רוברט ריפלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט ריפלי בשנת 1940

רוברט לירוי ריפליאנגלית: Robert LeRoy Ripley‏; 25 בדצמבר 1890 - 27 במאי 1949)[1], היה מאייר אמריקאי, יזם ואנתרופולוג חובבן ומוכר בתור היוצר של "ריפלי תאמינו או לא!", במדור העיתון, בתוכנית הרדיו ובתוכנית הטלוויזיה, בהן נהג להציג תופעות ועובדות משונות מרחבי העולם. הנושאים שריפלי הציג באיוריו ובטקסטים הנלווים היו מגוונים ביותר, ביניהם ניתן למצוא מידע מעולם הספורט, עובדות על אתרים אקזוטים ותגליות על אנשים שונים ברחבי העולם. בנוסף המדור של ריפלי כלל מידע ותמונות שנשלחו על ידי הקוראים, אשר תועדו על ידי ריפלי באיוריו ואף תרמו לפופולריות שלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד כלירוי רוברט ריפלי בסנטה רוזה שבקליפורניה, הבכור מבין שלושה אחים למשפחה דלת אמצעים. אביו היה נגר ואמו פעמים רבות נאלצה לתפור לו בגדים משאריות הבדים שהיו באמצעותה. ריפלי תואר כנער ביישן, כבד פה, בעל מראה מוזר עם שניים קדמיות בולטות מאוד, שביחד עם בגדיו העניים, היה ללעג בבית ספרו. ריפלי נהג לשרבט בכל רגע פנוי עם האמצעים הפשוטים ביותר שהצליח למצוא, וכשגדל חלם להפוך את תחביבו לקריירה מקצועית. בגיל 17 הוא שלח איור למגזין, ולשמחתו הרבה לייף מגזין פרסמו את האיור שלו, ושילמו לו שמונה דולרים. לאחר הצלחתו הראשונה ובעידוד משפחתו ב-1909 הוא עבר לסן פרנסיסקו שם עבד כמאייר בעיתון ספורט, אך ריפלי חש בודד ולאחר שפוטר פעמיים מעבודתו, הוא החליט לנסות את מזלו בניו יורק. המעבר השתלם כשבמהרה ריפלי מצא עבודה כמאייר ספורט ב "גלוב אנד קומרשל אדוורטייזר". זו הייתה ההתחלה של שינוי מהותי בחייו החל משמו, אותו הוא שינה מלירוי רוברט, לרוברט לירוי. הוא הרוויח 25 דולר לשבוע והחל מופיע ומצטלם בחליפות יוקרה, לעומת מה שנהג ללבוש, בלית ברירה, בילדותו. הוא שכר דירת סטודיו במועדון הספורט של ניו יורק, שם התאמן ובין השנים 1922- 1928 הוא שיחק כדור יד באופן מקצועי ונעשה לאלוף העיר ניו יורק והנבחרת הארצית[2].

ב-1928, בעזרת השותפות והמימון של ויליאם רנדולף הרסט, יצא ריפלי למסע מסביב לעולם, שלימים יתפרסם ברב המכר, ריפלי- גדולים וטובים יותר "תאמינו או לא". בזמנים בהם טיסות היו למותרות בלתי נגישות, ובפרט בתקופת השפל הכלכלי, האוכלוסייה לא יכלה לחלום על ביקורים ביעדים אקזוטים אלא דרך עיניו של ריפלי, שביקר ב-201 מדינות. הוא טייל במדינות רבות באסיה ובאפריקה ותיעד על ידי איורים את מסעותיו והתגליות שבהם. הוא צבר יותר מ-950,000 ק"מ, מרחק שמספיק כדי להקיף את העולם 24 פעמים.

בניגוד למצופה, מסעותיו של ריפלי היו מודרכים, באמצעות יד בלתי נראית, של פקיד בנק בשם נורברט פרלרות', ששקד שעות על גבי שעות בספרייה הציבורית של העיר ניו יורק. ריפלי הכיר את נורברט, מהגר יהודי מאירופה בשנות ה-20, כפקיד בבנק שלו, ובעקבות כישוריו כדובר 14 שפות[3], תחילה ריפלי העסיק את פרלרות', כמתרגם מסמכים למען עבודתו במדור של "תאמינו או לא". עם הזמן נורברט נסע כל יום מברוקלין לספרייה הציבורית בניו יורק וחיפש אחר עובדות מעניינות עבור ריפלי, שזכה בתהילה, והשתדל לשמור על שותפות זו בסוד.

ב-1930 הפיק הסטודיו של "האחים וורנר" סדרה של סרטים קצרים עם הטייל העולמי והעובדות המשונות שלו. לאחר ההצלחה בקולנוע ובעיתון, ריפלי ממשיך עם המותג שלו "תאמינו או לא" ומתאים אותו לתוכנית רדיו[4]. הייחודיות של התוכנית של ריפלי ברדיו, נעוצה העובדה שלראשונה הם שידרו מהאתרים עצמם ולא מתחנת השידור בתוכנית. מקוריות זו יצרה מצב בו המאזינים התעניינו בנוסף לעובדות ולתוכן שהוצג בתוכנית, למקום המסתורי ממנו ישודר. ייחודיות זו, בנוסף למפעליו הרבים זיכו את ריפלי בכוכב תהילה בשדרות הכוכבים של הוליווד[5]. מקרה מיוחד לתוכנית זו, היה שידור מתחת למים בזמן שריפלי שחה בין כרישים. הפופולריות של ריפלי גדלה כל כך, עד שבשנת 1936 בסקר שנערך בקרב אלפי ילדים, התשובה לשאלה מי הם היו רוצים להיות כאשר יגדלו, הייתה במקום הראשון, רוברט ריפלי, כמה מקומות מעל הנשיא דאז.

במהלך חייו ריפלי נישא פעם אחת לשחקנית Beatrice Roberts ב-1919, והתגרש ב-1926, כשלזוג לא היו ילדים. לאחר שצבר ממון רב, ריפלי קנה בית עצום עם 27 חדרים צפונית לניו יורק סיטי, אותה הוא כינה "אי תאמינו או לא" ודירת פאר מעל הסנטרל פארק. כחלק מאהבתו הגדולה לתרבות הסינית, הדירות היו מרוהטות בריהוט סיני, ריפלי אף קנה סירה סינית ונהג לערוך מסיבות עם אוכל סיני.

ב- 1933 ריפלי פתח את הדלתות למוזיאון בלתי רגיל ביריד הבינלאומי של שיקגו. בחלק הקדמי היה זה מוזיאון מסורתי באופיו, אם כי לא בהכרח בתכניו, אך בחלק האחורי הדמויות מאיוריו קרמו עור וגידים, והציגו את יכולתן המגירה כמו את המראה הייחודי שלהן. כאשר ריפלי רצה להופיע בדומה למתכונת שהייתה בשיקגו בעיר סן דייגו, הוא נתקל בהתנגדות מצד בית המשפט שאסר על הצגת אנשים בעלי מום כחלק פונקציונלי מעסק. ריפלי לא התייאש וב- 1939 הוא פתח מוזיאון קבוע בברודוויי שבמנהטן, בו הופיעו אנשים שכמובן עשו דברים בלתי צפויים שזיעזעו את הקהל, כמו באיוריו, אך פה ניתן היה למצוא צוות אחיות לטובת המתעלפים המזועזעים שבקהל.

בזמן שמלחמת העולם השנייה התנהלה, ריפלי לא היה יכול לטייל בעולם והוא התרכז בסיפורי המלחמה של החיילים, אך עם סיומה, הוא יצא שוב לטיול למזרח, בו פגש עולם זרוע הרס ואובדן. סין, המדינה האהובה עליו, נחוותה כמדינה שסועה, שונה משהכיר במסעותיו הקודמים, וביפן ריפלי אף שידר בכאב מ"גראונד זירו"בהירושימה, מדווח על היקף הפגיעה העצום. בשובו הביתה מן המסע ריפלי חוזר לתוכנית טלוויזיה שהושקה ב-1949 ברשת NBC במתכונת מעט שונה כאשר במהלך התוכנית ה-13, בשידור חי הוא לוקה בהתקף לב, שעליו התגבר. בהמשך לאותו שבוע הוא מחליט להגיע לבדיקה בבית החולים, שם הוא לוקה בהתקף נוסף שאותו לא שרד. ב-27 במאי נפטר רוברט ריפלי כשהוא בן 58 שנים. ריפלי עשה את מסעו האחרון בארון קבורה ברכבת עד לעיר הולדתו, שם נקבר לצד הוריו בבית הקברות "אוד- פלוז" (Oddfellows Lawn Cemetery).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט ריפלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert L. Ripley, www.nndb.com
  2. ^ The Unbelievable Life of Robert Ripley | American Experience | PBS, www.pbs.org (בen)
  3. ^ Gaiter, Dorothy J. (15 באפריל 1983). "NORBERT PEARLROTH, 89, RESEARCHER FOR 52 YEARS FOR 'BELIEVE IT OR NOT'". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-24 ביולי 2017. 
  4. ^ Jack French, Radio Recall: Ripley on Radio: Believe it or not, www.otr.com
  5. ^ Robert Ripley | Hollywood Walk of Fame, www.walkoffame.com (בen-US)