטרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]