לדלג לתוכן

רוברט מייפלת'ורפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט מייפלת'ורפ
Robert Mapplethorpe
דיוקן עצמי, 1980
דיוקן עצמי, 1980
לידה 4 בנובמבר 1946
פלורל פארק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במרץ 1989 (בגיל 42)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנט. ג'ון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • מכון פראט
  • תיכון מרטין ואן ביורן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1971–1989 (כ־18 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי סינדי שרמן, טום אוף פינלנד, Sam Wagstaff עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Man in Polyester Suit עריכת הנתון בוויקינתונים
mapplethorpe.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוברט מייפלת'ורפאנגלית: Robert Mapplethorpe;‏ 4 בנובמבר 19469 במרץ 1989) היה צלם אמריקאי. נודע במיוחד בצילומים של פרחים, בצילומי עירום של גברים ובדיוקנאות שחור-לבן גדולים, במיוחד של ידוענים. בין היתר, צילם את אנדי וורהול, ריצ'רד גיר, פיטר גבריאל וגרייס ג'ונס.

מייפלת'ורפ נולד למשפחה קתולית בקווינס שבניו יורק. הוא גדל בלונג איילנד. משנת 1963 ועד שנת 1969 הוא למד במכון פראט ציור, פיסול ורישום אך עזב בטרם סיים את התואר[1].

מייפלת'ורפ חי עם חברתו, האמנית והמוזיקאית פטי סמית', מ-1967 עד 1972, והיא תמכה בו כספית על ידי עבודה בחנויות ספרים. הם יצרו אמנות יחד, והם שמרו על קשרי ידידות קרובה לאורך כל חייו. מייפלת'ורפ צילם את הצילומים הראשונים שלו בסוף שנות ה-60 או תחילת שנות ה-70 באמצעות מצלמת פולארויד. הוא גם עיצב ומכר תכשיטים וייצר גם רישומים, קולאז'ים ופסלים מחפצים שמצא ברחוב.

בשנת 1972, מייפלת'ורפ פגש את אוצר האמנות סם וגסטאף, שהפך למנטור שלו, מאבהו, פטרונו ובן לוויה לכל החיים. באמצע שנות ה-70 רכש ווגסטאף מצלמה עבורו והוא החל לצלם מעגל רחב של חברים ומכרים, כולל אמנים, מוזיקאים ואנשי חברה. במהלך תקופה זו, הוא התיידד עם האמן ג'ורג' דורו, שלעבודותיו הייתה השפעה כה עמוקה על מייפלת'ורפ והוא חיקה רבים מהתצלומים המוקדמים של דורו.

בשנות ה-80, מייפלת'ורפ התמקד בצילום בעירום של כברים ונשים, צילום פסלים, צילומי טבע דומם וצילום דיוקנאות רשמיים של אמנים וסלבריטאים. הסטודיו הראשון של מייפלת'ורפ היה ברחוב בונד 24 במנהטן. בשנות ה-80, רכש וואגסטאף לופט בקומה העליונה ברחוב 35 ווסט 23 עבורו, שם הוא התגורר, ושם גם היה הסטודיו שלו. הוא שמר על הלופט ברחוב בונד כחדר החושך שלו. ב-1988, מייפלת'ורפ בחר בפטרישיה מוריסרו לכתוב את הביוגרפיה שלו, שהתבססה על יותר מ-300 ראיונות עם ידוענים, מבקרים ומייפלת'ורפ עצמו.

מייפלת'ורפ נפטר בשנת 1989 כתוצאה מסיבוכים שנגרמו ממחלת האיידס[1]. אפרו נטמן בקברה של אימו בקווינס, ניו יורק. כשנה לפני מותו, בהיותו חולה, הוא הקים קרן על שמו. מטרת הקרן הייתה להגן על עבודותיו ולתמוך ביצירתו ובחזונו האמנותי. בנוסף, הקרן תרמה מיליוני דולרים למחקר רפואי ולמאבק במחלת האיידס. בשנה זו גם ערך תערוכות של יצירותיו שהוצגו בלונדון ובניו יורק, שעזרו לו לגייס כספים לקרן הצדקה שלו[2].

לאחר מותו הוכנה לזכרו תערוכה רטרוספקטיבית, שהייתה אמורה להיות מוצגת בוושינגטון די. סי.. ההומואירוטיקה הבוטה של כמה מעבודותיו, כמו גם צילומים של תנוחות סאדו-מאזוכיסטיות, גרמה לוויכוח ציבורי ולחצים של גורמים שמרנים, בראשות הסנטור ג'סי הלמס, שהביאו לביטול התערוכה[3]. במרץ 1990 התערוכה הייתה אמור להיות מוצגת במרכז לאמנויות עכשווית בסינסינטי אוהיו, אך פעילים נגד פורנוגרפיה ופעילים שמרנים פתחו בקמפיין לביטול התערוכה. ביום הפתיחה שוטרים בסינסינטי הורו ל-400 המבקרים לעזוב, בזמן שהם צילמו בווידאו את הצילומים של מייפלתכראיה לתמיכה בהאשמות שהוגשו נגד מנהל המרכז. זו הייתה הפעם הראשונה שמוזיאון בארצות הברית עמד בפני תביעה בגין האמנות שהציג. ב-5 באוקטובר 1990, זוכו המרכז ומנהלו בבית המשפט. התביעה לא הצליחה לשכנע את חבר המושבעים שצילומיו של מייפלת'ורפ חסרות כשרון אמנותי והן פורנוגרפיה[4]. אחר כך יותר מ-80,000 אנשים ביקרו בתערוכה. למעשה המשפט הביא תשומת לב רבה יותר מאשר אחרת הייתה זוכה לו התערוכה. בעקבות התערוכה נעשה ניסיון של פוליטיקאים למנוע מהקרן הלאומית לאמנויות לממן תערוכות "תועבה"[5].

בשנת 2010 התפרסם ספר הזכרונות עטור השבחים של פטי סמית', "רק ילדים", המספר על החברות ארוכת השנים בינה לבין מייפלת'ורפ, מהיכרותם בניו יורק של סוף שנות השישים ועד מותו בסוף שנות השמונים[6].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט מייפלת'ורפ בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]