רוברט אלטון האריס
 | |
| לידה |
15 בינואר 1953 פורט בראג, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
21 באפריל 1992 (בגיל 39) בית הסוהר סן קוונטין, קליפורניה, ארצות הברית |
| מדינה |
 ארצות הברית |
רוברט אלטון האריס (באנגלית: Robert Alton Harris; 15 בינואר 1953 – 21 באפריל 1992) היה רוצח אמריקאי אשר הוצא להורג באמצעות תא הגזים ב-1992 בבית הסוהר סן קוונטין (אנ'), קליפורניה, עבור רציחתם של שני נערים במהלך שנת 1978 בסן דייגו. הוצאתו להורג הייתה הראשונה שהתבצעה במדינת קליפורניה מאז 1967.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האריס נולד בפורט בראג שבקרוליינה הצפונית, החמישי מבין תשעת ילדיהם של קנת ואוולין האריס[1]. אביו היה סמל בצבא ארצות הברית אשר קיבל את עיטורי כוכב הכסף ולב הארגמן עבור שירותו במלחמת העולם השנייה. שני הוריו היו אלכוהוליסטים, ורוברט נולד בלידה מוקדמת כשהוא סובל מתסמונת אלכוהול עוברית[1] כתוצאה מכך שאביו הכה את אמו בבטנה[2]. הוא ספג התעללות רבה מצד אביו אשר האמין כי היה בנו של גבר אחר[2].
ב-1962 עברה המשפחה לגור בוייסייליה, קליפורניה, לאחר שחרורו של קנת האריס מהצבא. ב-1963 נשלח קנת למאסר בן שמונה עשרה חודשים וכעבור שנה למשך תקופה נוספת בגין אונס בנותיו. בזמן שהותו בכלא עברה המשפחה בין בתי מגורים שונים בעמק סן חואקין.
בגיל 13 נתפס האריס גונב רכב[2] ונשלח למוסד לעבריינים צעירים למשך ארבעה חודשים, שם נאנס מספר פעמים[3]. כעבור שנה נטשה אותו אמו בסקרמנטו והותירה אותו לבדו[1][2][4]. לאחר שהגיע לאוקלהומה שם גרו אחיו ואחותו, גנב רכב ונעצר בפלורידה. הוא נשלח חזרה למוסד לעבריינים צעירים לתקופה של שלוש שנים, ומשהגיע לגיל 19 הועבר לבית סוהר בצ'ולה ויסטה.
ביוני 1973 התחתן וכעבור שנה נולד לו בן, רוברט האריס ג'וניור[5]. ב-1975 הכה למוות את שותפו לדירה של אחיו, רוברט ווילר, ומאוחר יותר טען כי עשה זאת בכדי להגן על אשתו. לאחר שקבע בית המשפט כי מעשיו בוצעו ללא כל התגרות מצד המנוח[4] הורשע האריס בהריגה ונכלא בבית סוהר בסן לואיס אוביספו, ממנו שוחרר על תנאי ב-1978. במהלך מאסרו התגרשה ממנו אשתו[5].
רציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין החודשים מאי ליוני 1978 ביקש האריס את עזרת אחיו, דניאל, בתכנון שוד בנק. ב-2 ביוני גנב דניאל שני אקדחים משכנו בוייסייליה, ובאותו הלילה נסעו השניים לסן דייגו. ביומיים הבאים רכשו תחמושת ותרגלו את ביצוע השוד באזור לא מיושב ליד אגם מיראמר[4].
ב-5 ביולי נתקלו שני האחים בג'ון מיאסקי ומייקל בייקר בני ה-16 במגרש חנייה במירה מסה[4], יושבים ברכבם ואוכלים צ'יזבורגרים. מיאסקי ובייקר היו חברים טובים ותכננו לבלות את היום בדיג לרגל קבלת רישיון הנהיגה של מיאסקי[6]. רוברט נכנס לרכבם וציווה עליהם תחת איומי אקדח לנסוע לכיוון אגם מיראמר, בעוד אחיו דניאל עוקב אחריהם ברכב נוסף. הוא הסביר בפניהם כי הם הולכים להשתמש ברכבם על מנת לשדוד בנק, ושאף אחד לא יפגע.
כשהגיעו לאגם פקד על השניים לרדת על ברכיהם, ומשעשו זאת החלו להתפלל. בתגובה אמר להם, "תפסיקו להתבכיין ותמותו כמו גברים", וירה בשניהם למוות[4]. לאחר מכן חזרו הוא ואחיו לביתו במירה מסה וקינחו בצ'יזבורגרים האכולים למחצה בעודם מתבדחים על הרציחות[6].
כעבור שעה שדדו האחים את סניף מירה מסה של בנק סן דייגו טראסט, לא הרחק מהמקום בו חטפו את מיאסקי ובייקר, ונמלטו עם שלל בסך אלפיים דולר[4]. אחד העדים עקב אחריהם לכיוון ביתם ודיווח על מיקומם למשטרה. הם נעצרו תוך פחות משעה מביצוע השוד. אחד השוטרים שהשתתף במעצר היה סטיבן בייקר, אביו של מייקל בייקר המנוח, שבאותו הזמן כלל לא היה מודע לכך שבנו נרצח, על אחת כמה וכמה בידי האנשים שזה עתה עצר[6].
משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
משרד התובע המחוזי של סן דייגו הגיש נגד רוברט האריס סעיפי אישום בגין גניבת רכב, פריצה, חטיפה ורצח, בעוד שמשרד התובע הפדרלי הגיש נגדו אישום בגין שוד בנק. ב-6 במרץ 1979, נשפט רוברט בבית המשפט העליון של סן דייגו והורשע בשני סעיפים של רצח מדרגה ראשונה בנסיבות מיוחדות ושני סעיפי חטיפה, ונידון למוות. אחיו, דניאל, הורשע בחטיפה ונידון לשש שנות מאסר, ויצא לחופשי ב-1983.
ערעור חנינה אשר נשלח למושל קליפורניה פיט וילסון, אשר היה ראש עיריית סן דייגו בעת הרציחות, נדחה על ידו במהלך מסיבת עיתונאים שהתקיימה בשידור חי, ובה הצהיר כי הוא מכיר בילדותו רוויית האלימות של האריס, אך הוסיף כי, "עד כמה שאני מרחם על רוברט האריס הילד, איני יכול לסלוח לבחירות שבחר רוברט האריס המבוגר"[7].
גזר דינו של האריס אושר בידי בית המשפט העליון של קליפורניה ב-1981[8]. כעבור שנה הוציא בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית צו הביאס קורפוס אשר ביטל את גזר דין המוות שחל על האריס ולמעשה פינה מקום לגזר דין חדש אשר יושת עליו בסמכות בית המשפט המחוזי, אולם בית המשפט העליון של ארצות הברית הפך את ההחלטה והשיב את גזר דין המוות המקורי על כנו[9].
ב-1990 הוציא השופט הפדרלי לערעורים ג'ון ת. נונאן ג'וניור צו עיכוב ביצוע כנגד גזר דינו של האריס במענה לעתירתו, בה טען שנזק מוחי הנגרם לו בילדותו מנע ממנו כושר שיפוט בריא בזמן ביצוע פשעיו.
הוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוצאתו להורג של האריס נקבעה לבסוף ל-21 באפריל 1992[10], אולם ב-18 באפריל הוציאה השופטת מרלין הל פטל צו מניעה זמני כנגד ההוצאה להורג, וזאת בכדי לשקול את טיעוני התביעה שהגיש בדבר חוסר החוקתיות של תא הגזים[10].
ב-20 באפריל ביטל בית המשפט העליון את הצו והורה להמשיך בהוצאה להורג כמתוכנן. מאוחר יותר באותו הערב התערב בית המשפט הפדרלי התשיעי והורה לעצור את ההוצאה להורג בזמן שהשופטים ישקלו האם להשיב את צו המניעה הזמני. כעבור מספר שעות הוציא בית המשפט העליון של ארצות הברית צו פר קיוראם המבטל את החלטת בית המשפט הפדרלי התשיעי ברוב של שבעה שופטים מתוך תשעה, והורה להמשיך בהוצאה להורג[10][11][12][13].
ב-21 באפריל נלקח האריס לתא הגזים בשעה 03:49 לפנות בוקר. שניות לפני הזרמת הגז פנימה, נעצרה ההוצאה להורג בידי השופט הארי פרגרסון בטענה כי האריס זכאי להגיש תביעה משפטית נוספת. כעבור שעתיים ביטל בית המשפט העליון את החלטתו והורה באופן מפורש, "הוצאתו להורג של רוברט אלטון האריס לא תיעצר שוב פעם בידי אף הוראה מידי בתי המשפט הפדרליים אלא אם כן ניתנה בידי בית משפט זה"[10].
האריס הוצא להורג ב-21 באפריל 1992, בבית הסוהר סן קוונטין באמצעות תא הגזים. מותו הוכרז בשעה 06:21 לפנות בוקר. לארוחתו האחרונה ביקש דלי עם 21 חתיכות עוף KFC, שתי פיצות גדולות של דומינוס, שקית סוכריות גומי, שישיית פפסי וחפיסת סיגריות קאמל.
הוצאתו להורג של האריס הוזכרה במספר מקומות בגין מילותיו האחרונות יוצאות הדופן, כפי שנרשמו בידי מנהל בית הסוהר דניאל ואסקז: "בין אם אתה מלך או מנקה רחובות, כך או כך בסוף תרקוד עם מלאך המוות"; מילים אלו היוו מושא להשראה עבור הסרט ההולנדי "פרוצדורה מספר 769, עד להוצאה להורג" מ-1995. מקור המילים הוא בסרט מסע הכזבים של ביל וטד מ-1991.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Gross, Jane (31 March 1990). "California Execution Stayed: State Is Appealing to High Court". The New York Times. Archived from the original on 22 January 2014. Retrieved 31 May 2012.
- ^ 1 2 3 4 Morain, Dan (21 April 1992). "From Birth to Death Row, Violence Surrounded Harris". Los Angeles Times. Archived from the original on 19 March 2014. Retrieved 1 June 2012.
- ^ Vogel, Lawrence. 1993. "Understanding and Blaming: Problems in the Attribution of Moral Responsibility". Philosophy and Phenomenological Research 53 (1). [International Phenomenological Society, Philosophy and Phenomenological Research, Wiley]: 129–42. doi:10.2307/2108057.
- ^ 1 2 3 4 5 6 "Robert Alton Harris". Clark County (Indiana) Prosecuting Attorney. Archived from the original on 25 April 2012. Retrieved 31 May 2012.
- ^ 1 2 Morain, Dan (6 September 1992). "Son of Executed Killer Faces Trial". Los Angeles Times. Archived from the original on 22 December 2012. Retrieved 1 June 2012.
- ^ 1 2 3 "Best friends, their lives ended on a summer day". The Union Democrat. Sonora, California. 21 April 1992. Archived from the original on 16 August 2021. Retrieved 31 May 2012.
- ^ Janet Golden, "An Argument That Goes Back to the Womb: The Demedicalization of Fetal Alcohol Syndrome, 1973–1992," Archived 2007-03-18 at the Wayback Machine Journal of Social HIstory, Vol. 33, 1999
- ^ People v. Harris Archived 2021-08-16 at the Wayback Machine, 623 P.2d 240, 28 Cal. 3d 935, 171 Cal. Rptr. 679 (1981).
- ^ "Pulley v. Harris". Oyez Project. Archived from the original on 23 January 2018. Retrieved 9 April 2018.
- ^ 1 2 3 4 Caminker, Evan; Chemerinsky, Erwin (October 1992). "The Lawless Execution of Robert Alton Harris". Yale Law Journal. 102 (1): 225. doi:10.2307/796775. JSTOR 796775. Archived from the original on 16 August 2021. Retrieved 9 April 2018.
- ^ See also: Calabresi, Steven G.; Lawson, Gary (October 1992). "Equity and Hierarchy: Reflections on the Harris Execution". Yale Law Journal. 102 (1): 255. doi:10.2307/796776. JSTOR 796776. Archived from the original on 2019-04-27.
- ^ Reinhardt, Judge Stephen (October 1992). "The Supreme Court, The Death Penalty, and The Harris Case". Yale Law Journal. 102 (1): 205–23. doi:10.2307/796774. JSTOR 796774. Archived from the original on 2019-04-27. Retrieved 2019-09-24.
- ^ Gomez v. United States Dist. Court for Northern Dist. of Cal. Archived 2021-08-16 at the Wayback Machine, 503 U.S. 653 (1992).
