רוברט אובריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט אובריאן
Robert O'Brien
אובריאן, 2018
אובריאן, 2018
לידה 18 ביוני 1966 (בן 57)
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שם מלא רוברט צ'ארלס אובריאן הבן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
היועץ לביטחון לאומי ה־28
18 בספטמבר 2019 – 20 בינואר 2021
(שנה ו־17 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ
השליח הנשיאותי המיוחד לענייני בני ערובה
25 במאי 2018 – 3 באוקטובר 2019
(שנה ו־18 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ
→ ג'יימס אובריאן
יו דאגן ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוברט צ'ארלס אובריאן הבן (באנגלית: .Robert Charles O'Brien Jr;‏ נולד ב-18 ביוני 1966) הוא עורך דין אמריקאי, שכיהן בתפקיד היועץ לביטחון לאומי ה-28 של ארצות הברית החל מ-18 בספטמבר 2019 עד לחילופי הממשל ב-20 בינואר 2021. הוא האדם הרביעי שכיהן בתפקיד זה בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט אובריאן נולד בלוס אנג'לס והתגורר בסנטה רוזה, קליפורניה, שם הוא התחנך בבית הספר התיכון קרדינל ניומן.[1] ב-1988 הוא סיים לימודי תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס וב-1991 הוא סיים תואר דוקטור למשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-1987 הוא זכה במלגת רוטרי ללימודים באוניברסיטת המדינה החופשית בדרום אפריקה.

בשנים 1996 – 1998 היה אובריאן פקיד משפטי בוועדת הפיצויים של האו"ם בז'נבה, שסקרה והכינה תביעות שנבעו כתוצאה מפלישת עיראק לכווית ב-1990 – 1991.[2] סכומי הפיצויים הגיעו עד למאות מיליוני דולרים ומומנו מ-30% מההכנסות הנפט של עיראק.[3]

אובריאן שירת כקצין בדרגת מייג'ור בפרקליטות הצבאית של כוחות המילואים של צבא ארצות הברית. בעת שעסק בעריכת דין באופן פרטי, הוא מונה מעת לעת לתפקידים בממשליהם של הנשיאים בוש, אובמה וטראמפ.

במגזר הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובריאן היה שותף במשרד עורכי הדין מקליפורניה "ארנט פוקס" במשך שבע שנים. במשך אותה תקופה גדל מספר עורכי הדין שהועסקו במשרד זה מ-10 ליותר מ-110.[2][4] הוא ייצג את באז אולדרין במספר תיקים חשובים וכן ייצג את מזרח טימור בהליכים שנוהלו ביוזמת תאגיד ConocoPhillips. הוא שימש כפרקליט ממונה מטעם בית המשפט הפדרלי במספר תיקי תאגידים.

אובריאן היה משקיף אזרחי מטעם המועצה הפסיפית למדיניות בינלאומית בשימוע לפני המשפט של המוח המתכנן של פיגועי 11 בספטמבר, ח'אלד שיח' מוחמד במפרץ גואנטנמו, קובה ביוני 2014. הוא היה חבר בנציגות של המכון הרפובליקני הבינלאומי שהשקיפה בבחירות לנשיאות גאורגיה של 2013 ובבחירות לפרלמנט של אוקראינה של 2014.[2]

אובריאן היה מייסד שותף, יחד עם השופט הפדרלי לשעבר, סטיבן לרסון, של משרד עורכי הדין "לרסון ואובריאן" בלוס אנג'לס, שנפתח בינואר 2016.[5] הוא פרש מהמשרד כאשר מונה כיועץ לביטחון לאומי.[6]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממשלי בוש ואובמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובריאן עם מזכירת המדינה קונדוליזה רייס, 2007

אובריאן מונה על ידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש כנציג מחליף למושב ה-60 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות בשנים 2005 – 2006.[7] הוא נאם בפני העצרת הכללית בשאלת המדינה הפלסטינית וייצג את ארצות הברית במהלך הוועדה השישית של העצרת הכללית, שדנה באמנה הכוללת על הטרור הבינלאומי.

אובריאן שימש כיושב ראש שותף של השותפות הציבורית-פרטית של מחלקת המדינה לרפורמה משפטית באפגניסטן, שהחלה את עבודתה בדצמבר 2007 ו"קידמה את שלטון החוק" באפגניסטן באמצעות הכשרת שופטים, תובעים וסנגורים. הוא המשיך לשמש בתפקיד זה במהלך כהונתו הראשונה של הנשיא ברק אובמה.[8]

ב-31 ביולי 2008 הודיע הנשיא בוש על כוונתו למנות את אובריאן כחבר במועצה המייעצת לנכסים תרבותיים, שהיא וועדה המייעצת בנושאים בהם מעורבים סוגיות הקשורות לעתיקות ונושאים תרבותיים, תפקיד בו שימש אובריאן עד אפריל 2011.[8][9]

באוקטובר 2011 מונה אובריאן כיושב ראש שותף בצוות היועצים של מיט רומני של קבוצת העבודה לארגונים בינלאומיים במסגרת מסע הבחירות שלו לבחירות לנשיאות של 2012.[10]

במאי 2015 היה אובריאן ליועץ לענייני מדיניות חוץ וביטחון לאומי של מסע הבחירות לנשיאות של מושל ויסקונסין סקוט ווקר.[11] לאחר שווקר פרש מהמירוץ, הפך אובריאן ליועץ במערכת הבחירות של טד קרוז. במהלך התקפה בה ייעץ לקורז הוא טען: "ברור שוולדימיר פוטין לא מחבב את [הילרי קלינטון], והוא עומד לעשות כמיטב יכולתו כדי לעזור לדונלד טראמפ".[12]

בממשל טראמפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובראין מושבע כשליח הנשיאותי המיוחד לענייני בני ערובה על ידי מזכיר המדינה מייק פומפאו, 2018

ב-2017 עלה שמו של אובריאן כמועמד אפשרי לתפקיד מזכיר הצי בממשלו של דונלד טראמפ.[13] העיתון Orange County Register תמך במינויו של אובריאן לתפקיד זה, בציינו, "הוא המועמד האידיאלי להבטיח את המשך העליונות האמריקאית העולמית - באופן שמתאים הן להלך הרוח הלאומי הנוכחי והן לערכים הלאומיים התמידיים שלנו".[14]

ממאי 2018 ועד אוקטובר 2019 שימש אובריאן כשליח הנשיאותי המיוחד לענייני בני ערובה.[8][15] שנה לאחר מינויו לתפקיד זה הוא קיבל דרגה של שגריר.[16] הוא נכח במשפטו של הראפר אייסאפ רוקי בסטוקהולם ואמר לכתבים: "הנשיא שלח אותי לכאן, כך שזה בהחלט ראוי. אני גם מסייע לאנשים חופשיים שמוחזקים בידי ממשלות, שלא בצדק".[17] אובריאן הזהיר את ממשלת שוודיה מפני "השלכות שליליות" אם המקרה לא ייפתר.[18] הוא סייע להבטיח את שחרורו ב-2018 של הכומר אנדרו ברנסון, שהמאסר בן השנתיים שלו בטורקיה הסלים את המתחים בין וושינגטון לבין אנקרה.[19] אובריאן גם היה מעורב בהשגת שחררו של דני ברץ', עובד אמריקאי בתעשיית הנפט שהוחזק במשך שנה בתימן ולאחר שחרורו הוא הגיע לפגישה עם הנשיא טראמפ בחדר הסגלגל.[20]

היועץ לביטחון לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר המצב של הבית הלבן, 26 באוקטובר 2019, בעת חיסולו של מנהיג המדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי. משמאל לימין: אובריאן, סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מזכיר ההגנה מארק אספר, ראש מטה צבא ארצות הברית גנרל מארק מילי וראש המבצעים המיוחדים של המטות המשולבים בריגדיר גנרל מרקוס אוונס.

ב-18 בספטמבר 2019 החל אובריאן לשמש בתפקיד היועץ לביטחון לאומי ה-28 של ארצות הברית. הנשיא טראמפ מינה אותו במקומו של ג'ון בולטון שהתפטר מוקדם יותר באותו חודש. כמה ימים לאחר מכן הודיע אובריאן שמת'יו פוטינגר ישמש כסגנו, במקומו של צ'ארלס קופרמן.[21] אובריאן נחשב כבעל השקפות שמרניות ולא קיצוניות בתחום מדיניות החוץ .

בראשית תקופת כהונתו בתפקיד התלווה אובריאן לסגן הנשיא מייק פנס לפגישתו עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן במאמץ להשיג הפסקת אש בין הטורקים לבין הכורדים.[22]

בדצמבר אותה שנה הגן אובריאן על החלטתו של הנשיא טראמפ להעניק חנינה לאיש יחידת אריות הים אדי גלגר שהורשע כפושע מלחמה שלכאורה ירה באזרחים תמימים ורצח נער פצוע מסומם ממחבלי המדינה האסלאמית.[23]

לאחר חיסולו של קאסם סולימאני, מפקד משמרות המהפכה האסלאמית וכוח קודס, הגן אובריאן על המידע המודיעיני שהממשל עשה בו שימוש כהצדקה לחיסול, בטענה שסולימאני תכנן מתקפות נגד מתקנים צבאיים ודיפלומטים של ארצות הברית בעיראק ובמקומות נוספים במזרח התיכון.[24]

ב-29 בינואר 2020 מונה אובריאן כחבר בכוח המשימה של הבית הלבן לנגיף הקורונה.[25]

המועצה לביטחון לאומי בהנהגתו של אובריאן התמקדה בעיקר בסין והוא יישר קו עם ראש משרד המסחר והייצור של הבית הלבן, פיטר נברו, שגם תומך בנקיטת קו קשה כלפי סין.[26] הוא איים בנקיטת עיצומים כלפי סין אם היא תעביר את חוק הביטחון הלאומי בהונג קונג.[27] הוא גם מתח ביקורת על סין על מעשיה במסגרת הסכסוכים הטריטוריאליים בים סין הדרומי,[28] ופיקח על הרחבת הפעילות הצבאית של ארצות הברית ובעלות בריתה להבטחת חופש השיט. הוא מתח ביקורת על ממשלת סין, באומרו בנאום שנשא, "המפלגה הקומוניסטית של סין היא מרקסיסטית-לניניסטית" ו"המזכיר הכללי של המפלגה שי ג'ינפינג רואה עצמו כיורשו של יוסיף סטלין".[29] באותו נאום טען אובריאן: "יחד עם בעלות בריתנו ועם שותפינו, נעמוד מול מאמציה של המפלגה הקומוניסטית הסינית להשפיע בעורמה על עמינו ועל ממשלותינו, לגרום נזק לכלכלות שלנו, ולחתור תחת ריבונותנו".[30]

עם הכנת התוכניות לצמצום הכוחות הצבאיים האמריקאים המוצבים באירופה, הגן אובריאן על המהלך, בטענה, "הנוהג של המלחמה הקרה של החזקת מספר גדול של חיילים ובני משפחותיהם בבסיסים גדולים כמו אלו שבגרמניה, הוא כעת מיושן בחלקו".[31]

כאשר רבים מאנשי קהילת המודיעין שהיו מעורבים בתדרוך הנשיא טראמפ בנושאי ביטחון לאומי אפיינו אותו כאדם לא קשוב, חלק אובריאן על ההגדרה, באומרו שטראמפ "ממוקד בנושאים שעל הפרק ושואל שאלות מעמיקות במהלך התדריכים - זה מזכיר לי סיטואציה של הופעה בפני שופט בבית משפט לערעורים שמוכן היטב לדיון".[32]

אובריאן צמצם את צוות המועצה לביטחון לאומי, עם תוכנית להגביל את כוח האדם שלה ל-105 אנשי מקצוע. כוח האדם של המועצה גדל מ-110 איש בתקופת ממשל בוש ל-240 בתקופת ממשלו של אובמה. הוא טען שהמטרה הייתה להחזיר לקדמותם את יכולות התיאום של הארגון: "בתקופת הממשל הקודמות, המועצה לביטחון לאומי יותר מהכפילה את כוח האדם שלה ושכפלה בעלי תפקידים רבים שקיימים במחלקת ההגנה, במחלקת המדינה ובקהילת המודיעין. תחת נשיאותו של הנשיא טראמפ, החזרנו את המועצה לביטחון לאומי לממדיה ולתפקידיה הראויים כגוף מתאם". בפעם הראשונה, בניהולו של אובריאן, מחצית מהמנהלים הבכירים בצוות המועצה לביטחון לאומי הן נשים.[33]

במאי 2020, לאחר רצח ג'ורג' פלויד, דחה אובריאן את הטענה שקיימת גזענות שיטחית בכוחות המשטרה בארצות הברית.[34]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובריאן גדל כקתולי ובשנות העשרים לחייו הוא המיר את דתו לכנסייה המורמונית.[35] הוא נשוי ללו-מרי אובריאן ולשניים נולדו שלושה ילדים, מרגרט, רוברט ולורין. בנו רוברט נהרג בתאונת טביעה ב-2015.[36]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016 פרסם אובריאן ספר בשם "בזמן שאמריקה ישנה: שיקום המנהגות האמריקאית לעולם במשבר" (While America Slept: Restoring American Leadership to a World in Crisis). במאמר במגזין Foreign Policy כתב דניאל רנד, "הספר 'בזמן שאמריקה ישנה' הוא המקבילה של 2016 לספרו של ריצ'רד ניקסון 'המלחמה האמיתית'. כעמית לשעבר של אובריאן בממשל בוש סיכם רנד את השקפותיו של אובריאן:

רוברט כותב על בסיס סדרה של אמונות והנחות שאני גם מחזיק בהן: אמונה עמוקה בבדלנות אמריקאית, שהשלום מגיע מתוך כוח, שארצות הברית חזקה יותר כאשר היא פועלת בשותפות עם בעלות בריתה וכאשר אמריקה היא ידידה אמינה עבור בעלות בריתה, שגדולתה של אמריקה מגיעה מהאנשים שמכבדים את מסורת שלטון החוק וש(כן), אנחנו בחורים טובים ושיש כמה בחורים רעים שם".[37]

באתר The Hill כתב ברט מרקואה, איש שירות החוץ לשעבר, "אם אתה תוהה אילו מגמות ואירועים יניעו את מדיניות החוץ של הנשיא הנבחר טראמפ, עליך לקרוא את 'בזמן שאמריקה נרדמה' של רוברט אובריאן".[38]

ביקורות נוספות על הספר היו חריפות יותר. אלכס וורד, מנהל המועצה האטלנטית של מרכז ברנט סקוקרופט לביטחון בינלאומי, ציין ש"ספרו של אובריאן מתסכל מאחר שהוא פותח בהנחה שכל ההחלטות של מדיניות החוץ של אובמה היו רעות והוא מניח שהקורא מאמין בכך גם הוא... הניתוח שלו, בעוד שהוא מובא בלהט ובהגינות, חסר את התמונה הכללית מבעד לערפל החד-צדדי".[39] ספרו של אובריאן מותח ביקורת רחבה על מדיניות החוץ והביטחון של ממשל אובמה.[40]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט אובריאן בוויקישיתוף
  • הדף של אובריאן, באתר של משרד עורכי הדין "ארנט פוקס" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Riechmann, Deb; Superville, Darlene (September 18, 2019). "Trump names Santa Rosa native as national security adviser". Sonoma Index-Tribune. Associated Press.
  2. ^ 1 2 3 "Robert C. O'Brien". Larson O'Brien LLP. Archived from the original on September 19, 2019.
  3. ^ "UNITED NATIONS COMPENSATION COMMISSION PAYS OUT ALMOST $569 MILLION - Meetings Coverage and Press Releases". www.un.org.
  4. ^ Lee, Alfred (May 12, 2014). "Firm Heads to Westside to Link With Tech Scene". Los Angeles Business Journal.
  5. ^ "Back to the Courtroom". Larson O'Brien LLP. June 19, 2017. Archived from the original on July 17, 2019.
  6. ^ "O'Brien appointed National Security Adviser". Larson O'Brien LLP (Press release). September 19, 2019.
  7. ^ "Presidential Nomination: Robert Charles O'Brien". georgewbush-whitehouse.archives.gov.
  8. ^ 1 2 3 "Robert O'Brien biography". U.S. Department of State.
  9. ^ Personnel Announcement". georgewbush-whitehouse.archives.gov.
  10. ^ Halperin, Mark (October 6, 2011). "Romney Consolidates". The Page. Time. Archived from the original on September 20, 2012.
  11. ^ Johnson, Eliana (May 11, 2015). "Walker Lands Key Romney Foreign Policy Hand". National Review.
  12. ^ "Donald Trump replaces John Bolton with a hostage negotiator". The Economist. September 19, 2019.
  13. ^ "Why Robert C. O'Brien Would Be an Excellent Choice for Secretary of the Navy". The National Interest. March 2, 2017.
  14. ^ "Robert O'Brien ideal candidate to lead U.S. Navy". Orange County Register. March 3, 2017.
  15. ^ "President Donald J. Trump Announces Intent to Nominate and Appoint Personnel to Key Administration Posts". The White House. The White House. Retrieved June 27, 2018.
  16. ^ Sherman, Jake; Palmer, Anna; Lippman, Daniel; Ross, Garrett; Okun, Eli (May 23, 2019). "POLITICO Playbook PM: Pelosi lights up Trump". POLITICO.
  17. ^ Zeballos-Roig, Joseph. "Meet Robert C. O'Brien, Trump's new national security adviser and a former hostage negotiator who monitored A$AP Rocky's trial in Sweden". Business Insider. Retrieved December 11, 2019.
  18. ^ Ockerman, Emma (September 18, 2019). "Trump Just Hired the Guy He Sent to Free A$AP Rocky as His New National Security Adviser". Vice. Retrieved March 3, 2020.
  19. ^ "Who is Robert O'Brien, Trump's national security adviser pick?". www.aljazeera.com. Retrieved December 11, 2019.
  20. ^ Kirby, Jen (March 6, 2019). "Trump just met with Danny Burch, an American who was held hostage in Yemen for 18 months". Vox.
  21. ^ "Trump's Asia expert Matt Pottinger to become deputy national security advisor". CNBC. September 23, 2019.
  22. ^ "Vice President Pence: Turkey agrees to Syria ceasefire". ABC News. October 17, 2019.
  23. ^ Dugyala, Rishika. "National security adviser defends Trump's handling of war crimes case". POLITICO.
  24. ^ Forgey, Quint (January 7, 2020). "O'Brien says Soleimani was conspiring to attack U.S. facilities". POLITICO.
  25. ^ "Statement from the Press Secretary Regarding the President's Coronavirus Task Force" (Press release). The White House. January 29, 2020.
  26. ^ Bender, Michael; Lubold, Gordon (April 29, 2020). "On Coronavirus, National Security Threats, O'Brien Picks His Spots". The Wall Street Journal.
  27. ^ Knutson, Jacob. "Top Trump aide says U.S. likely to impose sanctions if China moves ahead with Hong Kong law". Axios.
  28. ^ "US official says initial trade deal still possible but Trump will not ignore Hong Kong". South China Morning Post. Reuters and Associated Press. November 24, 2019.
  29. ^ Lippman, Daniel. "Trump national security adviser compares Xi Jinping to Josef Stalin". POLITICO.
  30. ^ Lubold, Gordon (June 24, 2020). "White House National-Security Adviser Warns of China's Bid to 'Damage Our Economies'". Wall Street Journal.
  31. ^ Amanda Macias, Trump approves plan to withdraw 9,500 U.S. forces from Germany, CNBC, JUN 30 2020.
  32. ^ Michelle Mark, Trump doesn't read his intelligence reports, but looks at the graphs, charts, and tables, Business Insider, May 21, 2020.
  33. ^ Bowden, Ebony (May 26, 2020). "Trump's national security chief slashes staff to half of Obama levels". New York Post.
  34. ^ Devan Cole; Sarah Westwood. "National security adviser: 'I don't think there's systemic racism' in US police forces". CNN.
  35. ^ "New national security adviser worked on Romney presidential campaign". Deseret News.
  36. ^ Megerian, Chris (September 18, 2019). "Trump names Robert C. O'Brien as new national security advisor". Los Angeles Times.
  37. ^ "Review: "While America Slept"". Foreign Policy. September 16, 2016.
  38. ^ "America's wake-up call". The Hill. November 23, 2016.
  39. ^ "While Critics Wept: #Reviewing While America Slept". The Strategy Bridge.
  40. ^ "Factbox: Trump's new national security adviser, in his own words". Reuters. September 18, 2019.


היועצים לביטחון לאומי
רוברט קאטלר • דילון אנדרסון • ויליאם ה. ג'קסון • רוברט קאטלר • גורדון גריי • מקג'ורג' באנדי • וולט רוסטו • הנרי קיסינג'ר • ברנט סקוקרופט • זביגנייב בז'ז'ינסקי • ריצ'רד ו. אלן • ויליאם פ. קלארק • רוברט מקפרלן • ג'ון פוינדקסטר • פרנק צ. קרלוצ'י • קולין פאוול • ברנט סקוקרופט • אנתוני לייק • סנדי ברגר • קונדוליזה רייס • סטיבן הדלי • ג'יימס ג'ונס • טום דונילון • סוזן רייס • מייקל פלין • הרברט ריימונד מקמאסטר • ג'ון בולטון • רוברט אובריאן • ג'ייק סאליבן החותם של הבית הלבן
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רוברט_אובריאן&oldid=37983731"