לדלג לתוכן

רודכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רודכי
איור של רודכי מאת חוסיין בהזאד, שנת 1958
איור של רודכי מאת חוסיין בהזאד, שנת 1958
לידה 859
Panjrūd, האימפריה הסמאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 941 (בגיל 82 בערך)
Panjrūd, האימפריה הסמאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הסמאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט رودکی עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מרובע, קצידה, ע'זל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פרסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רודכי (נכתב גם כרודאכי; בפרסית: رودکی; 858 – 940/941) היה משורר, זמר ומוזיקאי הנחשב למשורר המשמעותי הראשון שכתב בפרסית חדשה. בתור משורר חצר תחת שלטון הסאמאנים, הוא חיבר לפי הדיווחים למעלה מ–180,000 בתי שיר, אך רק חלק קטן מיצירתו שרד. החלקים הבולטים ביותר ששרדו הם מתוך העיבוד השירי שלו לכלילה ודימנה, אוסף משלים הודי.

רודכי נולד בכפר בנוג' הנמצא כיום באזור רודכי, והחלק החשוב ביותר בקריירה שלו עבר עליו בחצר המלוכה הסאמאנית. אף שמידע ביוגרפי קושר אותו לאמיר (שליט) הסאמאני נסר השני (שלט בין השנים 914–943), ייתכן כי הצטרף לחצר כבר תחת קודמו בתפקיד, אחמד סאמאני (שלט בין השנים 907–914).

הצלחתו של רודכי נבעה במידה רבה מתמיכתו של פטרונו העיקרי, הווזיר אבו אל פדל אל בלעמי (נפטר בשנת 940), אשר מילא תפקיד חשוב בפריחתה של ספרות הפרסית החדשה במאה ה-10. בעקבות נפילתו של בלעמי בשנת 937, חלה התדרדרות בקריירה של רודכי והוא פוטר בסופו של דבר מהחצר. לאחר מכן הוא העביר את שנותיו האחרונות בעוני, ומת כשהוא עיוור ובודד בעיר הולדתו.

באיראן מוכר רודכי כ"מייסד השירה הפרסית החדשה", ובטג'יקיסטן הוא נחשב ל"אבי הספרות הטג'יקית".

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע הזמין על אודות חייו של רודכי מועט ביותר, ורובו שוחזר מתוך שיריו.[1] הוא פעל בתקופת השושלת הסאמאנית (819–999), שבה החלה פריחתה של הספרות הפרסית החדשה.[2][3] רודכי היה ממוצא פרסי,[4][5] ונולד בסביבות שנת 858 בכפר בנוג' (פנג'רוד), השוכן במחוז רודכי שבין סמרקנד לבוכרה.[6]

עובדת היותו של רודכי עיוור משתמעת מכתביהם של משוררים מוקדמים כגון דקיקי (נפטר ב-977), פירדוסי (נפטר בסביבות 1020/25), אבו זורעה אל-מועמרי (שפעל במאה ה-10) ונאסיר ח'וסרו (נפטר אחרי 1070). ההיסטוריון עופי (נפטר ב-1242) אף טוען כי רודכי נולד עיוור, אולם חוקרים מודרניים הטילו בכך ספק לאור התיאורים הוויזואליים ומלאי המבע של הטבע המופיעים בשירתו.[7]

לצד היותו משורר, רודכי היה גם זמר ומוזיקאי.[8] מאז תקופת האימפריה הסאסאנית (224–651), נהוג היה לבצע שירים כזמרה המלווה בנגינה.[9] תחת שלטון הסאסאנים שימשה הפרסית אמצעית כשפה הרשמית, הדתית והספרותית.[10] בעקבות הכיבוש המוסלמי של פרס, נכנסה השפה לשלב המכונה פרסית חדשה.[11] שפה זו אינה צאצאית ישירה של הפרסית האמצעית הספרותית (ה"פאהלווי") ששימשה את תושבי מחוז פארס בכתבי הדת הזורואסטריים. תחת זאת, היא התפתחה מהניב שדובר בחצר המלוכה הסאסאנית בבירה קטסיפון ובאזור ח'וראסאן שבצפון-מזרח איראן.[11][12] בתקופה זו נודעה הפרסית החדשה בשם "דארי" (Darī).[10]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבר רודכי בפנג'רוד שליד פנג'קנט, טג'יקיסטן

על פי הדיווחים, עד גיל שמונה כבר שינן רודכי את הקוראן והפגין מיומנות רבה בשירה. הוא למד לנגן בצ'אנג אצל מוזיקאי בולט בשם אבו אל-עבאס בח'תיאר.[6] בצעירותו הפך לדמות פופולרית בזכות קולו הערב, כישרונו השירי ושליטתו בנגינה. המידע הביוגרפי ששרד קושר את רודכי לאמיר הסאמאני נסר השני (שלט בשנים 914–943) או לווזיר שלו, אבו אל-פדל אל-בלעמי.[13] עם זאת, לדעת חוקר הספרות סאסאן טבאטבאי, נראה כי רודכי הצטרף לחצר הסאמאנית כבר בתקופת אביו של נסר, אחמד סאמאני (שלט ב-907–914). טבאטבאי מציין כי ראיה לכך נמצאת בשיר שחיבר רודכי כדי לנחם את אחמד סאמאני לאחר מות אביו, אסמאעיל סאמאני, בשנת 907.[14]

פעילותו של רודכי בחצר הסאמאנית נחשבת לפרק המרכזי בחייו. תפקידו של משורר חצר חרג מעבר לבידור גרידא, והיה מרכיב חיוני בניהול החצר הפרסית. כפי שגרס המלך הסאסאני הראשון, ארדשיר הראשון (מלך ב-224–242), המשורר היה "חלק מהממשל והכלי לחיזוק השלטון". מעבר לשירי הלל לשליט ולממלכתו, המשורר נדרש להשיא עצות והדרכה מוסרית, דבר המעיד על כך שרודכי היה ככל הנראה איש אשכולות מנוסה גם בתחומים אלו.[14] הצלחתו נבעה במידה רבה מחסותו של פטרונו, אל-בלעמי, שהיה דמות מפתח בפריחת הספרות הפרסית במאה ה-10.[15] אל-בלעמי ראה ברודכי את גדול המשוררים, הן הפרסים והן הערבים.[16]

רודכי היה חבר קרוב של תלמידו שאהיד בלח'י, משורר וחוקר מוביל בממלכה הסאמאנית, ולאחר מותו ב-936 חיבר עליו קינה.[17] מעמדו החל להתערער לאחר נפילתו של אל-בלעמי בשנת 937.[8] תוך זמן קצר הוא איבד את חינו בעיני האמיר וסולק מהחצר. את שנותיו האחרונות העביר בעוני, ומת עיוור ובודד בעיר הולדתו בשנת 940 או 941.[18]

האיראניסט הצרפתי ז'ילבר לזאר רואה באבו שכור בלח'י את יורשו הרוחני הראשון של רודכי, לאחר שזה חיבר מסנאווי (Masnavi) רבים, ובהם ה"אפארין-נאמה".[19]

יצירותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירתו של רודכי בכתב יד פרסי מתקופת השושלת הקאג'ארית, ינואר או פברואר 1866

לפי אסדי טוסי, הדיוואן (אוסף שירים) של רודכי כלל למעלה מ-180,000 בתי שיר, אך רובם המכריע אבדו. המעט שהשתמר, בעיקר בתי שיר בודדים, מצוי במילונים פרסיים, ובראשם ה-Lughat-i Furs ("לוג'את-י פֿרס") של טוסי. מספר שירים שלמים השתמרו אף הם, ובהם בולטת קסידה (שיר שבח) בת כמעט 100 בתי שיר המצוטטת בחיבור האנונימי Tarikh-i Sistan ("תאריח'-י סיסתאן").[13] הקסידה הוקדשה לאבו ג'עפר אבן מוחמד, ששלט באזור סיסתאן כמושל סאמאני בין השנים 923–963.[13][18] בשיר זה מכנה אותו רודכי אריסטוקרט ממוצא סאסאני ו"גאוות איראן", ביטוי המעיד על המשכיות הזהות האיראנית מהתקופה הסאסאנית לתקופה הסאמאנית.[20] עבור שיר זה תגמל אבו ג'עפר את רודכי בסכום של 10,000 דינרים.[21]

יצירתו הידועה ביותר של רודכי היא העיבוד השירי לכלילה ודימנה,[13] אוסף משלים שמקורו בהודו.[16] האמיר נסר השני הורה לאל-בלעמי לתרגם את הספר מערבית לפרסית, ולאחר מכן מינה קריינים שיקראו את התרגום בקול כדי שרודכי העיוור יוכל לחרוז אותו לשירה.[13][18] מכלול זה אבד כמעט כולו, ורק בתי שיר בודדים מתוכו השתמרו.[16] שירתו של רודכי נחשבת לנגישה וקלה להבנה עבור דוברי פרסית משכילים גם כיום, חרף השינויים שחלו בטרמינולוגיה ובמבני המשפטים לאורך המאות.[22]

אף שרודכי גילה אהדה לזרם האסמאעיליה בכתביו, שירתו היא בעלת אופי חילוני מובהק.[23] במאה ה-10 כבר היה האסלאם מבוסס היטב באזור, אולם הפרסים שמרו על זיקה להיסטוריה ולמורשת הזורואסטרית שלהם.[24] בשל כך, רודכי נטה לעשות שימוש במושגים איראניים וזורואסטריים עתיקים יותר מאשר במושגים אסלאמיים דתיים.[23] חלק משיריו נכתבו בסגנון ה"אנדרז" (Andarz) הקדם-אסלאמי – סוגה הכוללת הדרכה מוסרית, ביקורת בונה ועצות להתנהלות ראויה במישור האישי והציבורי.[24]

מורשת והערכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודכי נחשב למשורר הגדול הראשון שכתב בפרסית חדשה. אומנם קדמו לו משוררים אחרים שכתבו בשפה זו, כגון אבו חפס סוגדי (נפטר ב-902), אך מרבית יצירותיהם לא השתמרו. באיראן הוא מוכר כ"מייסד השירה הפרסית החדשה", ובטג'יקיסטן הוא נחשב ל"אבי הספרות הטג'יקית". לפי האיראניסט ריצ'רד פולץ, שתי הגדרות אלו אינן סותרות זו את זו.[9] חייו של רודכי הונצחו בסרט "גורלו של משורר" (1957), שכתב סאטים אולוזודה. שנה לאחר מכן פרסם אולוזודה את המחזה "רודכי", שהיה הדרמה הביוגרפית הטג'יקית הראשונה.[25]

בשנת 1958 צוין באיראן ובהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטג'יקית יום השנה ה-1,100 להולדתו. שתי המדינות ערכו כנס משותף בהשתתפות אקדמאים איראנים וטג'יקים בולטים. באותה תקופה זוהה מקום קבורתו של רודכי בפנג'רוד. הארכאולוג והאנתרופולוג הסובייטי מיכאיל גרסימוב ניתח את שרידיו ושחזר את תווי פניו בפסל. לאחר התפרקות ברית המועצות, הפך רודכי לסמל מרכזי של הזהות הטג'יקית וסייע בחיזוק הזיקה לעולם דובר הפרסית.[6]

לפי נייל גרין, רודכי "בישר על עידן חדש בספרות הפרסית".[26] פרנסואה דה בלואה מציין כי רודכי היה "המשורר הפרסי המפורסם ביותר שקדם לפירדוסי".[18] הפופולריות של רודכי נותרה בשיאה כמאתיים שנה לאחר מותו, עד לתקופה המונגולית, אז דעכה בקרב משוררי התקופה. עם זאת, שמו לא נשכח, כפי שמעיד ייחוס שמו ל"דיוואן-י רודכי" המזויף, שדה בלואה כינה "אחת מההונאות הספרותיות הידועות לשמצה". חוקרים כגון חסן אבן לוטף אללה אל-ראזי במאה ה-17 ורזא קולי ח'אן הדאיאת במאה ה-19, זיהו בקלות כי האוסף המזויף הורכב ברובו משיריו של קטראן תבריזי, בעוד היתר היו שירים אותנטיים של רודכי המוכרים ממקורות ביוגרפיים.[27]

במהלך המאה ה-19 זכתה שירתו לתחייה מחודשת לצד יצירותיהם של משוררים ח'וראסאנים קדומים אחרים.[27]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודכי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Tabatabai, Sassan (2010). Father of Persian Verse: Rudaki and His Poetry. Leiden University Press. p. 2. ISBN 978-9087280925.
  2. ↑ Negmatov, N. N. (1998). "The Samanid state". History of Civilizations of Central Asia, Volume IV. Unesco. p. 97. ISBN 978-9231034671.
  3. ↑ Bosworth, C.E.; Crowe, Yolande. "Sāmānids". Encyclopaedia of Islam, Second Edition. 8.
  4. ↑ Epinette, Michèle. "RUDAKI". Encyclopaedia Iranica Online (באנגלית). Brill. RUDAKI, ABU ʿABD-ALLָH JAʿFAR b. Moḥammad Samarqandi (b. Banoj, a village in the Rudak area between Samarqand and Bukhara, ca. 243/858; d. Banoj, 329/941), the most celebrated Persian poet of the Samanid period.
  5. ↑ Henning, Walter Bruno (1962). A LOCUST'S LEG (באנגלית). PERCY LUND, HUMPHRIES & CO.LTD. p. 99.
  6. 1 2 3 Epinette, Michèle (2022). "Rudaki". Encyclopaedia Iranica Online.
  7. ↑ De Blois, Francois (2004). Persian Literature – A Bio-Bibliographical Survey: Poetry of the Pre-Mongol Period (Volume V). Routledge. p. 191. ISBN 978-0947593476.
  8. 1 2 Rypka, Jan (1968). History of Iranian Literature. Springer Netherlands. p. 144. ISBN 978-9401034814.
  9. 1 2 Foltz, Richard (2019). A History of the Tajiks: Iranians of the East. Bloomsbury Publishing. p. 73. ISBN 978-1784539559.
  10. 1 2 Lazard, G. (1975). "The Rise of the New Persian Language". The Cambridge History of Iran, Volume 4. Cambridge University Press. p. 596.
  11. 1 2 Paul, Ludwig (2000). "Persian Language i. Early New Persian". Encyclopaedia Iranica, online edition. New York.
  12. ↑ Perry, John R. (2011). Edzard, Lutz; de Jong, Rudolf (eds.). "Persian". Encyclopedia of Arabic Language and Linguistics. Brill Online.
  13. 1 2 3 4 5 De Blois, Francois. "Rūdakī". Encyclopaedia of Islam, Second Edition. 3.
  14. 1 2 Tabatabai, Sassan (2010). Father of Persian Verse: Rudaki and His Poetry. Leiden University Press. p. 3. ISBN 978-9087280925.
  15. ↑ Tabatabai, Sassan (2010). Father of Persian Verse: Rudaki and His Poetry. Leiden University Press. p. 5. ISBN 978-9087280925.
  16. 1 2 3 Tabatabai, Sassan (2010). Father of Persian Verse: Rudaki and His Poetry. Leiden University Press. p. 6. ISBN 978-9087280925.
  17. ↑ Negmatov, N. N. (1998). "The Samanid state". History of Civilizations of Central Asia, Volume IV. Unesco. p. 98. ISBN 978-9231034671.
  18. 1 2 3 4 De Blois, Francois (2004). Persian Literature – A Bio-Bibliographical Survey: Poetry of the Pre-Mongol Period (Volume V). Routledge. p. 192. ISBN 978-0947593476.
  19. ↑ Lazard, G. (1975). "The Rise of the New Persian Language". The Cambridge History of Iran, Volume 4. Cambridge University Press. p. 623.
  20. ↑ Ashraf, Ahmad. "Iranian identity iii. Medieval Islamic period". Encyclopaedia Iranica Online. pp. 507–522.
  21. ↑ Bosworth, C.E. (1975). "The Ṭāhirids and Ṣaffārids". The Cambridge History of Iran, Volume 4. Cambridge University Press. p. 132.
  22. ↑ Hillmann, Michael Craig (2022). "Use of Translations of Classic Persian Poems in the Study of Persian". The Routledge Handbook of Persian Literary Translation. Routledge. p. 337. ISBN 978-0367510411.
  23. 1 2 Starr, S. Frederick (2015). Lost Enlightenment: Central Asia's Golden Age from the Arab Conquest to Tamerlane. Princeton University Press. p. 227. ISBN 978-0691165851.
  24. 1 2 Tabatabai, Sassan (2010). Father of Persian Verse: Rudaki and His Poetry. Leiden University Press. p. 9. ISBN 978-9087280925.
  25. ↑ Rypka, Jan (1968). History of Iranian Literature. Springer Netherlands. p. 574. ISBN 978-9401034814.
  26. ↑ Green, Nile (2019). "Introduction: The Frontiers of the Persianate World (ca. 800–1900)". The Persianate World: The Frontiers of a Eurasian Lingua Franca. University of California Press. p. 13. ISBN 978-0520972100.
  27. 1 2 De Blois, Francois (2004). Persian Literature – A Bio-Bibliographical Survey: Poetry of the Pre-Mongol Period (Volume V). Routledge. p. 193. ISBN 978-0947593476.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רודכי&oldid=43304780"