רוד ת'ורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוד ת'ורן
Rod Thorn
ת'ורן בשנת 1963
ת'ורן בשנת 1963
לידה 23 במאי 1941 (בן 78)
פרינסטון שבוירג'יניה המערבית, ארצות הברית
עמדה קלע
גובה 1.93 מטר
מכללה אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
דראפט בחירה שנייה, 1963
בולטימור בולטס
היכל התהילה נבחר כתורם בשנת 2018
קבוצות כשחקן
1963–1964
1964–1965
1965–1967
1967–1971
בולטימור בולטס
דטרויט פיסטונס
סנט לואיס הוקס
סיאטל סופרסוניקס
הישגים כשחקן
בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה (1964)
קבוצות כמאמן
1971–1972
1973–1975
1975–1976
1976–1978
1981–1982
סיאטל סופרסוניקס (עוזר)
ניו יורק נטס (עוזר)
ספיריטס אוף סנט לואיס
ניו יורק/ניו ג'רזי נטס (עוזר)
שיקגו בולס
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1978–1985
2000–2004
2007–2008
2010
2010–2012
שיקגו בולס
ניו ג'רזי נטס
ניו ג'רזי נטס
ניו ג'רזי נטס
פילדלפיה 76'
הישגים כג'נרל מנג'ר
זכייה בפרס מנהל העונה (2002)

רודני קינג "רוד" ת'ורןאנגלית: Rodney King "Rod" Thorn; נולד ב-23 במאי 1941) הוא מנהל קבוצות כדורסל אמריקאי, וכדורסלן עבר אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1963–1971. כמו כן שימש כמאמן לתקופות קצרות בספיריטס אוף סנט לואיס מליגת ה-ABA ובשיקגו בולס מה-NBA.

בשנת 2018 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל, כ"תורם לכדורסל".[1]

קריירת תיכונים ומכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ת'ורן נולד וגדל בעיר פרינסטון שבוירג'יניה המערבית. כשחקן קבוצת הכדורסל של "תיכון פרינסטון" הצטיין ונבחר פעמיים לחמישיית העונה של ליגת התיכונים בארצות הברית. כאשר התלבט בסיום לימודיו התיכוניים באיזו אוניברסיטה ללמוד, החליט בית המחוקקים של מדינת וירג'יניה המערבית להגדיר את ת'ורן כ"משאב טבע לאומי", ובכך שכנע אותו להצטרף לאוניברסיטת וירג'יניה המערבית.[2]

ב-3 עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה העמיד ממוצעים כוללים של 21.8 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק, ובעונות 1961 ו-1962 נבחר לחמישיית העונה השנייה של ליגת המכללות כולה.[3] בעונתו האחרונה, 1962, הוביל את קבוצתו לשלב שמינית הגמר של טורניר אליפות המכללות ("NCAA Sweet Sixteen"), בו הפסידה וירג'יניה המערבית מול אוניברסיטת סנט ג'וזפס על אף 44 הנקודות שקלע ת'ורן במשחק.[4]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA‏ 1963 נלקח ת'ורן על ידי בולטימור בולטס בבחירה השנייה, אחרי ארט היימן שנבחר ראשון.[5] לאורך עונת הרוקי שלו קלע ת'ורן 14.4 נקודות בממוצע למשחק, ובסיומה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה.

לאחר עונה אחת בלבד בבולטימור הועבר בטרייד לדטרויט פיסטונס, יחד עם טרי דיסינג'ר ודון קוג'יס, בתמורה לביילי האוול, דון אול ושלושה שחקנים נוספים.[6] במהלך עונת 1965/1966, לאחר עונה וחצי עם הפיסטונס, נשלח בטרייד לסנט לואיס הוקס, במדיה שיחק עד סיום עונת 1966/1967. בשני הפלייאופים בהם השתתף כשחקן ההוקס הודח בשלב גמר האזור המערבי.

בדראפט ההרחבה של שנת 1967 נבחר על ידי סיאטל סופרסוניקס, אשר הוקמה והצטרפה ל-NBA באותה שנה. בעונתו הראשונה בסיאטל קלע שיא קריירה של 15.2 נקודות בממוצע למשחק, אך ב-3 העונות הבאות נחלשה תפוקתו בהדרגה עד פרישתו ממשחק בסיום עונת 1970/1971. ב-8 עונותיו כשחקן ב-NBA העמיד ת'ורן ממוצעים של 10.8 נקודות, 3.1 ריבאונדים ו-2.6 אסיסטים למשחק.[7]

קריירת אימון וניהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות (1971–1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם פרישתו ממשחק החל לשמש כעוזרו של מאמן סיאטל סופרסוניקס, לני וילקינס, אשר שיחק בעבר לצד ת'ורן בסיאטל ובסנט לואיס.[8] את אותה עונה סיימו הסופרסוניקס עם מאזן ניצחונות חיובי 47–35, אך נותרו מחוץ לפלייאוף בשל חוזקן של יתר קבוצות האזור המערבי.

בשנים 1973–1975 היה עוזר מאמן בקבוצת ניו יורק נטס מליגת ה-ABA, תחת המאמן קווין לאגרי. בעונת 1973/1974 זכתה הקבוצה באליפות ה-ABA, בהובלתו של השחקן ג'וליוס ארווינג.[8]

בעונת 1975/1976 שימש לראשונה כמאמן ראשי, בקבוצת ספיריטס אוף סנט לואיס מליגת ה-ABA. על אף יכולת טובה של כוכבי הקבוצה מרווין בארנס, רון בון ומוריס לוקאס, פתחה הקבוצה את העונה עם מאזן שלילי 20–47, ות'ורן פוטר מתפקידו.

בעונת 1976/1977 חזר לשמש כעוזרו של לאגרי בניו יורק נטס, אשר עברה באותה עונה לשחק בליגת ה-NBA.[8]

שיקגו בולס (1978–1985)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1978 מונה ת'ורן לג'נרל מנג'ר של שיקגו בולס, תפקיד אותו המשיך למלא עד מרץ 1985. בין פעולותיו הבולטות ביותר בקבוצה ניתן למנות את בחירתם בדראפט של רג'י ת'יאוס (בחירה תשיעית ב-1978), אורלנדו וולרידג' (בחירה שישית ב-1981) ומייקל ג'ורדן (בחירה שלישית ב-1984).[8][9] ב-7 עונותיו עם הבולס אימנו את הקבוצה שישה מאמנים שונים – לארי קוסטלו, סקוטי רוברטסון, ג'רי סלואן, פול וסטפאל, קווין לאגרי ות'ורן עצמו, אשר מינה עצמו למאמן הראשי בחציה השני של עונת 1981/1982 כמחליפו של סלואן. בסיום עונת 1984/1985 נמכר המועדון לג'רי ריינסדורף, אשר פיטר את ת'ורן מתפקיד הג'נרל מנג'ר ומינה במקומו את ג'רי קראוס. תחת ת'ורן רשמו הבולס מאזן כולל של 233 ניצחונות לעומת 341 הפסדים (40.6%).

מנהלת ה-NBA ונבחרת ארצות הברית (1986–2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1986–2000 שימש כסגן נשיא ה-NBA לפעולות כדורסל ("Executive Vice President of Basketball Operations"), וכיהן כיושב ראש ועדת המשמעת של הליגה.[8]

באולימפיאדות ברצלונה (1992), אטלנטה (1996) וסידני (2000) היה ת'ורן יושב ראש הוועדה לבחירת שחקני נבחרת ארצות הברית בכדורסל.[10] במהלך כהונתו הרכיבה הוועדה את הנבחרת הראשונה שכללה שחקנים פעילים מה-NBA – ה"דרים טים" – אשר ניצחה בכל שמונת משחקיה באולימפיאדת ברצלונה בהפרש ממוצע של כ-44 נקודות.[11] נבחרת ארצות הברית זכתה במדליית הזהב גם באולימפיאדות אטלנטה וסידני, אותן סיימה ללא אף הפסד.[12][13]

ניו ג'רזי נטס (2000–2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2000 חזר ת'ורן לניו ג'רזי נטס, כאשר קיבל את תפקיד הג'נרל מנג'ר. בקיץ 2000 מינה את ביירון סקוט למאמן הקבוצה ובחר את קניון מרטין בדראפט (בחירה ראשונה), ובעונה העוקבת צירף את ריצ'רד ג'פרסון (בחירה 13) ואת ג'ייסון קיד (בטרייד עבור סטפון מרבורי).[9] לצד קית' ואן הורן וקרי קיטלס, הובילו קיד ומרטין את הקבוצה למקום הראשון באזור המזרחי בעונת 2001/2002 עם מאזן 52–30, שהיווה שיפור של 26 ניצחונות לעומת העונה הקודמת. בפלייאוף של אותה עונה גברה ניו ג'רזי על אינדיאנה פייסרס (3–2), שארלוט הורנטס (4–1) ובוסטון סלטיקס (4–2) בדרך להעפלתה הראשונה אי פעם לגמר ה-NBA. בשלב הגמר הובסה ניו ג'רזי מול לוס אנג'לס לייקרס בתוצאה 0–4. בסיום אותה עונה זכה ת'ורן בפרס מנהל השנה ב-NBA.

בעונת 2002/2003 שיחזרו הנטס את הישגם מהפלייאוף הקודם, אך הפסידו לסן אנטוניו ספרס בגמר ה-NBA‏ (2–4). בסיום עונת 2003/2004 עזב ת'ורן את תפקידו והוחלף על ידי אד סטפנסקי. בדצמבר 2007 חזר לשמש כג'נרל מנג'ר של הנטס במשך כחצי שנה, במהלכה העביר את ג'ייסון קיד לדאלאס מאבריקס, יחד עם שני שחקנים נוספים, בתמורה לחבילה שכללה שתי בחירות דראפט עתידיות וחמישה שחקנים, בהם הרכז דווין האריס. במאי 2008 הוחלף על ידי קיקי ואנדוויי.

בקיץ 2010 החליף את ואנדוויי כג'נרל מנג'ר במשך כחודשיים, ולאחר מכן עזב את המועדון.

פילדלפיה 76' (2010–2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2010 מונה לנשיא קבוצת פילדלפיה 76', וכחודשיים לאחר מכן החל לשמש במקביל גם כג'נרל מנג'ר של הקבוצה. באוגוסט 2012 ביצע טרייד עם דנוור נאגטס, אורלנדו מג'יק ולוס אנג'לס לייקרס, במסגרתו עזבו את פילדלפיה אנדרה איגודלה, ניקולה ווצ'ביץ' ומוריס הארקלס, והצטרפו אליה אנדרו ביינום וג'ייסון ריצ'רדסון.[14] בספטמבר 2012 הועבר תפקיד הג'נרל מנג'ר לטוני דילאו, אך ת'ורן נשאר לכהן כנשיא המועדון.[15]

השנים האחרונות (2013–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2013 מונה ת'ורן לנשיא לפעולות כדורסל של ה-NBA‏ ("President of Basketball Operations"), במקומו של סטו ג'קסון.[16] בשנת 2015 פרש מתפקיד זה, והפך ליועץ לענייני כדורסל עבור קבוצת מילווקי באקס.[17]

בשנת 2018 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל, כ"תורם לכדורסל".[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוד ת'ורן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ביוגרפיה, באתר היכל התהילה
  2. ^ ת'ורן זוכה בפרס למפעל חיים מטעם היכל התהילה של הכדורסל, באתר של שיקגו בולס, 10 בספטמבר 2015
  3. ^ סטטיסטיקות קריירת המכללות, באתר sports-reference.com
  4. ^ סטטיסטיקות משחק שמינית הגמר, באתר sports-reference.com
  5. ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1963, באתר basketball-reference.com
  6. ^ ת'ורן נשלח בטרייד לדטרויט, באתר ניו יורק טיימס, 10 ביוני 1964
  7. ^ סטטיסטיקות קריירת המשחק ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 ביוגרפיה, באתר פילדלפיה 76'
  9. ^ 9.0 9.1 פעולותיו של ת'ורן כמנהל ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  10. ^ ת'ורן זוכה בפרס סטייץ, באתר USA Basketball,‏ 26 ביולי 2018
  11. ^ נבחרת ארצות הברית 1992, באתר USA Basketball
  12. ^ נבחרת ארצות הברית 1996, באתר USA Basketball
  13. ^ נבחרת ארצות הברית 2000, באתר USA Basketball
  14. ^ דנוור נאגטס מצרפת את איגודלה, באתר הקבוצה, 10 באוגוסט 2012
  15. ^ דילאו ממונה לג'נרל מנג'ר, באתר philly.com,‏ 22 בספטמבר 2012
  16. ^ ת'ורן מחליף את ג'קסון, באתר ה-NBA,‏ 10 ביולי 2013
  17. ^ ת'ורן מונצח בהיכל התהילה, באתר behindthebuckpass.com,‏ 8 בספטמבר 2018