רוברט סינק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוברט סינק
Robert Sink
גנרל רוברט סינק
גנרל רוברט סינק
לידה 3 באפריל 1905
צפון קרוליינה
פטירה 13 בדצמבר 1965 (בגיל 60)
פורט בראג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי בוב
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני צבא ארצות הברית
תקופת שירות 1927 - 1961
דרגה לוטננט גנרל (צבא ארצות הברית) לוטננט גנרל
תפקידים צבאיים
מפקד גדוד הרגלים המוצנח ה-503
מפקד הרגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101
מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-7
מפקד דיוויזיית הרגלים ה-44
מפקד הקורפוס המוטס ה-18
מפקד הגיס האסטרטגי
מפקד הפיקוד הקאריבי
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה:
הפלישה לנורמנדי
מבצע מרקט גארדן
מלחמת קוריאה
מלחמת וייטנאם
עיטורים
כוכב הכסף  כוכב הכסף(3)
כוכב הארד  כוכב הארד(2)
לגיון ההצטיינות (לגיונר) לגיון ההצטיינות (2)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוברט פרדריק (בוב) סינקאנגלית: Robert Frederick Sink‏; 3 באפריל 1905 - 13 בדצמבר 1965) היה לוטננט גנרל אמריקאי שהתפרסם בתפקידו כמפקד הרגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101 במלחמת העולם השנייה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינק גדל בעיר לקסינגטון, שבצפון קרוליינה. בשנת 1927 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית והוסמך כקצין בחיל הרגלים של צבא ארצות הברית. הוא מילא שורת תפקידי פיקוד ומטה ביחידות רגלים ובשנת 1940 שירת במפקד גדוד הרגלים המוצנח ה-501. בהמשך מונה למפקד גדוד הרגלים המוצנח ה-503. ביולי 1942 מונה למפקד הרגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101, שהייתה חטיבת הצנחנים הראשונה בצבא ארצות הברית שאנשיה עברו אימון בסיסי ואימוני צניחה ביחד, כיחידה אחת[1]. סינק פיקד בהצלחה על הרגימנט במבצע המוטס בנורמנדי[2], במהלכו הוצנח הרגימנט בנורמנדיה כ-4.5 ק"מ מחוף יוטה. הרגימנט בפיקודו הצליח בצהרי ה-6 ביוני 1944 לחבור לכוחות שנחתו על החוף לאחר שהשמיד סוללות ארטילריה ומוצבים של הצבא הגרמני[3]. בהמשך הקרבות כבשו את העיירה קרנטן כחלק מהמערכה לכיבוש שרבורג[4].

לאחר מכן פיקד סינק על הרגימנט במבצע המוטס בהולנד, במהלכו הוצנחו אנשיו בקרבת תעלת וילהלמינה ונדרשו להשתלט על גשר. הגרמנים פוצצו את הגשר, אולם למחרת השתלטו סינק וחייליו על גשרים בקרבת איינדהובן[5]. בהמשך הוביל סינק את הרגימנט בלחימה בהולנד[6] ולאחר מכן בקרב על הבליטה. בקרב זה, מן הקשים שידע הרגימנט, הגנו סינק ואנשיו על גזרת צומת בסטון[7] ובהמשך המערכה בארדנים.

לאחר המלחמה לחם במלחמת קוריאה כסגן מפקד הדיוויזיה ה-7. בשנת 1953 מונה למפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-7 ובהמשך למפקד דיוויזיית הרגלים ה-44. בשנת 1957 מונה למפקד הקורפוס המוטס ה-18. בשנה שלאחר מכן מונה למפקד הגיס האסטרטגי ובתפקידו האחרון שירת כמפקד הפיקוד הקאריבי של ארצות הברית אשר בפנמה. הוא נפטר בשנת 1965 ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

דמותו של סינק כמפקד ה-501 הופיעה בסרט להציל את טוראי ריאן ובמיני-סדרה האמריקאית "אחים לנשק" ובשניהם גולמה על ידי השחקן האמריקאי דייל דיי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 16.
  2. ^ אביבה צוונג, ‏נאומי הניעה לעידוד רוח הלחימה, מערכות 416, דצמבר 2007, עמ' 31 .
  3. ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 177-179.
  4. ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמודים 74-123
  5. ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 204-205.
  6. ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 163-192.
  7. ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 209-248.