רודולף קיטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצבת קברו של קיטל בבית הקברות הדרומי בלייפציג.

רודולף קיטלגרמנית: Rudolf Kittel; ‏28 במרץ 1853 - 20 באוקטובר 1929) היה תאולוג גרמני וחוקר הברית הישנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באנינגן (אנ') שבווירטמברג, לקרל (18191861), מורה, ולפאולינה (1818–1897), וב-1860, כשהוא בן 7, התייתם מאביו. ב-1871 החל קיטל ללמוד תאולוגיה פרוטסטנטית באוניברסיטת טיבינגן; הוא הושפע רבות משניים ממוריו באוניברסיטה, יוהאן טוביאס בק (אנ') וקרל היינריך וייצזקר (אנ'). בשנת 1876 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.

באותה תקופה עבד באופן זמני ככומר. בשנים 18791880 היה מרצה לפילוסופיה ב"טיבינגר שטיפט" (Tübinger Stift - הסמינר של הכנסייה הפרוטסטנטית בווירטמברג). מ-1881 עד 1887 היה מורה לדת ולשפה העברית בקרלס-גימנאזיום (גר') בשטוטגרט, ובאותה תקופה עבד על ספרו "Geschichte der Hebräer" (ההיסטוריה של העברים), שאותו פרסם ב-1888.

בשנת 1888, מינתה אותו אוניברסיטת ברסלאו (כיום ורוצלב) לפרופסור לחקר הברית הישנה. למשך השנה האקדמית 18961897 היה אף הרקטור של האוניברסיטה.[1] בשנת 1898 עזב את אוניברסיטת ברסלאו ועבר למשרת פרופסור באוניברסיטת לייפציג. בלייפציג התמקד במכתבי אל-עמארנה ובקודקס חוקי חמורבי. בשנים האקדמיות 19011902, 19071908 ו-19111912 היה דקאן הפקולטה לתאולוגיה. בשנים האקדמיות העוקבות 19171918 ו-1918–1919 היה רקטור האוניברסיטה בלייפציג.[1]

נפטר ב-1929 בלייפציג, ונקבר בבית הקברות הדרומי (גר') של העיר. בשנת 1882 נישא בלודוויגסבורג לאמיליה (18601914). בנם הבכור, תאודור ((גר'); 1883–1970), היה משפטן, ובנו השני גרהארד קיטל היה תאולוג גם הוא, ונודע כאנטישמי.

קיטל פרסם ספרים ומאמרים ובהם פרשנויות וקורות העם הישראלי ועמים אחרים במזרח הקרוב הקדום, אך ספרו בעל ההשפעה הרבה ביותר לאורך זמן הוא מהדורתו הביקורתית לתנ"ך, "ביבליה הבראיקה" (Biblia Hebraica), שנקראת לעיתים על שמו והפכה לטקסט יסוד בחקר הברית הישנה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Geschichte der Hebräer, שני כרכים, 1888–1892.
  • Über die Notwendigkeit und Möglichkeit einer neuen Ausgabe der Hebräischen Bibel. Deichert, Leipzig 1902
  • Der Babel-Bibel-Streit und die Offenbarungsfrage. Ein Verzicht auf Verständigung. Deichert, Leipzig 1903
  • Die babylonischen Ausgrabungen und die biblische Urgeschichte. Deichert, Leipzig 1903
  • Der Schlangenstein in Kidrontal bei Jerusalem. Edelmann, Leipzig 1907
  • Studien zur hebräischen Archäologie und Religionsgeschichte. Vier Abhandlungen. Hinrichs, Leipzig 1908
  • Biblia Hebraica (BHK), Hinrichs, Lipsiae 1909.
  • Die Alttestamentliche Wissenschaft in ihren wichtigsten Ergebnissen mit Berücksichtigung des Religionsunterrichts, 1910
  • Judenfeindschaft oder Gotteslästerung? Ein gerichtliches Gutachten. Wigand, Leipzig 1914
  • Das Alte Testament und unser Krieg. Dörffling & Franke, Leipzig 1916
  • Die Alttestamentliche Wissenschaft in ihren wichtigsten Ergebnissen dargestellt, 1917
  • Die Religion des Volkes Israel, 1921.
  • Die Alttestamentliche Wissenschaft in ihren wichtigsten Ergebnissen. Quelle & Meyer, Leipzig 1921
  • Geschichte des Volkes Israel, 1923.
  • Gestalten und Gedanken in Israel, 1925.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Rektoratsreden, Historische Komission München