רודי דוצ'קה
 | |
| רודי דוצ'קה | |
| לידה |
7 במרץ 1940 שנפלד, גרמניה הנאצית |
|---|---|
| נהרג |
24 בדצמבר 1979 (בגיל 39) אורהוס, דנמרק |
| שם לידה |
Alfred Willi Rudolf Dutschke  |
| מדינה | גרמניה |
| מקום קבורה |
St. Annen-Kirchhof |
| ידוע בשל | דובר ומנהיג תנועת הסטודנטים בגרמניה |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת אורהוס |
| מפלגה |
Bremen Green List |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| בת זוג | Gretchen Klotz |
| מספר צאצאים |
3 |
  | |
אלפרד וילי רודולף "רוּדי" דוצ'קה (בגרמנית Alfred Willi Rudolf "Rudi" Dutschke; 7 במרץ 1940, שנפלד, גרמניה הנאצית – 24 בדצמבר 1979, אורהוס, דנמרק) היה מנהיג ודובר בולט של מרד הסטודנטים בגרמניה בשנת 1968. הוא קרא ליצירת שינוי רדיקלי במוסדות השלטון ובחברה הגרמנית דרך היטמעות במנגנוניהם - רעיון שלקח מאנטוניו גראמשי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוצ'קה נולד בעיר שנפלד שבמדינת ברנדנבורג בגרמניה הנאצית, הוא גדל בבית פרוטסטנטי ועוד בהיותו תלמיד בית-ספר הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה הסוציאליסטית.[1] הוא סירב להתגייס לצבא ומאוחר יותר אף צוטט: "אילו הייתי באמריקה הלטינית הייתי נלחם עם נשק בידי. אני לא באמריקה הלטינית, אני ברפובליקה פדרלית. אנחנו נלחמים עבור זה שלעולם לא יהיה עוד צורך לאחוז בנשק. אבל אין זו החלטה שלנו"[1]
בשנת 1961 ימים ספורים לפני הקמתה של חומת ברלין, עבר דוצ'קה את הגבול לברלין המערבית שם נרשם ללימודי סוציולוגיה באוניברסיטה החופשית של ברלין. הוא הרבה לקרוא בכתבי מרקס, היידגר, סארטר, ג'רג' לוקאץ' וארנסט בלוך ואף למד את תיאורית הביקורת של אדורנו, הורקהיימר ומרקוזה. ב-1965 הצטרף לאגודת הסטודנטים של הסוציאליסטים הגרמנים, אגודה שנוצרה ב-1946 אך גדלה מאוד בתקופה זו והחלה לתפוס חלק מרכזי בתנועת הסטודנטים בגרמניה, בשלב זה עיקר עיסוקה של האגודה ושל דוצ'קה הייתה בארגון הפגנות כנגד מלחמת וייטנאם.
ב-1966 התחתן רודי עם אמריקאית בשם גרטשן קלוץ (Gretchen Klotz) ולהם נולדו 3 ילדים (ילדם השלישי - מארק, נולד ב-1980, לאחר מותו של דוצ'קה).
השקפותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוצ'קה פיתח תורה של שינוי חברתי במסגרת הדמוקרטיה. תורתו התנגדה למושג האוטופיה שקיים בתורותיהם של הוגים שונים. במקומה של השאיפה האוטופית, צייר דוצ'קה חתירה אל חברה צודקת יותר ודמוקרטית יותר על ידי בנייתה של חברה בעלת אופי מהפכני.[2]
הוא גרס שהשינוי בחברות המערביות לא יכול להיות מנותק מתנועות השחרור בעולם השלישי והתנועות לדמוקרטיזציה של מרכז ומזרח אירופה. תורתו הסוציאליסטית ינקה גם משורשיו הדתיים והוא צוטט כמכנה את ישו "גדול המהפכנים". במרכז משנתו הפוליטית עומד מושג ה"גרילה העירונית", מושג אותו שאל מהארגון טופאמארוס מדרום אמריקה. בנייר עמדה שניסח יחד עם אידאולוג נוסף מארגון הסטודנטים הסוציאליסטים (Der Sozialistische Deutsche Studentenbund - SDS) הוא קרא לחברי הארגון ליצור גרילה של חבלה וסירוב, "את 'תעמולת היריות' בעולם השלישי יש להשלים ב'תעמולת פעולה' בערים הגדולות... לוחם הגרילה העירוני יוצר שיבוש והפרעה במטרה לשבור את מערכת המוסדות המדכאים". בדברים שנשא בהולנד אף הביע רעיונות של פעולות חבלה נגד "מכונת המלחמה הנוראה" של ארצות הברית, שם דיבר גם על "התקפות נגד ספינות נאט"ו".[1] האינטלקטואל הפרסי Bahman Nirumand אף טען שבמרץ 1968 דוצ'קה תכנן לפוצץ אנטנה של הצבא האמריקאי בזארבריקן.
המרד שהוביל נשען במידה רבה גם על השאלות הקשות שהעלו בני דורו כלפי דור האבות שלהם אודות הזוועות שעשה תחת שלטונו של היטלר. שאלות עליהן נענו בעיקר בשתיקה. ואכן פעולות המרד הראשונות ביקשו להפטר מנאצים-לשעבר שעדיין מילאו תפקידי מפתח בממשלה ומערכת המשפט בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה.[1]
ניסיון ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1968 שרד דוצ'קה ניסיון התנקשות במהלכו נורה שלוש פעמים מחוץ למשרדי הפדרציה של הסטודנטים הסוציאליסטיים הגרמנים. הוא נפגע בראשו. מותו כ-12 שנה מאוחר יותר נגרם בעקבות בעיות בריאות שמקורן באירוע זה. ניסיון ההתנקשות עורר גל של הפגנות אלימות בקרב הסטודנטים. אף על פי שבמשך שנים הטענה הייתה שהמתנקש, יוזף בכמן, פעל על דעת עצמו ובלא השתייכות לתנועה פוליטית, בשנים האחרונות, עם חשיפת מסמכים של השטאזי, התברר כי הוא ניהל קשרים ענפים עם מפלגת ימין קיצונית ועם גורמי ימין שהיו אחראים מאוחר יותר לסדרת פיגועים בגרמניה. אחרי ניסיון ההתנקשות ניהלו דוצ'קה ובכמן קשר בהתכתבות עד להתאבדותו של בכמן בכלא.[3]
אחרי ניסיון ההתנקשות עברו דוצ'קה ואשתו, האמריקאית גרטשן קלוץ (Gretchen Klotz), עם ילדיהם לאנגליה. דוצ'קה התקבל לאוניברסיטת קיימברידג' במטרה לסיים את התואר שלו אך גורש ממנה בהאשמה שהוא מהווה גורם לפעילות חתרנית. הוא עבר עם משפחתו להתגורר בדנמרק, עד למותו מטביעה באמבט בעקבות התקף אפילפסיה שנבע מסיבוכים בריאות בעקבות ניסיון ההתנקשות. שמו של דוצ'קה הונצח בשביל מרכזי באוניברסיטה החופשית בברלין, אחד ממוקדי מרד הסטודנטים,[2] וברחוב ברובע קרויצברג.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודי דוצ'קה, ברשת החברתית Goodreads- מאמר על דוצ'קה באתר מכון גתה (אנגלית)
- עופר אדרת, מסמכי השטאזי חושפים: מנהיג מרד הסטודנטים נורה בידי ניאו נאצי, הארץ, 5 בדצמבר 2009
- רודי דוצ'קה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
